"מדינת ישראל במשך שנים גררה רגליים בסוגיה הבדואית והפקירה את הנגב", אמרה השבוע שרת הפנים איילת שקד בתום סיור בנגב. "משנה לשנה המצב מחמיר. כל שרי ממשלת ישראל רתומים באופן מלא לבצע הסדרה של היישובים בשטח כמו שצריך ולא רק על הנייר".
טענת ההזנחה של הממשלה הקודמת, וממשלות נתניהו הקודמות, עוברת כחוט השני בכל הצהרה של שרי ממשלת ישראל הנוכחית. ויש בה אמת. הפגם העיקרי בטיעון הוא שהשרים הבכירים בממשלה הנוכחית כיהנו גם כשרים בכירים בממשלות נתניהו. הם היו שרי ביטחון וחוץ, אוצר ומשפטים, פנים וחינוך ותשתיות. וגם אם יאשימו את נתניהו בכל רעה – הם היו שותפים מלאים באחריות למעשי ומחדלי הממשלות הקודמות.
אבל יום לפני הסיור בנגב, שאותו סיכמה השרה שקד במילים "משנה לשנה המצב מחמיר" – הצביעה הכנסת בקריאה ראשונה על "חוק החשמל" של וליד טאהא מרע"ם. והחוק עבר בתמיכת כל חברי הקואליציה.
לטובת אלו שאינם מתעניינים בחשמל ובתשתיות, מדובר בפשע בחסות החוק. שקד מסבירה שצווים דומים לחוק נהגו בארץ מ־2014, אבל כשרת משפטים לשעבר היא יודעת היטב מה ההבדל בעוצמת צו זמני המתחדש מעת לעת – לבין חקיקה ראשית. גם מנסור עבאס מבין זאת היטב ולכן התעקש על החוק.
חוקי התכנון והבנייה הקיימים היום אוסרים לחבר לתשתיות (מים, חשמל ותקשורת) בית שנבנה בלא היתר, שאינו חוקי, שאין לו "טופס 4". בית שנבנה על אדמת לאום שדודה או על קרקע פרטית שנגזלה בכוח מבעליה החוקיים. רוב הבתים שבנו ערבים בעשורים האחרונים בנגב, בגליל, במשולש, בלוד וברמלה - הם כאלה.
הערבים מאשימים את המדינה שלא אישרה תוכניות. המדינה מסבירה שאי אפשר לאשר שום תוכנית בגלל השתוללות הבנייה הבלתי חוקית. ומנגד - המדינה באמת גררה רגליים וכמעט לא הרסה ולא הענישה את הפושעים, ולכן הם יושבים בבתיהם שמחים וטובי לב. התחברו באופן פיראטי לחשמל מהשכנים, למים מהצינור הסמוך, ומי צריך קו טלפון כשיש סלולר?
עד כאן המצב הקיים. באה שרת הפנים, המודעת לחומרת המצב, והעניקה לפושעים הערבים את הפרס האולטימטיבי: הלבנת הפשע. הכשרתו. היה אסור לחבר בתים לא חוקיים לחשמל? רע"ם דרשה, איימה במשבר קואליציוני, ולאחר כמה עיכובים ותיקונים קוסמטיים - עבר "חוק החשמל" בקריאה ראשונה. ותכף ייחקק בספר החוקים של מדינת ישראל.
שקד אומרת שממילא נוהגים כך בתוקף צווים זמניים, ובפועל רק בתים בודדים חוברו בחסות הצווים הללו לתשתיות, כי התנאים (תכנון שלם ליישוב וערבות כספית) מונעים מהבדואים בנגב לנצל את הצווים, או את החוק שעוד מעט יושלם. אבל גם עבאס, גם השמאל, ולהוותנו גם כל שרי הימין שבממשלה מבינים היטב כי החוק הנורא הזה הוא בבחינת דחיקת הרגל בדלת.
היום יחול על בנייה בלתי חוקית של ערביי לוד, מחר באום אל־פחם, ומחרתיים יבואו הבדואים לבג"ץ ויטענו "טענה מן הצדק". וכי למה יופלו פושעי הדרום לרעה מול פושעי המשולש? ובג"ץ ייענה לעתירתם, שהרי עקרונית – יש מן הצדק בטענה. כי ב"חוק החשמל" הממשלה הכשירה למעשה רבבות בתים לא חוקיים שהייתה אמורה להרוס.
בכך גם חיסלה את התמריץ היחיד שהיה מאפשר אולי לפנות בדואים ושודדי קרקעות אחרים – ולהעבירם ליישובים מוסדרים. שודד האדמות המצוי יראה את הלבנת הפשע במשולש, וימתין בסבלנות מתוך ביטחון כי במוקדם או במאוחר יזכה גם הוא בכל הקופה. שקד מקווה להפוך למשל את ח'שם זנה, יישוב בלתי חוקי המפוזר על 13 אלף דונמים בנגב – ליישוב מוסדר על משבצת של 3,000 דונם.
עד "חוק החשמל" היה סיכוי שהבדואי יתרצה לקבל פיצוי ולהתכנס אל יישוב מתוכנן ומרושת תשתיות. היום הוא מחזיק ב־50 דונם. תמורת תשתיות ראויות אולי היה מסכים להסתפק בחמישה. אבל לאחר השלמת "חוק החשמל" הוא יודע שיזכה, במוקדם או במאוחר, גם בתשתיות וגם בקרקע, ולא יוותר על גרגיר חול ממה ששדד. אולי יקום יישוב מוסדר, אבל סביבו, ממש כמו היום, ייתפסו עוד ועוד שטחים, כי הפשע משתלם, ושום ממשלה לא העזה להרוס אלפי בתים כאלה. יש להניח כי גם ממשלה שקיומה תלוי במנסור עבאס לא תעשה זאת.
כך הביאה תאוות השלטון (סליחה: "הרצון לתקן") את מיטב אבירי הימין שבקואליציה למסור את הנגב והגליל לערבים. כך תורמים אבירי הימין בממשלה לקיבוע הרצף הטריטוריאלי של הבדואים בנגב. להפיכתו לגשר יבשתי בין רצועת עזה להר חברון, להגשמה למעשה של תוכנית החלוקה מ־1947.
# # #
ראיינתי השבוע את ח"כ עו"ד צבי האוזר מתקווה חדשה. האוזר ניסה להסביר שכיוון שהבתים ממילא מחוברים לחשמל באופן בלתי חוקי, עדיף שיחוברו באופן חוקי "ולפחות ישלמו".
אני בטוח שהוא, כמשפטן וכאיש ימין מובהק, יודע שהתירוץ עלוב. אני בטוח שהוא וחבריו יודעים שהם אומנם ממשיכים למלמל מן השפה ולחוץ ש"בית בלתי חוקי צריך להרוס", אבל הם מבינים יפה שחוק החשמל קבר כל אפשרות לפינוי והריסה של הפושעים. ושהחוק - בלתי חוקי בעליל. שהוא תמריץ לכל מפר חוק. שאי אפשר יהיה, משפטית ומוסרית, לאכוף חוקי תכנון ובנייה ולמנוע אכלוס בתים לא חוקיים בכל הארץ.
ולידיעת כל המבקשים לעצום עיניים ולטמון ראשם בחול, והנגב רחוק מעיניהם ומלבם – עשרות מאחזים בדואיים בלתי חוקיים מתקיימים ומשגשגים גם במרכז הארץ. פרופ' ארנון סופר תיעד אותם והרבה לכתוב עליהם. בן־גוריון אמר "בנגב ייבחן העם". ומשנכשלנו במבחן – עברה המלחמה למרכז הארץ. מי שלא נלחם בערבים חמושים וסוחטי דמי חסות בטובא זנגריה – ייאלץ להילחם בהם ביפו.
הממשלה הקודמת וקודמותיה אכן חטאו. לא נלחמו באמת בשודדי האדמות ובפשיעה הערבית האלימה. אבל בכל אשר חטאו ממשלות נתניהו, בכל אשר ישבו בחיבוק ידיים – לפחות לא הלבינו בחקיקה ראשית את העבירות ולא הכשירו אותן. הממשלה הנוכחית מתיימרת להיות ממשלת שינוי. לפחות ב"חוק החשמל" היא אכן שינתה. אבל לרעה. הוסיפה פשע על חטא.
לכל חוק יש גם אותיות קטנות. ונהוג לומר שאלוהים – או השטן - מצוי בפרטים הקטנים. יש אומנם צורך באישורו של שר הפנים לחבר לתשתיות מבנה שהוקם ללא היתר. כשמדובר בבתים שהוקמו עד 2018 ולא הוסיפו להם אחר כך עוד בנייה בלתי חוקית, יש צורך באישור מתכנן המחוז שהתוכנית שהגיש, למשל, "מי שיש לו עניין בקרקע" (או בעברית מדוברת – שודד האדמה) "תואמת את עקרונותיה של תוכנית כוללנית שאושרה".
אלא משעה שנפרץ הסכר - לא יהיה אפשר לסתום אותו בכמה סמרטוטי נייר שאיזה שר פנים יחתום או לא יחתום עליהם. שקד, כמו שאר מרכיבי הימין בקואליציה, יודעים יפה כי מחר אפשר ויתמנה שר פנים אחר שיחתום ויחתום ויחתום. ואם מנסור עבאס ידרוש להיות שר פנים – מי מאבירי הימין יהיה מוכן לוותר על השלטון כדי לעצור אותו? מיד יסבירו שאם לא ייכנעו – הממשלה תיפול.
השבוע תקעה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה הקמת שכונה של 10,000 יחידות דיור ליהודים בעטרות שבצפון ירושלים. ארה"ב לחצה מבחוץ, השמאל והערבים מבית, ונראה כי בנט הנחה את הוועדה לעכב את התוכנית. שרי הימין בממשלה לא התעקשו על בנייה יהודית בירושלים, אבל הרימו ידם בלא היסוס להכשרת רבבות בתים ערביים בכל רחבי הארץ.