אם הנשיא טראמפ היה אומר את המשפט "יש יהודים בארה"ב שלא אוהבים מספיק את ישראל" בכינוס מטעם הועד היהודי האמריקאי, או באירוע של הקונגרס היהודי העולמי, או בכנס השנתי של השדולה הפרו-ישראלית אייפא"ק – המשפט המעליב היה מצית סערת רוחות בקהילה ומניב גל של תגובות זעם מצד בכירים יהודים.
זה לא קרה. הממסד היהודי המאורגן שתק. לא פורסמו תגובות מצד ארגונים יהודים ואישים יהודים. הם העדיפו להתעלם מהטפת המוסר לרוב הגדול והמכריע בקהילה מצד נשיא שאחד המאפיינים הבולטים של התנהלותו הוא לעג ובוז כלפי מגזרי מיעוטים באוכלוסיה האמריקאית. הפעם התלווה לאפיון הזה מעמד שכפה אלם על נציגי הקהילה ודובריה. הנשיא טראמפ השמיע את העלבון ביהודי אמריקה כאורח הכבוד באירוע של ארגון בבעלותו של שלדון אדלסון. טראמפ אמר מה שאמר לצדו של שלדון אדלסון ובצלו. זוהי הסיבה, שזה לא 'הזיז', לא הרגיז ולא קומם רבים בקהילה אם בכלל.
טראמפ הופיע ונאם בכנס הארגון לא משום שחבריו ופעיליו אוהבים את ישראל מספיק, אלא משום שפטרון הארגון ומקימו, שלדון אדלסון, הוא מגדולי התורמים לקמפיין הבחירות של טראמפ ותרם 100 מיליון דולר למימון הקמפיינים של מועמדים רפובליקנים בבחירות 2016 ובבחירות חצי הקדנציה.
ההתעלמות המופגנת מצד ארגונים ובכירים יהודים מהתבטאות שעלה ממנה ניחוח של אנטישמיות מכוונת ומוגבלת למגזר ביהדות אמריקה חשפה את מעמדו, ליתר דיוק את אי-מעמדו של שלדון אדלסון בקהילה. הוא מותג דחוי, פסול בעיני הרוב הגדול והמכריע ביהדות אמריקה. הוא מנותק מההנהגה היהודית, גם זאת המזוהה כימנית ומנודה בקרב הרוב הליברלי בקהילה. אבל זה הדדי. שלדון אדלסון ידוע כמי שבז ולועג להנהגה היהודית ולכל מי שמזוהים כנמנים עמה. הוא אפילו נהנה מההתנכרות המוצהרת כלפיו מצד יהודים בכירים ואולי אפילו גאה מהבוז והביטול כלפיו מצד האינטלקטואלים ואנשי האקדמיה בקהילה.
לארגון הקהילה היהודית-אמריקאית (iac) הטוען לייצוג קהילת הישראלים לשעבר בארה'ב שהנשיא טראמפ כיבד בנוכחותו את הכנס השנתי שלו, יש יתרון שאין לארגונים יהודים אחרים. הארגון הוא בבעלותו של שלדון אדלסון. הוא פטרון הארגון והמממן מכיסו את קיומו ואת פעולותיו. ליתרון הזה יש חסרון ופגם אחד, הארגון נושא את המותג שלדון אדלסון. עובדה, ההופכת את הארגון למנותק, חסר קשר וזיקה כל שהם לקהילה היהודית.
אי אפשר ואין זה הגון להתעלם מהצלחת ארגון הקהילה היהודית-אמריקאית להתפתח בתוך שנים אחדות למוסד פעיל ומפעיל, המקיים פעילויות בקרב ישראלים לשעבר, כולל הדור השני שלהם, במטרה לשמור ולשמר את אחת הסיסמאות של הארגון "ישראל בלב, ישראליות ברוח". ראשי הארגון ועסקניו הוכיחו כי הם יודעים היטב ובמיומנות איך להשתמש בכספים ששלדון אדלסון משקיע במימון קיום הארגון ופעולותיו. אבל כמי שקיימים ופעילים בצלו של אדלסון הם וויתרו מראש על הכרה, על נוכחות, על השפעה כלשהי בקרב יהודי ארה"ב.
לומר שהארגון פעיל או יכול לפעול בהגברת התמיכה בישראל בארה"ב מצלצל כבדיחה לא מוצלחת. אם קיים תחום שהארגון יכול היה לגלות יוזמה ופעילות זהו המשבר המתמשך והמקצין ביחסים בין ישראל לקהילה. אבל לא נשמע ולא ידוע על שום יוזמה, מאמץ, או פעולה כלשהי מצד הארגון בתחום. אופי הארגון וזהות חבריו ופעיליו, ישראלים לשעבר, רובם הגדול מצליחים ומשגשגים במקצועות שבהם הם עוסקים בארה'ב, יכולים היו לשמש גשר ואפילו ראש-גשר ליוזמות ופעולות במטרה לקרב בין יהודי אמריקה לישראל. אבל הארגון שייך לשלדון אדלסון. עם מותג כזה, יעד חיובי כמו מאמץ לקירוב לבבות והתפייסות בין העם בציון ליהודי אמריקה לא בא בחשבון.