לאחד קוראים קובי פינקלר ולשני שגיא רוזנבאום. האחד, רוזנבאום, מנהל חטיבת הביניים בבית ספר ברעננה, תועד בכתבה ב"כאן 11" כשהוא מיידה אבנים על ערבים בלוד כחלק מנהמת לב יהודי ציוני פטריוטי מורתח. כשנתפס הסביר: "טעיתי בשיקול הדעת".

השני, פינקלר, ששימש כתב צבאי של ערוץ 20, אמר במהלך סיקור ירי רקטות ש”רקטה אחת נופלת במגרש כדורגל ביישוב ערבי גדול. לצערנו הרב זה לא הביא להמוני הרוגים שם". פינקלר אומנם אמר אחר כך כי ההתבטאות נעשתה "בשגגה" ובשל "עייפות", אך עולה השאלה: האם הוא ביטא בנאמנות את תחושותיהם, רגשותיהם ודעותיהם של רבים?

מנחה המשדר במקרה של פינקלר היה שמעון ריקלין, אחד מאותם מבולבלים ונחרצים בעת ובעונה אחת. הפליק־פלאק של נתניהו בכל נושא גרם לחבורה הזו, רגל בגדת הירדן רגל בגדת הירקון, לחשב מסלול מחדש מדי בוקר ולפעמים פעמיים ביום, אם לא באותו בוקר. במהלך השידור לא העיר ריקלין לפינקלר. אפילו לא משהו בסגנון "אולי תרחם על הילדים". בהמשך טען ריקלין כי "לא שמע את הנאמר בגלל הרעש".

מנהלי הערוץ כנראה הבינו שמכאן ואילך האמירה הזו תהיה כאות קין שיוטבע במצח הערוץ ופיטרו את פינקלר. אני מקווה שלא הרימו טלפון לאלאור אזריה כדי להודיעו שיש אצלם משרה פנויה, ובכלל אני סבור שמרבית צופי הערוץ היו מצפים מפינקלר לעמוד על שלו, מריקלין לגבות אותו וממנהלי הערוץ לעבור על זה לסדר היום או אפילו לצל"ש אותו.

בינתיים משרד החינוך הגיש תלונה למשטרה נגד רוזנבאום. באורח טבעי, שר החינוך היה אמור להורות מיד על פיטורי רוזנבאום. לא בבית ספרו. זהו שר חינוך בעל חיתוך דיבור שיורה הברות מתכתיות, שאמורות להוכיח שחינוך הוא עניין לחזקים וחזקים מפעילים כוח כאשר אויבינו קמים עלינו לכלותנו. אני לא יודע עד כמה גלנט כשיר לתפקידו. אני מבין שכמו אצל מרבית שרי הממשלה, הכישורים לניהול המשרד לא נלקחו בחשבון בעת מינויו. אני כן יודע שהוא אמור קודם לשמור על נכסי הציונות הדתית במערכת החינוך לטובת סיכויי הקמת ממשלת ביבי.

חומת ההפרדה בין האמת הפנימית והלכות הנימוסים והפוליטיקלי קורקט - קורסת בימי מלחמה. יש כאלה שמשחררים את הנצרה ויש כאלה שאת הלשון.