ראינו כבר התגייסות של ציבור שאכפת לו, לטובת הנכים. ראינו התגייסות של חברי הכנסת שלנו לטובת הקשישים, לטובת העצמאים, לטובת אנשים עם מוגבלויות, ולטובת אלף ואחת מטרות טובות. אני לא זוכר אירוע מהעבר שבו החליטו מפלגות - בלי בושה, בלי למצמץ, כאילו זה הדבר הכי נורמלי וסביר בעולם - להירתם לטובת קידום האינטרסים של העבריינים ושל העבריינות.
כאמור, זה לא סוד שהמגזר הערבי נגוע מכף רגל ועד ראש בבנייה בלתי חוקית. כל הראיונות שערכתי עד היום עם נציגי המגזר, בהקשר הזה, נשמעו תמיד, משני הצדדים, אותו הדבר. "אתם, הערבים, נגד שמירה על החוק? אתם בעד בנייה מופרעת בלי כללים, כאילו אין כאן מדינה?". "מה פתאום", התקבל תמיד אותו מענה, "ברור שאנחנו בעד שמירה על החוק, אבל קודם כל צריך לאפשר לנו לבנות באופן חוקי. ובמקום שבו אין אפשרות לבנות באופן חוקי, ואין תוכניות, ואין דרך לפתח את היישובים, לא נכון להתחיל את הטיפול בנושא דווקא מההריסה".
אז כדי להדוף את התירוץ הזה, בואו נתחיל מהעובדות. במגזר הערבי, וברוב גדול מאוד של היישובים שלו, יש מאגר רחב מאוד של תוכניות בנייה, בהיקפים משמעותיים. כל מה שצריכים ביישובים הערביים זה רק לממש את התוכניות הללו. באום אל־פחם, לדוגמה, אושרה לאחרונה להפקדה תוכנית לבניית 23 אלף יחידות דיור, שבשנת 2030 יגדילו את אוכלוסיית את העיר, שמתגוררים בה היום כ־55 אלף, לכ־80 אלף. בערערה אושרה לאחרונה להפקדה תוכנית מתאר שתוסיף לעיר 5,800 יחידות דיור, ותגדיל את מספר תושביה בתוך עשור מ־24 אלף ל־34 אלף. תוכנית המתאר שאושרה לטירה תוסיף לה 9,000 יחידות דיור ותגדיל אותה, מבחינת מספר תושביה, בכמעט 50%. לג'לג'וליה אושרה תוכנית מתאר שתוסיף 1,400 יחידות דיור ותגדיל אותה ב־35%.
מיכל מריל, בכירה במינהל התכנון, דיווחה לוועדת הכספים של הכנסת, אך לפני שלושה חודשים, שקיימות היום תוכניות בנייה ביישובים שבהם מתגוררים 96% מערביי ישראל. "אם אנחנו מסתכלים על יחידות דיור מ־2012 עד 2019, אנחנו מדברים על סך הכל 162 אלף יחידות דיור בתכנון מפורט, שאפשר להוציא מכוחן היתרים", הסבירה לחברי הכנסת הערבים. "זאת פשוט מהפכה תכנונית", אמרה, והוסיפה כמה דוגמאות. "בטמרה - 1,837 יחידות דיור מפורטות, עם אפשרות להוציא היתרי בנייה; 1,600 בשפרעם, 2,200 בטייבה; ברהט - 4,500 יחידות דיור". והרשימה, כאמור, ארוכה.
"יש מהפכה בתכנון, ומי שמטאטא את המהפכה הזאת מתחת לשטיח, עושה עוול לתמונה", הסביר גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, באותה ישיבה.
ולא רק בבנייה חדשה מדובר, חשוב להדגיש. המדינה מלבינה אלפי יחידות דיור שנבנו בניגוד לחוק, ומשלבת אותן בתוכניות המוסדרות שלה. ולכן את הטענה הזו על היעדר תכנון, ועל היעדר יכולת להתפתח - טענה שנשמעת שוב ושוב - כדאי להזיז הצדה.
אז למה חוק קמיניץ כל כך חשוב? ולמה דחוף כל כך לטפל בבנייה הבלתי חוקית? ולמה אם סעיד מאום אל־פחם בונה חמש יחידות דיור לא חוקיות על הקרקע החקלאית שלו, זה צריך לעניין את דודי מנתניה? אז בואו נתחיל. בחלק מהמקומות, הבנייה הבלתי חוקית הזו פוגעת בשמורות טבע, רק לצורך הדוגמה, או באינטרסים ציבוריים דומים. בחלק אחר היא פוגעת ביכולת של המדינה לפתח תשתיות לאומיות, שמשמשות את כולנו. מה זה אומר? הנה, קחו דוגמה טרייה, שתסייע להבין כמה לא נורמלית המלחמה שמנהלים עכשיו חברי כנסת שאמורים לדאוג לאינטרסים של הציבור, למען העבריינים.
לפני כמה שבועות הגישה המדינה לבית המשפט בקשה להרוס כמה עשרות מבנים בלתי חוקיים באזור קלנסווה. מה הסיפור? ובכן, המדינה מבקשת להעביר קו חשוב שמוליך חשמל מצפון הארץ לדרומה, והמבנים הללו ממוקמים על תוואי הקו הזה. מטרת הקו, בשלב הראשון, כך הסבירה המדינה לבית המשפט, "...הזנת היישובים בשרון, לרבות נתניה, רעננה, הרצליה, וקלנסווה עצמה. ללא קו זה קיים סיכון לאספקת חשמל באזור השרון". 26 מבני מגורים שהוקמו בניגוד לחוק נמצאים בתוואי של הקו הזה, וכל עוד הם שם, אין אפשרות להקים את הקו או להעביר בו חשמל. אתם מבינים על מי מגינים חברי הכנסת?
אגב, זה לא נגמר שם. במקטע אחר של רצועת החשמל - אותה רצועה שכוללת את השטח שמתחת לקו, בצירוף שולי ביטחון שבהם חל איסור לבנות - באזור טירה, נמצאים 58 מבנים בלתי חוקיים נוספים. בין השאר עומד שם אולם אירועים ענקי, שנגדו הוצא צו הריסה. כל עוד האולם ניצב על מקומו, לא יעבור בגזרה הזו חשמל. אלה רק דוגמאות טריות. כאלה יש רבות.
בסוף חודש דצמבר דנה ועדת הכספים של הכנסת בחוק קמיניץ. אולם הוועדה היה מפוצץ. בין המוזמנים היה גם אבי כהן, מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה. "אבי, למה קלנסווה מוכת צווי הריסה? למה אתם מתנפלים עליה?", קרא לעברו ח"כ אחמד טיבי. גם יו"ר הוועדה, משה גפני, הצטרף לטיבי וביקש הסברים על הנעשה בעיר שבמשולש. כהן סיפר את סיפורו של קו החשמל. "אי אפשר לחשמל את הקו החדש בלי לפנות את המבנים האלה, כי זאת סכנה", אמר. גפני תהה אם העבריין מקבל פיצוי מהמדינה שהורסת לו את הבית. כהן הסביר שאין על מה לפצות אותו, משום שאיש לא מפקיע ממנו את הקרקע. זו קרקע שהייעוד שלה הוא חקלאי, והיא תישאר עם הייעוד הזה, בבעלותו. "הוא יכול לעשות שם את מה שייעוד הקרקע נותן לו לעשות שם, שזה חקלאות".
כהן הסביר שהיחידה שלו לא פועלת בתוך שטח הפיתוח של היישוב "גם אם הוא בנה שלוש קומות לא חוקיות", אלא רק נגד מי שבונה מעבר לתחום הפיתוח של היישוב. בהמשך, שרטט כהן את האנטומיה של העבריינות בתחום. "איך שמתפרסמת תוכנית, מגיע בעל הקרקע שגילה פתאום שהדרך צריכה לעבור על הקרקע שלו, ומתחיל לבנות. זאת שיטת העבודה. אני מקבל פניות מראשי רשויות לבוא ולסייע להם. כי מה קורה? שתי אפשרויות: או שהתוכנית נתקעת, כי זה מה שנקרא סיכול תכנון, בנו על דרך זה סיכול תכנון. או שצריך עכשיו לעשות תכנון מחדש, ולדחות את כל הסיפור לעוד שנתיים־שלוש. אלה הדברים שאיתם אנחנו מתעסקים".
בסיום שנת 2019 פרסמה היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה את עקומת העבריינות, מהשנה שבה נכנס חוק קמיניץ לתוקפו, 2017, ועד היום. המספרים בלתי נתפסים. בכל מה שקשור להתחלות בנייה בלתי חוקיות, נרשמה בגליל ובגזרת חיפה ירידה של בין 40% ל־50%. בתיעוד המקרים שבהם הבנייה הבלתי חוקית הגיעה לשלב מתקדם - עם שלדים, כלונסאות או יסודות - המספרים מדהימים עוד יותר, ומצביעים על ירידה של בין 80%־83% בבנייה הבלתי חוקית.
במילים אחרות, החוק עובד, והעבריינים, שחוששים לשלם מאות אלפי שקלים בגין מעשיהם, בוחרים לא להסתבך עם הרשויות. ומכיוון שראינו את ההתנהלות במגזר הערבי לפני חוק קמיניץ, וראינו את ההתנהלות במגזר הערבי אחרי חוק קמיניץ, לא צריך להיות גאון כדי להבין ששתי דקות אחרי שהחוק הזה יבוטל, המצב יחזור לקדמותו.
עכשיו, בואו תראו למה אין כאן קרב של יהודים נגד ערבים, אלא בין הלובי של העבריינים ללובי של האזרחים שומרי החוק. הנפגעים הכי גדולים מהמצב הקיים הם הערבים עצמם. קחו, לדוגמה, את עניין הותמ"לים. מה זה ותמ"ל? ובכן, המדינה החליטה להסדיר מסלול מהיר לאישור תוכניות בנייה גדולות ברמה הארצית, על קרקעות שהוכרזו על ידי הממשלה, כמתחמים מועדפים לדיור. ההליך הזה מסייע מאוד לאפשרות לתכנן בנייה בהיקף רחב, באופן זריז, ללא בירוקרטיה. זה נכון לכל יישוב, זה נכון עוד יותר ליישובים הערביים, שטענו כל השנים שהתכנון אצלם תקוע, שהכל הולך לאט, ושלתושבים אין ברירה אלא לבנות באופן לא חוקי.
אלא מה? שבעוד המדינה מנסה לקדם את הפרויקטים הגדולים האלה, התברר שגם כאן הבנייה הבלתי חוקית הערבית תוקעת אותם. בדלית אל־כרמל הפריעו מבנים בלתי חוקיים לקידום תוכנית לתכנון מהיר לבניית 682 יחידות דיור. בבאקה אל־גרביה הפריעה בנייה בלתי חוקית לקדם את התוכנית לבניית 271 יחידות דיור. בטירה, בנייה בלתי חוקית על התוואי שעליו תוכננו 2,070 יחידות דיור הביאה לעיכוב של חצי שנה בתכנון, ולצורך לשנות את התוכניות.
נו, תגידו, ובמה חוק קמיניץ משפר את המצב? שימו לב למה שקרה מהרגע שבו נכנס החוק, והעבריינים התחילו להיבהל מהמחשבה שהבנייה הבלתי חוקית שלהם תעלה להם מאות אלפי שקלים. נתמקד רק בותמ"לים, אותן תוכניות שהיו אמורות להתקדם במסלול ירוק ומהיר. בשנת 2017, עת כניסת התיקון לחוק לתוקפו, נאלצה היחידה הארצית לאכיפת הבנייה לטפל ב־52 אירועי בנייה בלתי חוקית, שהפריעו לקידום הבנייה במסלול המהיר באום אל־פחם. בשנת 2017 המספר הזה ירד ל־18 מקרים בלבד. בטמרה נאלצה היחידה לטפל ב־30 אירועים מסכלי המסלול המהיר של הותמ"ל ב־2017.
הבנייה הבלתי חוקית מפריעה לקדם בנייה רחבת וגדולה לטובת התושבים הערבים עצמם. האכיפה נגדה, בנסיבות האלה, היא המתנה הכי טובה שיכולה המדינה להעניק לאזרחים הערבים שומרי החוק. זה נכון כשמדובר על תכנון לקראת בנייה חדשה. זה נכון גם כשמבקשים להלבין בנייה בלתי חוקית ישנה, והמדינה עושה את זה במקרים רבים מאוד. משום שעל מנת לייצר סביב הבנייה המולבנת מוסדות ציבור ותשתיות, אין דרך אלא להקפיא את המצב ולא לאפשר לאף אחד לנצל אותו. איש אחד שבונה בית על המקום שהתוכנית מייעדת לכביש, עוצר את הפרויקט לכל העיר. תראו מה קורה בנגב. מיפוי שערכה עמותת רגבים העלה שרק ביישובים החוקיים בנגב קיימים היום למעלה מ־24 אלף מבנים בלתי חוקיים. מה זה אומר? שאם היישוב מבקש להתפתח, לסלול כביש, או לבנות גן ציבורי או מרפאה, הוא לא יוכל לעשות את זה כשתושביו הקדימו אותו ותפסו את השטח לצורכיהם.
צריך להסביר. חוק קמיניץ לא מטפל בכל אחד מהמקרים הספציפיים המדוברים, ועדיין, עד שהוא חוקק לא היו בידיה של המדינה כלים אפקטיביים לטיפול במכת עבריינות הבנייה. כל בקשה להריסה נגררה שנים בהליכים משפטיים. כשהגיע המועד למימוש ההריסה, החלו הפגנות, ושביתות, ואיומים, ומול כל אלה נדרש סיוע משטרתי נרחב, וכשזה לא הגיע - בכל פעם מסיבה מבצעית אחרת - לא בוצעה ההריסה. החוק החדש העניק למערכת האכיפה ארגז כלים שלא היה לה מעולם.
אפשר לצעוק עד מחר שביישובים הערביים אין די תכנון ומדרכות ותחנות הסעה וגנים ציבוריים, אבל הסיפור האמיתי הוא שאי אפשר לתכנן את כל אלה כשכל אחד בונה כמה שהוא רוצה, היכן שהוא רוצה. ולכן עצוב לחשוב שחברי הכנסת של המגזר הערבי הם שמובילים את הקמפיין הזה נגד אכיפת החוק, ושכל מי שמבקש למצוא חן בעיניהם, משום שאולי יזדקק לקולם מתישהו, מצטרף ליוזמה ההזויה הזו.
התרעות פיקוד העורף