סימן קריאה: בימים אלה, ימים של פוטנציאל לסיבוב דמים נוסף בסגנון מלחמת יום הכיפורים, יצא ספר שהוא ככל הנראה הספר הטוב ביותר שנכתב על מלחמת אוקטובר, כפי שמכנים אותה המצרים. 

"השעות – יומן מלחמה, חטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים" (הוצאה עצמית) מאת ד"ר מנחם בן שלום נכתב ביושר ובענווה. אין בספר תרועות מלחמה אבל המלחמה נוכחת בכל משפט ובכל תיאור מדויק ויבשושי שמציף, גם ללא סימני קריאה, את סערת הקרב. אין בו צל"שים, יש בו אנשים שמדווחים על פעולות כביכול טכניות שלא ניתן לבצע אותן בלא להיות אמיץ.

אין בו תיאורים דרמטיים בסגנון כתבי מלחמות וספרי היסטוריה להמונים, יש בו מהלכים מדויקים של אנשים, מפקדי מחלקות, פלוגות וגדודים שמעניקים לספר גם את הממד האפי וגם האנושי, והכל ברוח כמעט סטואית. אין בו חיילים גיבורים או פחדנים. יש בו אנשים בשר ודם, ולפעמים הוא קרוע, לפעמים זורם. אין בו חלוקת ציונים או זיהוי מחדלים. יש בו ספירת מלאי כמעט פנקסנית של מה שקרה בשטח, בחדרי המלחמה ובמסדרונות הפוליטיים. 

משה דיין ודוד אלעזר, מלחמת יום כיפור 1973. צילום: ארכיון משה דיין ודוד אלעזר, מלחמת יום כיפור 1973. צילום: ארכיון


לא מובאים בספר דברי המח"ט או המג"ד, אלא דבריהם של (כמעט) כל הלוחמים ששירתו במלחמת יום הכיפורים בחטיבה 600, והכל ללא אמירה שיפוטית וללא זעקת קרב של הלומי קרב. היה ברדק במלחמה ההיא? בן שלום עצמו מסתפק כמו מפטיר ב"נוצרה אי־בהירות רבה בפקודות שיורדות כלפי מטה" וכל מי שאי פעם היה קרוב למקום שבו מיתרגמת קשקשת ברשת להפעלה מבצעית יודע ומבין הכל. הספר עוסק רק בקרבות החטיבה אבל חורג הרבה מעבר למלחמה על כל תצורותיה, כולל הפוליטי והמדיני, מאפיין את האנשים מעבר למלחמה ומגיע ביושר ובענווה (מילות המפתח לתיאור סגנון הכתיבה) לאנשים עצמם. בן שלום היה מפקד מחלקת סיור בחטיבה ואת הספר הוציא בעזרת מימון המונים. 

ובעיקר שכחתי לספק אזהרת מסע: מדובר ב־1,216 עמודים, שאת חלקם לא קראתי, המאגדים 140 מרואיינים. הסתייעתי באינדקס כדי לקרוא על אנשים שהכרתי, קרבות ששמעתי עליהם, והדים עמומים של מחלוקות שהגיעו לציבור כרכילויות. ב"השעות" הם תוארו בדייקנות מילימטרית וללא שמץ זדון או הטיה, כאשר הדוברים והמרואיינים מוצגים בעיקר כאנשים שיש להם עולם שלם מעבר לבועת הסער והפרץ שהיא שדה הקרב והסובב אותו. שאפו למנחם בן שלום על עבודת נמלים מונומנטלית שארכה יותר מ־16 שנים של מחקר. ליתר דיוק, 47 שנים, שהן כנראה סיבת המעשה כולו. והנה לפנינו אזהרה בוטה לכולנו מפני ההתגלגלות הנוכחית לסיבוב לחימה נוסף.