ההתעוררות הפוליטית של הימים האחרונים, נוכח מה שנראה כמערכת בחירות רביעית שצפויה להתקיים בחודשים הקרובים, מולידה רעיונות שונים לגבי הרכבי הכוחות העתידיים. הרושם שאני מקבל הוא כי השחקנים הבולטים באופוזיציה לא למדו דבר מכישלונם לגבש כוח פוליטי יציב וחזק שיביא לנפילתו של בנימין נתניהו.
השנה האחרונה הוכיחה לכל מי שהיה זקוק לכך כי המערכת הציבורית שלנו זקוקה לשיח מסוג חדש. הציפיות התמימות, אולי הילדותיות משהו, של אנשי כחול לבן כי הקורונה מצדיקה הסכם עם נתניהו, כביטוי לתחושת חירום שמחייבת צעדים לא שגרתיים, קרסו.
בני גנץ וגבי אשכנזי באמת האמינו שנתניהו חרד לגורלה של המדינה ושהוא יקיים את ההסכמים שחתם עליהם. הואיל והייתה חייבת לקום ממשלה, פעלו גנץ ואשכנזי לגבש דפוס פעולה אחראי כדי להיאבק במה שנראה באותה עת כאיום המיידי והרציני ביותר על יציבות החיים במדינה. אני הייתי משוכנע שגנץ ואשכנזי טועים, והם אכן טעו כשחשבו כי מה שמציק להם הוא גם מה שמטריד את נתניהו.
אך נתניהו היה ועודנו עסוק רק בעניין אחד - בעצמו. מצבם הבריאותי של אזרחי ישראל, הנפילה הכלכלית, האבטלה, התרסקות העסקים - כל אלה אינם עומדים במוקד תשומת לבו של ראש הממשלה. אני אומר דברים חמורים. במשך עשרות השנים שבהן הייתי פעיל במרכז החיים הציבוריים של ישראל, התווכחתי עם ראשי ממשלות ולעתים מתחתי עליהם ביקורת חריפה. מעולם לא היה לי ספק כי במרכז סדר היום שלהם לא עמד שום עניין אישי. שום אינטרס מפלגתי לא היה עדיף על פני מה שהם האמינו שהוא האינטרס האמיתי של מדינת ישראל. רובם טעו, לעתים טעויות שגרמו לטרגדיות גדולות עבור רבים במדינה.
אינני שונה מקודמיי, ראשי הממשלה. גם אני שגיתי. מעולם לא ניסיתי להתחמק מאחריות לטעויות שלי, וכמו ראשי הממשלה לפניי קיוויתי שהתמונה הכוללת תציג מאזן שבצד הטעויות יזכיר גם את ההישגים וההצלחות.
אך בשורה התחתונה תמיד הייתה דאגה למה שנכון למדינה, לביטחונה ולבריאות תושביה.
# # #
לנהל מאבק פוליטי נגד אדם בלתי הגון - זו משימה קשה. ונתניהו הוא אדם בלתי הגון. כאשר אמרתי זאת בפומבי, היו לא מעטים שכעסו עליי וגינו את הסגנון הבוטה שבו השתמשתי. היום, מעטים אינם מכירים בכך שנתניהו הוא נוכל, מעמיד פנים, מוליך שולל, חסר מצפון וחסר כל מחויבות להתחייבויות שנתן, לאמירת האמת, להגינות בסיסית כלפי יריביו, ואפילו כלפי שותפיו וגם תומכיו.
אין שום מעשה נוכלות שנתניהו פוסח עליו במאמץ חסר המעצורים שהוא עושה כדי להציל את עצמו מהמפולת המאיימת למחוץ אותו ואת בני משפחתו.
אלו האשמות קשות, אך אין מנוס מלומר אותן במילים הכי מפורשות והכי ממוקדות. כמה מגישים ברדיו ובטלוויזיה העירו לי בהתחסדות מעושה כי לא מקובל להגיד על ראש הממשלה, בשידור חי, שהוא נוכל. הצביעות הזו היא פועל יוצא של הרפיון שאחז רבים ממנהלי הערוצים שנותנים לכנופיית נתניהו להיות דומיננטיים באולפנים. העמדת הפנים של תקינות פוליטית, נימוס מצטעצע וגלגול עיניים - שייכים לתרבות פוליטית שנתניהו ריסק במו ידיו.
הקורבנות האחרונים של הניסיון לשמור על תקינות פוליטית הם גנץ ואשכנזי. אלה שנכנסו מתחת לאלונקה, כפי שהם ניסחו זאת, כדי להשתתף במסע ההצלה של מדינת ישראל נוכח המגיפה האיומה שהלכה והתפשטה בה, גילו כי על האלונקה שוכבת גופתם הפוליטית והם אלה שגם נושאים אותה על גבם. הם הוזמנו לחגיגה עד שגילו כי מדובר בהלוויה - והם הקורבנות. עתה, משהגיעו להכרה הזו, הצטרפו למחרפים את נתניהו.
באיחור של כחצי שנה, כעת הגענו לקו שאין מנוס מלחצות אותו. אין שום סיכוי שהממשלה הנוכחית תמשיך לכהן. אם גנץ ואשכנזי יבצעו פניית פרסה פעם נוספת, הם יאבדו את שארית הכבוד שעברם עדיין מקנה להם. השאלה היא מה עושים עתה כדי שעוד כמה חודשים נהיה פטורים מנתניהו, אשתו המוזרה ובנו המופרע.
אין מנוס מבחירות בתקופה הקרובה. ייתכן שלא במרץ, כי זה מועד קרוב מדי וייתכן שגם לא נוח במיוחד לצרכים ולפחדים של נתניהו. הוא מקווה כי החיסון נגד קורונה יסייע לו להתגבר על הנזקים שגרמה המגיפה, ויעמיד אותו מחדש בפוזיציית הגיבור שמסוגל לבדו להכריע את כל הקשיים והאויבים.
# # #
השאלה ההולכת ומחלחלת בתודעתם של רבים בציבור היא: מי האלטרנטיבה? המערכת המפלגתית הנוכחית לא מסוגלת ליצור הרכב כוחות רציני ולהציב מועמד שיוכל לזכות בתמיכה מספקת כדי להחליף את נתניהו.
משה (בוגי) יעלון מיהר להציע אלטרנטיבה בראשותו, אך דבריו עוררו מבוכה. יעלון לא הצטייר כמועמד שמסוגל אפילו לעבור את אחוז החסימה, והוא נאלץ להצטרף לחוסן לישראל של גנץ וליש עתיד של יאיר לפיד, ובתור בונוס דאג להכניס לרשימות שלהם את הנדל־האוזר, אשר תרמו תרומה מכרעת להתרסקות הסיכוי לחולל מפנה בעקבות הבחירות האחרונות.
עכשיו מאמין יעלון שעם איזנקוט הוא יצליח לחולל מפנה. כל מה שנאמר על איזנקוט, תבונתו, יושרו, ניקיון דעתו וניקיון ידיו - נכון. אבל מה לעשות שגם עם איזנקוט הסיכוי לחולל מפנה נמוך מאוד. לעתים נדמה לאלופי צה"ל ששרביט הגנרל הוא מפתח לתבונת המדינאי. הניסיון מוכיח שאין זה כך. הימים שבהם רמטכ"ל יכול היה לחולל רעידת אדמה פוליטית חלפו להם, אם אי־פעם התקיימו.
אז מה כן?
אני סבור שהגיע הזמן לחולל במערכת הפוליטית מהפך על ידי שינוי דרמטי בהרכב המגדרי של המנהיגות שלנו. פחות מדי נשים מכהנות כשרות בממשלה, מעט מדי חברות כנסת מייצגות אותנו. במערכות הכלכליות, העסקיות, האקדמיות־מחקריות והביטחוניות שלנו אין מספיק נשים בתפקידים מכריעים. זאת על אף שיש מספיק נשים בעלות יכולת, כישרון וחזון המסוגלות להוביל מערכות כאלה. צריך לפנות עבורן את הדרך.
במקום שבו ישנן נשים יש בדרך כלל רמת הישגים גבוהה יותר, ניהול אחראי יותר, פחות דרמטיזציה נלעגת ופחות מלחמות אגו. דוגמה לכך היא הצלחתן של ראשות הממשלה בניו זילנד, בפינלנד ובכמה מדינות נוספות בניהול המערכה נגד הקורונה. גם הצלחת ראשות ערים בישראל בעניין זה היא מרשימה מאוד.
מפלגה שרוצה לשנות את אופי השיח הציבורי בישראל ולהציג אלטרנטיבה מושכת, אחרת, מעוררת תקווה ובעלת סיכוי לשינוי, חייבת לשנות את ההרכב שלה. ממפלגה של גנרלים עתירי אגו, למפלגה שתונהג על ידי נשים חכמות, מוכשרות ונמרצות. המפתח לשינוי המערך הפוליטי במדינה מתחיל כאן.
עוד נותר זמן לחולל את השינוי הזה. אם זה יקרה - יהיה מהפך.