זה נכון, הממשלה קצת מנופחת, יש הרבה ח"כים נורווגים, אבל הקורונה נשלטת, הכלכלה מתפקדת (עם היערכות לעליית מחירים) ורמת הביטחון, טפו טפו... סבירה. השבוע שיתף בהערכתו הפרשן הפוליטי של גל"צ יעקב ברדוגו שהשקט מדרום והעובדה שאין ירי טילים - נובעים כנראה מתמיכת חמאס בממשלה ובנוכחותה של רע"ם בתוכה. נו שוין.
2. וכשיש שקט יחסי, כל דבר בולט מקבל תהודה ותלי תלים של פרשנות, עד כדי כך שפגישה של ח"כ ערבי עם מלך ירדן הופכת לאירוע לאומי ש"מסכן את ישראל". כאילו שזהו המפגש הראשון בין המלך לבין ח"כים ערבים מישראל שבו דיברו רחמנא ליצלן גם על העניין הפלסטיני. במשך שנים נוהג המלך, כמו אביו, לארח נכבדים, חברי כנסת וראשי רשויות ערבים ולנהל איתם דיאלוג, כמו עם שרים וח"כים יהודים. מה רע בכך? מי מפחד מנורמליות, משלום, מיחסי אמון והערכה הדדיים?
בליכוד ובימין מיהרו להסביר כי "מנסור עבאס נושא ונותן עם עבדאללה" על עתיד השטחים ומנהל איתו מו"מ מדיני. לא פחות. במקום לברך על חידוש יחסי האמון בין הממשלה בישראל לירדן לאחר חמש שנות נתק - הם מפחדים.
בנימין נתניהו, שבמשמרת שלו איבדה ישראל את האדמות החקלאיות בצופר ובנהריים, האשים לאחרונה את ראש הממשלה נפתלי בנט בשיתוף פעולה עם ירדן "שמתחבקת עם איראן". נתניהו, שבמשך חמש שנים לא נפגש עם המלך שאיבד בו כל אמון (כמו מנהיגים אחרים באזור ובישראל), מתבונן בעיניים כלות בפגישותיו של בנט עם המלך ועם נשיא מצרים, וכדי לפגוע בממשלה הוא וסיעתו יקריבו גם את היחסים עם ירדן.
השבוע נחשפנו לעדויות של יאיר לפיד על האיומים לרצח שהוא מקבל, לעדותה של עידית סילמן (אני נוטה להאמין לכל מילה שלה), שעברה בשנה האחרונה מסע מטורף של איומים והשחרה, ועמדה בו בגבורה. אבל שמענו גם את עדותו של שר הביטחון בני גנץ, שסיפר שהוא מחליף את מספר הטלפון בכל חודשיים בשל איומים שמגיעים מהשמאל. גנץ צודק. בתוך השמאל הישראלי פועלת חבורה אלימה, קיצונית ואנרכיסטית, שלא בוחלת בשיטות, באמירות בוטות ובאיומים חולניים. ראינו את חלקם (בתוך הרוב התמים והמסור) בהפגנות בבלפור, וגם מול ביתם של מיכל ויצחק הרצוג, לאחר שהנשיא העז למנות ללא אישורם דובר שעבד בעבר עם נתניהו.
השנה היא שנת שיא בביקושים למכינות, בעיקר החילוניות (הדתיות מלאות ממילא). יש מאה מכינות חילוניות שצרות מהכיל את הביקוש, והחסם הוא משרד הביטחון וצה"ל, שמגבילים את דחיית הגיוס בשנה לטובת שנת מכינה ל־3,000 בני נוער בלבד, וכתוצאה מכך רבים נדחים ומתאכזבים.
כ"ץ פרס מסילות ובנה כבישים ומחלפים וחיבר בין המרכז לפריפריה. השבוע נסעתי לגליל המערבי ולנגב, ואין מה להשוות לעבר. יש עדיין פקקים והייתה קונספציה שגויה, אולי בין השקעה בתשתיות להשקעה בתחבורה ציבורית, אבל אסור לעשות לכ"ץ עוול, ומה ששלו, שלו. גם הטעויות וגם העשייה הרבה בכבישים, במסילות, בנמלים ובכלל.
בשנים האחרונות מומו מנהל מאפיית ענק בברקן עם 300 עובדים יהודים ופלסטינים בדו־קיום מדהים, ומספק מאפים לרשתות, מלונות, חנויות, בתי קפה וחברות קייטרינג. השבוע, בהרצה, טעמתי עבורכם מהקרואסון, מהסברינה ומעוגת הגזר. חגיגה. הפתיחה ברחבת שוק בצלאל בקרוב. תאכלו במידה. בתיאבון. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף