שר האנרגיה יובל שטייניץ יכול בהחלט להישיר מבט לציבור ולומר "אמרתי לכם" בכל הנוגע למאבק ליישומו של מתווה הגז. קמפיין אגרסיבי, מניפולטיבי ושקרי הפך את שטייניץ, ואיתו את כל מי שתמך במתווה, לבוגד, למושחת ואף למי שמוליך שולל את שופטי העליון. עד היום מסרבים מנהלי הקמפיין להודות בכישלונם, וכמו אנשים שנלכדו בבועה ומתאהבים בטעותם, הם מתעקשים להתעלם מהעובדות ומהמספרים גם אחרי שהמציאות טפחה על פניהם ותקעה סיכה קטנה שפוצצה את בלון ההאשמות שלהם. אני ממליץ מאוד על ספרו של שטייניץ "הקרב על הגז", שמוביל את הקורא מנבכי ועדת ששינסקי ועד למתווה הגז - נושאים מורכבים מאוד שהיה מי שדאג לצייר אותם בצורה של שחור ולבן. במידה מסוימת ספרו של שטייניץ הוא שיקוף של הרבה מחולייו של המשק הישראלי.

"התחושות שלי היו קשות מאוד בעקבות הקמפיין נגדי. זה קשה מאוד וזה כואב מאוד", אומר שטיינץ בראיון ל"מעריב עסקים". "פעמיים נאלצתי להיאבק. בפעם הראשונה, כשהייתי שר האוצר, נאבקתי נגד הפופוליזם, שהיה מזוהה יותר עם הימין, לאחר שהקמתי את ועדת ששינסקי. העליתי  מ־20% ל־60% את רמת המיסוי על מאגרי הגז - והטייקונים וחברות הגז האשימו אותי שאני כמעט בוגד במדינה ושבגללי הגז המצרי ישתלט על ישראל והגז הישראלי יישאר בים. זה לא קרה.

"בפעם השנייה, כשר אנרגיה, נאבקתי בכל אלה מהשמאל הסוציאליסטי והפופוליסטי (מי שבעיקר ייצגו את השמאל במאבק נגד מתווה הגז היו ח"כ שלי יחימוביץ', עיתונאית קול ישראל קרן נויבך והעיתון "דה מרקר" - א"צ) שטענו שמתווה הגז משרת את הטייקונים ואת מונופול הגז. הם אמרו שהמונופול יישאר, ש'לווייתן' לא יפותח, שלא תהיה תחרות ושהמחירים ימשיכו לעלות וגם לא נמכור לעולם גז למצרים ולירדן. אפילו אמרו שהולכתי שולל את בית המשפט העליון ואת שופטיו כשאמרתי שיש סיכוי שנייצא עודפי גז למצרים ולירדן. כל הזמן שטפו לציבור את המוח, כולל כמה עיתונאים שהשתתפו במהומה הזו. אחד העיתונאים - ואני לא מעוניין לנקוב בשמו - אף הודה בפניי. הוא אמר לי: 'אנחנו לא ממש שיקרנו, אנחנו רק הראינו חצי מהאמת. הראינו לציבור רק את מה ששירת את האג'נדה שלנו'. השבתי לו: 'אתה יודע שחצי אמת גרועה משקר'.

"תראה איך הכל התבדה: הם אמרו שמאגר 'לווייתן' לא יפותח - ו'לווייתן' פותח. הם אמרו שמאגרי הגז 'כריש' ו'תנין' לא יימכרו, שאין שום דרך לחייב את חברות הגז למכור אותם - ו'כריש' ו'תנין' נמכרו ומייצרים תחרות. הם אמרו שהמונופול לא יפורק - והמונופול פורק. הנה הוכחה שהמתווה והתחרות עובדים - החברות כל הזמן רבות זו עם זו. אפילו במאגר 'תמר'  בעלי המניות רבים ביניהם.

"אמרו שמחיר הגז ימשיך לעלות? - מאז הוא ירד ב־50%. אמרו שלא יהיה יצוא גז למצרים ולירדן ושזו אשליה - אז יש יצוא למצרים ולירדן. גם אמרו שלא יהיה יצוא לעולם בגלל המחיר הגבוה כביכול של הגז בישראל, אז עובדה היא שהמחיר לא כה יקר ואפשר לייצא אותו. וגם אמרו שאין סיכוי שמדינות ערביות יקנו גז מישראל - אז קנו.

"כל הטענות התנפצו, וכל מה שאמרנו שיקרה - קרה. המונופול התפרק לשלושה מאגרים שונים ("תמר", "לווייתן" ו"כריש־תנין" - א"צ) שיש ביניהם תחרות, המחיר ירד כהוגן ואין שום מונופול שמסכן את הדמוקרטיה. החברות רבות אחת עם השנייה ולא עם המדינה - וזה טוב".

עשרות או מאות מיליארדים?

יובל שטייניץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)יובל שטייניץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

והם ממשיכים ללעוג עד היום על כך שההכנסות ממאגרי הגז לא יגיעו למאות מיליארדי שקלים.
"ההכנסות מהגז הטבעי אכן יגיעו למאות מיליארדי שקלים. נכון שזה מתחיל בקטן. השנה, אגב, ההערכות הן שההכנסות מהגז יגיעו לכ־4 מיליארד שקל. זה בערך 1.5 מיליארד שקל מתמלוגים, עוד 1.5־2.0 מיליארד שקל ממס חברות ועוד 1.0־1.5 מיליארד שקל מס ששינסקי. כך שבסך הכל רק השנה יגיעו ההכנסות מהגז הטבעי לכ־4־5 מיליארד שקל. המיסוי מהגז הטבעי מתחלק לשלושה: תמלוגים, מס חברות רגיל ומס ששינסקי. בעוד ארבע שנים, ב־2025, הסכומים ילכו ויעלו ויגיעו לכ־10־20 מיליארד שקל בשנה, ואלו סכומים יפים מאוד. הרווח הגדול ביותר שלנו הוא שהורדנו את זיהום האוויר בתחנות הכוח ב־70%, לפי המדידות של המשרד לאיכות הסביבה. זה רווח כפול ומכופל: אנחנו גם מפחיתים בצורה דרמטית את זיהום האוויר שאנחנו נושמים ואנחנו גם מרוויחים מהכנסות הגז".

היה שלב שבו ההערכות היו אף גבוהות יותר.
"נכון שבשלב מסוים חשבו שזה יהיה אפילו יותר, משהו בסביבות 600 או 700 מיליארד שקל, והיום מדברים על כ־400 מיליארד שקל. זה בגלל הירידה העולמית במחירי הגז, וטוב שכך (הערה חשובה: התמלוגים, מסי החברות ומס ששינסקי הם פונקציה של ההכנסות והרווח של חברות הגז. וככל שמחיר הגז העולמי גבוה יותר, ההכנסות והרווח אמורים להיות גבוהים יותר. המחירים העולמיים ירדו מרמה של 10־12 דולר ליחידת גז לרמה של 5 דולר, ובישראל לכ־4 דולר ליחידת גז - א"צ).

"בכל מקרה, המבקרים שלי הם אלו שנתנו בזמנו את הכותרת על 'גז ב־300 מיליארד דולר' (שטייניץ מתכוון ל"דה מרקר", שניהל קמפיין אגרסיבי נגדו - א"צ). החוצפה הזו, לשים בכותרת ראשית מספר מופרז, ועוד מספר שמתייחס רק למאגר 'לווייתן', ולמתוח אחר כך ביקורת על שאנחנו הפרזנו והגזמנו?

"הם גם שוכחים עוד דבר חשוב: הרי בזכות מתווה הגז התחילה תחרות - קודם כל עם 'כריש־תנין', עכשיו כבר בתוך מאגר 'תמר' עצמו ובין 'תמר' ל'לווייתן' - המחירים ירדו מאזור 6 דולר ליחידת גז לאזור 4 דולר, וזו ירידה דרמטית. מאז מתווה הגז ב־2015 גם ירד מחיר החשמל בכ־20%. אומנם לא רק בזכותו, אבל במידה רבה זה נזקף לזכות המתווה".

מנפנפים בחוזה עוגן של מאגר "תמר" עם חברת החשמל, שקיבע את המחירים הגבוהים.
"זה בדיוק הפוך. החוזה עם חברת החשמל נחתם ב־2012 - לפני מתווה הגז. המתווה נחתם סופית ב־2016, ומאז מחירי הגז נמצאים בירידה מתמדת וגם המחיר של חברת החשמל, מפני שרוב הייצור הוא של יצרנים פרטיים וחברת החשמל קונה רק רבע מסך הגז. אבל גם חברת החשמל צמצמה כמה שהיא יכולה את הרכישות שלה בחוזה הישן עם 'תמר' וקונה עכשיו חלק מהגז שלה במחירים הנעים סביב 4 דולר. אז גם במקרה של חברת החשמל המחיר הממוצע שלה הוא לא 6.5 דולר ליחידת גז, אלא סביב 4.5 דולר, וזה עוד בכלל לפני פתיחת החוזה עם 'תמר' בסוף השנה. כלומר, חברת החשמל צמצמה במידת האפשר את החוזה הישן למינימום והרחיבה את הרכש שלה בחוזים חדשים במחירים נמוכים, סביב 4 דולר ליחידת גז. ולכן המחיר הממוצע של רכישות הגז שלה ירד דרמטית לסביבות 4.5 דולר".

גורמים שאיתם שוחחתי בחברת החשמל מעריכים שעם פתיחת החוזה עם "תמר" יירד המחיר הממוצע אף מתחת ל־4 דולר. וזו אכן תוצאה של התחרות שנוצרה בעקבות מתווה הגז וכמובן בשל ירידת המחירים העולמית.

קטנה מדי, גדולה מדי

אסדת קידוח לוויתן (צילום: מרק ישראל סלם)אסדת קידוח לוויתן (צילום: מרק ישראל סלם)

גם כניסת חברת שברון לישראל דרך רכישת נובל אנרג'י עוררה ביקורת רבה מצד אותו שמאל שהתנגד למתווה הגז.
"כניסת שברון מצוינת לישראל. תמיד חלמנו על זה שאחת מחברות האנרגיה הגדולות בעולם תבוא לארץ והן תמיד סירבו. אני מתכוון למייג'ורס כמו אקסון, שברון, של, בריטיש פטרוליום, טוטאל הצרפתית ועוד. שום חברה לא רצתה לבוא לישראל בגלל החרם הערבי, ולכן נאלצנו להסתפק בחברות קטנות כמו נובל אנרג'י האמריקאית ואנרג'יאן היוונית. שים לב, אותם אלמנטים שאמרו שאי אפשר לסמוך על נובל אנרג'י כי היא חברה קטנה מדי, שאין לה מספיק ניסיון בהפעלת אסדות ימיות, שמסוכן לעבוד איתה ושהיא לא תשלם במקרה של זיהום סביבתי, טענו כשהגיעה שברון שהיא גדולה מדי, שהיו לה כמה תקלות בעולם וכדומה. לא חשוב מה תעשה - חברה קטנה, אומרים שהיא קטנה מדי; חברה גדולה, אומרים שהיא גדולה מדי. הדבר הכי חשוב הוא שהכניסה של שברון שוברת אחת ולתמיד את החרם הערבי, שנשבר ברוב התחומים אך לא בתחום האנרגיה.

"זה כאב לי, אני ראיתי את טוטאל בלבנון, את אני האיטלקית, שגם היא חברת ענק בלבנון ובמצרים, את שברון במצרים, את אקסון מובייל במצרים ובקפריסין וביוון - כל החברות האלה גם בסעודיה. כל החברות הגדולות בעולם היו סביבנו, חוץ מאשר בישראל. לשברון יש כמובן ניסיון ויתרונות רבים. למשל, צינור הגז מישראל לאירופה - אם שברון תחליט להיכנס לפרויקט כזה - היא מחברות הענק שמסוגלות להרים אותו. גם מבחינת יצוא הגז לאירופה - מכיוון ששברון פעילה מאוד בחלק גדול ממדינות אירופה, הסיכוי למימוש יצוא הגז מאירופה הולך וגדל".

כזכור, מדובר בפרויקט מורכב מאוד שעלותו מוערכת במיליארדי דולרים - הקמת צינור דרך קפריסין לאירופה, ליוון, לבלקנים ולאיטליה. לדבריו של שטייניץ, האיחוד האירופי ממשיך לתמוך בפרויקט הזה והשקיע בו עד היום 100 מיליון דולר. בשלב הראשון הושקעו 50 מיליון דולר בבדיקת שלב ההיתכנות, ועכשיו משקיעים עוד 50 מיליון דולר בתכנון ראשוני של הקו. שטייניץ מקווה מאוד שאחרי משבר הקורונה הפרויקט הזה יתקדם.
עוד טענה שעולה מצד מתנגדי מתווה הגז, היא שלא נעשה מספיק בתחום האנרגיות המתחדשות.

"אומרים שצריך להפסיק להשתמש בגז בעקבות אירופה. אני רוצה להגיד לך שהתוכניות הן דווקא להגדיל את יבוא הגז לאירופה ב־20 השנה הקרובות. משתי סיבות: הצריכה האירופית ב־15 השנים הקרובות תעלה ורק אז תתייצב ותתחיל לרדת; הסיבה השנייה היא שבגלל ששדות הגז בים הצפוני אזלו, אירופה רוצה לייבא יותר גז, בין היתר מישראל, מקפריסין, ממצרים ומרוסיה.

"אומרים שצריך להפסיק להשתמש בגז? זה, במקרה שלנו, בלתי אפשרי. אין לנו אנרגיות מתחדשות, ומי שמדבר על אנרגיות מתחדשות בישראל ברבים מטעה את הציבור. יש לנו אנרגיה מתחדשת אחת - השמש, כי מה שיש באנרגיית רוח זה זניח. ובשמש אנחנו כבר מקום ראשון ב־OECD, ובעתיד - אם נגיע לשיעור של 30% מסך ייצור החשמל בישראל - נהיה מקום ראשון בעולם. כיום אנחנו עם שיעור של 10% בייצור חשמל מהשמש, פי חמישה מהשיעור לפני חמש שנים, וזו התקדמות עצומה. אנחנו לא יכולים להתחרות באלבניה, שם יש 99% אנרגיות מתחדשות והכל הידרו־אלקטריקה (אנרגיית חשמל המבוססת על תנועת המים - א"צ) שעובדת גם ביום וגם בלילה, גם בחורף וגם בקיץ. שמש עובדת רק בצהרי היום ולא עובדת בערב ובלילה".

יובל שטייניץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)יובל שטייניץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ביקור היסטורי

את הראיון ערכתי עם שטייניץ בעודו בביקור בקפריסין ובדרכו לביקור במצרים ("זו הפעם הראשונה שאני מבקר בחו"ל מאז משבר הקורונה"). בקפריסין הוא חתם על מזכר הבנות להנחת כבל החשמל התת־ימי "אירו אסיה", שיאפשר לישראל לקבל גיבוי חשמלי. כן סיכמו שטייניץ ומקבילתו הקפריסאית כי יאפשרו לחברות הפועלות בצד הקפריסאי ובצד הישראלי של מאגר הגז הטבעי "אפרודיטה־ישי" להגיע להסכמה ביניהן בתוך כשנה, ולא  - המחלוקת תוכרע בידי ממשלות קפריסין וישראל.

לפני כשבועיים הוא נפגש עם עמיתו המצרי טארק אל־מולה בישראל וביקר איתו באסדת "לווייתן". "הביקור של שר האנרגיה המצרי בישראל היה היסטורי", אומר שטייניץ, "כי זו הפעם הראשונה לדעתי ב־20 השנים האחרונות, ואפילו ב־40 השנים האחרונות, ששר שהוא לא שר חוץ מצרי או שר מודיעין מצרי מגיע לישראל. עד היום הגיעו שרים מצריים לישראל רק כדי לתווך בינינו ובין הפלסטינים במסגרת יוזמת השלום וכדומה. פעם ראשונה שמגיע שר מצרי לישראל, שר מקצועי־כלכלי, והנושא המרכזי על האג'נדה הוא שיתוף פעולה כלכלי, אסטרטגי ואנרגטי בין ישראל למצרים. לכן זה היה ביקור חריג, ראשון מסוגו, של שר מצרי בישראל.

"היום אנחנו מייצאים גז למצרים ולירדן ב־30 מיליארד דולר. הגז בירדן הולך, ברובו המכריע, לתחנות כוח בירדן. הגז למצרים, ברובו הגדול, הולך למתקני ההנזלה, ומשם הוא עובר לאירופה. אומנם אנחנו מייצאים למצרים, לחברה מצרית, אבל חלק מהגז הזה עובר בהמשך לאירופה".

ומה מטרת הביקור במצרים?
"מדובר בפורום הגז, שהיה עד כה פורום של שיח, והפכנו אותו לארגון בינלאומי של ממש. נושא אחד שנמצא על סדר היום שאני מנסה לקדמו, בברכת בנימין נתניהו, הוא בתחום הספנות. תנועת הספנות בים התיכון היא מהצפופות בעולם. מאות אלפי ספינות מגיעות לים התיכון, בעיקר ספינות מסחר - מכולות, מכליות, קונטניירים - חלק גדול מהמסחר העולמי עובר דרך הים התיכון וגם הרבה ספינות תיירות. מדובר כמעט בים סגור. הרעיון שלי הוא לקדם אמנה שכל מדינות הים התיכון יחתמו עליה, שבתוך כמה שנים תופסק הספנות שמונעת במזוט, דיזל וכדומה בים התיכון ושכל ספינות המסחר והתיירות ינועו רק בגז טבעי דחוס או במנועים מימניים, אם יפתחו אותם בעתיד.

"זה יקטין מאוד את זיהום האוויר בים התיכון. למשל, חלק מהזיהום הגדול במפרץ חיפה, מקורו בספינות שעוגנות בנמל או במפרץ. ומה שיותר חשוב: לכל ספינה כזו יש מכל דלק, כמו במכונית - מ־1,000 עד 10,000 טונות מזוט, תלוי בגודל הספינה. זאת אומרת, לספינה גדולה יש כמה מכלי דלק, ואם יש תקלה באחד המכלים, היא שופכת את זה לים ואז נוצר זיהום. אם ספינה כזו מתנגשת בספינה אחרת או חס וחלילה טובעת, אלפי טונות של דלק נפלטים וצפים על פני הים.  אם נצליח לגרום לכך שבמקום ספינות שמונעות בדלק נוזלי יהיו ספינות שנעות בגז טבעי, גם נקטין את זיהום האוויר וגם נקטין מאוד את הזיהום הסביבתי. הרי גז טבעי לא מזהם את הים, אלא רק נפלט ומתנדף לאוויר במהירות, כך שזה עשוי לחסוך אסונות סביבתיים. אני יכול להגיד לך שכבר קיבלנו תגובות ראשונות חיוביות מהאיחוד האירופי שמופיע כמשקיף בפורום הגז במצרים".

לנוכח האירועים האחרונים, אפשר להניח כי רעיון כזה, אם ייושם, יחסוך לא רק זיהום סביבתי כתוצאה מתאונות ימיות, אלא גם כמובן טרור סביבתי מכוון.

[email protected]