בשבוע שעבר החליטו 12 מושבעים בארצות הברית לזכות את קייל רייטנהאוס משתי עבירות של רצח. סיבת הזיכוי: הגנה עצמית. לפני כשנה וחצי, כשרייטנהאוס היה בן 17, נערכה בקנושה שבוויסקונסין הפגנה של תנועת Black Lives Matter בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד. אתר פייסבוק ימני קרא לתומכיו להגן על בתי עסק בקנושה מפני בוזזים. רייטנהאוס לקח רובה חצי אוטומטי ונסע להפגנה.

ראיתי את תמונתו לפני הירי, צועד עם חבר חמוש כשאצבעו בשמורת ההדק. בהמשך השליך אחד המפגינים שקית לעבר רייטנהאוס, והוא ירה בו. שניים אחרים החלו לרדוף אחריו, הוא חש מאוים וירה במפגין נוסף שנהרג ופצע מפגין שכיוון אליו אקדח. רייטנהאוס טען שחש חרדה לחייו. אין חילוקי דעות לגבי העובדות האלה. מכאן ואילך נכנס בית המשפט לסוגיות כמו אם הוא חש מאוים, אם מדובר בהגנה עצמית ואם זכותו לקנות רובה חצי אוטומטי. המושבעים כאמור זיכו אותו.

ב"סטרדיי נייט לייב", תוכנית בידור עוקצנית, ביימו את משפטו בסגנון "פוקס ניוז" כשהשופטת מרימה כוס של "דמעות ליברלים" ופוסקת כי רייטנהאוס ביצע מעשה גבורה בכך שהגן על מגרש מכוניות ריק בעיר שאיננה עירו. אחרי הזיכוי הלך רייטנהאוס מבית המשפט היישר לתוכניתו של טאקר קרלסון, תערובת של מירי רגב וגלית דיסטל־אטבריאן, והפרשה הפכה כמקובל לקטטה בין ימין ושמאל.

אחד מזרזי האלימות הוא היחס המקל שמעניקים בתי המשפט בתיקים כמו זה של רייטנהאוס או להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו במקרה של אריה שיף מערד שהרג בדואי שניסה לגנוב את מכוניתו וקיבל רק חודשי עבודות שירות. כזכור, שיף הורשע בהמתה בקלות דעת במסגרת הסדר טיעון, ללא מאסר בפועל וכולל תשלום קנס למשפחת הבדואי שנרצח.

העניין בפסק דין כמו זה של רייטנהאוס הוא השפעתו על רמות האלימות בחברה בהיותו דלק שמתניע את מפלצת האלימות שנדמה שנמצאת בכל מקום ומזנקת משום מקום. חבר קונגרס אמריקאי העלה סרטון שבו הוא משסף לכאורה את צווארה של הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו־קורטז. רק שניים מ־213 הרפובליקנים תמכו בהצעה שהועלתה בבית הנבחרים לגנותו.

אחרי רצח רבין למדנו שהאלימות המילולית היא קיצור דרך לאלימות פיזית, ואלימות פיזית היא מגיפה מפלצתית מידבקת, כזו שעוברת כיום על החברות האמריקאית והישראלית בהשראת נבחרי העם שלהן, חלקם כמובן.