הסיכוי שתפילתם של יהודי ויהודייה שעומדים בתפילה בבית כנסת במלבורן, בודפשט או ברוקלין ומתפללים בכוונה אמיתית, בריכוז ובהבנת המלים, תתקבל ותיענה איננו קטן יותר מאשר היו עומדים בתפילה בהר הבית.

לאחר חורבן בית המקדש, כל בית כנסת ומקום תפילה מוגדר ונחשב "מקדש מעט". בראש השנה וביום הכיפורים, ימים של תפילה ותחנונים, לא קיימת מצוות עליה לרגל לירושלים, לבית המקדש.

תפילת יהודי חשובה בכל מקום, נשמעת ונשקלת במרומים כשהיא נאמרת בכל אתר ואתר. מבחינה דתית והלכתית, הר הבית הוא מקום קדוש יותר מהכותל המערבי. קדושתו של הר הבית ברורה, מתועדת ומונצחת במקורות יותר מאשר הכותל המערבי. 

בדיוק מסיבה זו, קבעו ופסקו גדולי תורה מדורות קודמים שאסור לעלות להר הבית, כיוון שאחרי חורבן בית המקדש, אין טהרה לטמאי מתים.

איתמר בן גביר בהר הבית (צילום: מטה ארגוני המקדש)איתמר בן גביר בהר הבית (צילום: מטה ארגוני המקדש)

הגדול והמפורסם מאוסיר העלייה להר הבית הוא כמובן הרמב"ם. קדושת הר הבית כל כך עוצמתית, שאסור להצמיד, להדביק ולחבר למקום הזה מעמד, או מובן ובחינה שפוגעת, או אפילו סתם מוסיפה עוד משמעות לקיומו המקודש. 

 רבנים בעבר ביקשו לערער על האיסור לעלות להר הבית. הם לא עשו זאת משום שהמקום היה בעיניהם סמל לריבונות, אות לשלטון ואישור לעצמאות מדינית. הם העזו לעשות זאת מתך השתוקקות נפשית בלתי נשלטת להתפלל במקום קדוש.

מי שהנחיתו את נושא הר הבית לראש השיח הציבורי בישראל חטאו וחוטאים במעשה נמהר, שהנפגעת הראשונה והעיקרית שלו היא דת ישראל.

אלה שהלהיטו באחרונה את הפולמוס, שידרגו את המאבק על מעמדו של הר הבית לכותרות אמצעי התקשורת והפכו אותו שטח הפקר לפוליטיקאים, מתעלמים -מתוך זחיחות או אטימות- מהשאלה האמיתית: האם עליה להר הבית היא בימינו באמת האתגר המרכזי, היעד החשוב והכיסוף הראשון במעלה של דת ישראל ושל שומרי מצוותיה? התשובה היא לא באל"ף רבתי.

מי שפועלים במטרה להעמיד את המאבק להתיר ולאפשר תפילה בהר הבית בראש דאגתה של היהדות ולמסד את המאבק בראש מאוויי לבם של מאמיניה, טועים מרה ומטעים את הרבים.

הנושא הנכבד, האמיתי והקריטי ליהדות ולנאמניה הוא שאלת סדר העדיפויות של נאמני דת ישראל. העלייה להר הבית היא בתחתית הרשימה, ואולי בכלל לא מופיעה ברשימה.

במלים אחרות, מבחינת היהדות ונוטריה, השאלה היא מה חשוב יותר וחיוני באמת לחיזוקה של הדת, מה יסייע יותר להפצת ערכיה היסודיים ומה יתרום יותר להחדרת הכרה והבנה לקיום מצוות גם בקרב הציבור הלא דתי?.

מה שברור הוא שהעלייה להר הבית כהפגנת ריבונות ושלטון לא תשיג אף אחד מהיעדים הנזכרים. המקום הקדוש הזה פשוט לא נבנה ולא בנוי מלכתחילה לשימוש כהצהרה מדינית והכרזה פוליטית. 

למי שהיהדות יקרה, חשובה ומרכזית בחייהם, העדיפות הראשונה במעלה חייבת להינתן למשימה מיוחדת שהיא מלחמה בבורות ובבערות בכל הנוגע לדת ולמסורת, שהגיעו בקרב ישראליים רבים להיקף ולממדים מדהימים. לא מדובר בעם-ארצות בקרב נחשלים בהשכלה תורנית ובקרב מי שאינם מתעניינים בדת וביהדות.

הבורות באה לידי ביטוי ומורגשת בקרב חוגים הנחשבים משכילים וידענים. כשזה מגיע לנושא הקשור לדת וליהדות, מועדים ונכשלים באופן מביש כותבים איכותיים בתקשורת הכתובה ואישי ציבור בעלי השפעה.

יהודים בהר הבית בתשעה באב (צילום: אופירה הלוי)יהודים בהר הבית בתשעה באב (צילום: אופירה הלוי)

הבורות הזאת היא שהפכה בידי יח"צנים את לימוד תורת הנסתר ל"קבלה לעם", רבנים רודפי כבוד ואוהבי בצע ל"מקובלים" ויצרה קהל של חסידים שוטים לרבנים אלה.

חלק בלתי מבוטל מההצלחה המפוקפקת בהצבת העלייה להר הבית בראש סדר היום הציבורי והדתי גם הוא תוצאה של בורות לגבי מה באמת חשוב היום ליהדות וקריטי לשמירת הדת והפצתה. עלייה להר הבית וודאי שלא עומדת בקריטריון הזה.