התנגשויות הדמים לאחרונה בין אנשי חיזבאללה לבין הכוחות הלבנוניים הנוצרים הן בבואה לבעיותיה האמיתיות של לבנון. כל אימת שיש מתח, התנגשויות, הפגנות - ממהרים אצלנו לציין כי לבנון קורסת. לבנון מתפרקת.
ובכן לבנון לא קורסת. היא למודת ניסיון בהישרדות. היא קמה משתי מלחמות אזרחים שהרסו את כל התשתיות שלה. הראשונה התרחשה ב־1958, כאשר נאצר רצה לצרף אותה לחלום הפאן־ערבי שלו, ואני חוויתי אותה על בשרי. אישית. הפעם השנייה התרחשה ב־1975 וארכה 15 שנה. בשני המקרים הלבנונים ידעו להסתדר בצל הזוועות, ההרס והשנאה. כל עדה דאגה לעצמה וכך שרדה.
הבעיה האמיתית של לבנון ובעצם מקור כל בעיותיה היא המבנה העדתי שהוקם עם קבלת עצמאותה של לבנון ב־1943. המשטר העדתי מנציח את היריבות, התחרות, המאבקים הפוליטיים, השחיתות והבריתות עם גורמים זרים בסביבה. אין דבר טוב שיצא ממשטר זה. חיזבאללה, המתגאה בכוח אנושי של 100 אלף לוחמים, מכתיב לממשל ולשאר העדות את מדיניותו. שאר העדות מביעות הסתייגות מילולית ומסתפקות בכך.
מה שקרה לאחרונה הוא חריג ואולי מלמד על הבאות. חיזבאללה ותנועת אמל, שנגדיר אותם כשיעים, רוצים להדיח את השופט החוקר טארק ביטאר, שמונה לחקור את אסון נמל ביירות שאירע לפני למעלה משנה. כזכור, הפיצוץ העז הרס חלק ניכר מהעיר והותיר מעל 200 הרוגים. כל האצבעות מופנות לכיוון חיזבאללה, ומבחינת הארגון, זה דורש את הדחת השופט החוקר.
אחרי הפגנת שרירים בלא הצלחה שלח מנהיג הארגון נסראללה את אנשיו להפגין מול בית המשפט נגד השופט. בית המשפט שוכן בסמוך מאוד למעוז הכוחות הלבנוניים. הנוצרים בדרך כלל לא מאפשרים לשיעים להיכנס אל השכונות שלהם. אנשי נסראללה באו להפגין רעולי פנים ועם נשק. זה עורר את חשדם של הכוחות הלבנוניים, ואלה פתחו באש והרגו שבעה אנשי חיזבאללה.
איש לא שיער שהכוחות הלבנוניים יעזו לפתוח באש על אנשי חיזבאללה, אבל התנהלותו של נסראללה לא השאירה להם הרבה ברירה. זו הייתה התנגשות מזוינת בין שתי עדות: האחת נוצרית והשנייה שיעית. שתי עדות חזקות בפסיפס העדתי־חברתי של מדינת הארזים. זו הייתה תבוסה צורבת לנסראללה, שנשבע לנקום. מול הכוח של חיזבאללה, הכוחות הלבנוניים יכולים לגייס קרוב ל־15 אלף לוחמים.
אחרי האירוע הזה והאיומים של נסראללה אנו עדים דווקא לרגיעה במחנה השיעי. זה מתבטא בהסרת התנגדות חיזבאללה למגעים עם ישראל בעניין תיחום הגבול הימי בין שתי המדינות. נסראללה גם הבין שבהתגרותו הפומבית הוא מביך את בעל בריתו, נשיא לבנון מישל עאון העמל לבחירת חתנו, ג’ובראן בסיל, לנשיאות בשנה הבאה.
כדי שלבנון תציל את עצמה היא צריכה לבטל את משטר העדתיות הסקטוריאלי ולהוביל מהלך שלפיו כל הלבנונים שווים בפני החוק בלי קשר לדתם או לעדתם. זה נראה כאוטופיה, אבל הולכים ונוצרים התנאים בקרב רוב האוכלוסייה, ובעיקר בקרב הנוער, לשינוי המשטר העדתי לטובת כלל הלבנונים.
אם זה לא הספיק, לבנון נכנסה לסערה חדשה אחרי התקפותיו של שר האינפורמציה על ערב הסעודית. זו הגיבה באופן לא מידתי ויצרה משבר אנרגיה מאיים. בסופו של דבר, לבנון תשיג את הסיוע הכספי ממוסדות בינלאומיים לקבלת האנרגיה הדרושה וזה יקל את המשבר שלבנון חווה. אבל אם יישאר המשטר העדתי כמסגרת לניהול חיי האזרחים, זה יהיה עניין של זמן עד להתפרצות האלימה נוספת בין העדות.