הבוקר (שני) בירושלים מתייצב הנאשם, ראש הממשלה, לשלב ההוכחות במשפטו הפלילי, ובאותה שעה מתייצבים בזה אחר זה נציגי המפלגות במשכן הנשיא, להודיע מי המועמדים מטעמם להקמת הממשלה הבאה. הנשיא ריבלין כבר הודיע שיבחר במועמד בעל הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב ממשלה, לאו דווקא עם התומכים הרבים יותר, כי ממילא אין לאיש מהמועמדים קואליציה אפשרית של 61. כמובן שהנתניהו ("נקים ממשלת ימינעלמלא"), רואה בדברי הנשיא חלק מהקונספירציה העתיקה שריבלין וסער זוממים נגדו, ומשסה בו את משלחת מלאכי החבלה שלו, שמחזי־שטייניץ, ארטקיפא־אוחנה ובראשם יו"ר הכנסת יריב־ומדון־לוין־עזזאל (שמות המלאכים הרעים לקוחים מספר חנוך א', ונשמעים כשמות התנחלויות).

בינתיים, כנראה, משיג הנתניהו את מספר התומכים הגדול ביותר, כי דרעי וש"ס לא ייצאו בחוץ בלעדיו, וכנ"ל גפני, שעושה כאילו שרירים. הוד קומבינטוריותו זמם ללכת עם מנסור עבאס ולהרגיש בלי, עד שמשמר הצניעות הסמוטגבירי אמר לו בנחרצות, סטופ! לא בקואליציה שהואלת להכניסנו לתוכה! עבאס, נציג התנועה האסלאמית הדרומית, שואף לשילוב האזרחים הערבים בחברה הישראלית על בסיס שוויון מלא - מטרה נכונה – אך למעשה מצטייר כמוסלמי שמרן, ימני, הומופוב ומדיר נשים, שמְכַוֵון להשתלבות בחברה החרדית־ימנית־קיצונית, שונאת הערבים, שעקרונותיה השמרניים האחרים זהים לשלו. והנה גם הרב קנייבסקי, או נכדו הסמוך לפיו, הודיע שעדיפים הערבים על השמאלנים, טפו עליהם.

אז הנאשם מבלפור יצטרך לחזור לציד העריקים האפשריים, כדי להשיג ניצחון דחוק – ובעצם, בשבילו זה מצב של ווין־ווין: בכל מקרה ימשיך להיות ראש ממשלת מעבָר לנצח, בגיבוי נרצעיו - ואת החליפי, גנץ, יקמבן וינטרל עד נובמבר.

נתניהו וגנץ (צילום: מארק ישראל סלם)נתניהו וגנץ (צילום: מארק ישראל סלם)


הסמטוכה, שלא נדע, עוד יותר גדולה, כי נפתלי בנט, עם התלות הדו־ערכית שלו ושל איילת שקד בנתניהו המתעב אותם; בנט המחוזר, עם שבעת המנדטים שלו (שמחציתם נוטה להשתלב בליכוד), הופך את דילמת החיים שלו לדילמת הרגע של כל ישראל. האם ילך עם ביבי (עד רבע המלכות משוריין בשבילו, בתנאי שלא יפקפק בהבטחות הביבי ושמרכז הליכוד יאשר הכל) או עם חבורת מסלקי ביבי, בראשות לפיד, וסיכוי להיות ראש ממשלה ברוטציה של ממשלה פריטטית, שתכהן שלוש שנים ותתרכז בתיקון ושיקום החברה, הכלכלה, החינוך והבריאות, במלחמה בשחיתות ובמיגור הפשיעה בחברה הערבית והבדואית? לדעתי, בנט ילדותי, פחדן ותלותי מדי מלסייע למהפך, ויחבור בסוף לנתניהו ולליכוד, כשהוא יודע שהישרדותו שם תהיה קשה.

כשיצא בנט, המְלט עם כיפה, ביום ו' מפגישתו עם הנתניהו, המשיך בהתנסחות המעורפלת והדידקטית, בלי לומר לאן פניו: "בגלל התחושה של כל אחד ש'רק אני צודק', כבר איבדנו את ביתנו", הזהיר. אז כמו בבדיחה היהודית הידועה, יאמרו חכמינו לבנט, אתה צודק, אומנם - אבל לא רק אתה צודק. ואם כולם צודקים, אז למעשה איש אינו צודק – וכשהצדק והאמת אינם חלק מהמשחק, נתניהו לוקח.

וזה כנראה מה שיקרה, אלא אם הנשיא, שקורא היטב את המצב, יעז בסוף כהונתו הטובה לעמוד במילתו ויטיל את הרכבת הממשלה לא על ראש הממשלה העומד למשפט ושכשל שלוש פעמים בהקמת קואליציה והוליך שלוש פעמים לבחירות וערער את מערכת החוק והמשפט כדי להביא לעצירת משפטו. ייתכן כי עצם הבחירה במועמד אחר – לפיד (או גנץ, כראש ממשלה חליפי ומועמד של פשרה) – תגדיל את סיכויי הנבחר להרכיב ממשלה יציבה ורחבה, של שינוי, שיקום ושוויון.

חובה בכל מקרה למנוע בחוק כל קומבינה שתשחרר את נתניהו ממשפטו ותאפשר לו לכהן כנשיא. שישלם במשפט צדק על מעשיו ומחדליו.