חוצפתם של ראשי הקואליציה הנוכחית כבר איננה יודעת גבולות. צביעות ללא שיעור מכתימה כמעט כל החלטה שהם מקבלים. על רקע המתים מהמגיפה, הם עסוקים במלחמות נגד הדמון שהם בנו לעצמם; אבל אם מישהו חשב שהם הגיעו לשיאם בהחלטה להקים ועדת חקירה ממלכתית, על אף הימנעותו של ראש הממשלה בהצבעה על הקמתה, הרי שכעת כבר ברור שאנחנו עוד רחוקים משם.
חדירה פולשנית לרשות היחיד, ללא צווים של בתי משפט, וחוקים חוסמי דמוקרטיה כבר נמצאים על השולחן; מה שלא מפריע לכמה דמויות מפתח במוסדות המשפט לגלגל עיניים.
ודוק: יש לי יסוד סביר להניח שמפכ”ל המשטרה בעבר, רוני אלשיך, והיועץ המשפטי לממשלה היוצא, אביחי מנדלבליט, גרמו נזקים למערכות שהם היו מופקדים עליהן, שאינם בני תיקון. הפעלת אמצעי מעקב לשם איסוף אינפורמציה גרידא לכאורה נגד אזרחים לא מעורבים, אין פסול גדול מזה. אבל באלה מנדלבליט לא התעסק. אולי כי נראה שאובססיה אישית שלטה בו.
אני עוד זוכר את הופעתו של אלשיך בתוכנית “עובדה”. הזחיחות שלו העבירה בי צמרמורת. כשהוא סיפר על “חוקרים” שבנימין נתניהו מפעיל לכאורה, הרגשתי שמדובר באדם שאולי לא יהסס לנקוט גם את השפל שבתרגילי החקירה כדי להשיג את מבוקשו. שוטרים שיודעים על “מקורבת” לנחקר - ועושים בזה שימוש משפיל - חצו, למיטב הבנתי, קווים שאין לעבור אותם בחברה חופשית.
אולם כל אלה הם כאין וכאפס לנוכח מה שמנדלבליט גרם, לדעתי, למערכת אכיפת החוק. אמירותיו גרמו לי לחשוב שלא רק שיקולים משפטיים הנחו אותו בעת שהוא הכריע בעניינו של נתניהו. הוא הציב את עצמו בשורה אחת עם מי שנוהגים לקפד את ראשם של יריבים פוליטיים בעזרת בתי המשפט; ואין חמור מכך. אמירותיו בעניין זה, כך אני רואה זאת, מצדיקות בירור ציבורי נוקב. אין לקהל הענק שרואה בנתניהו ראש וראשון עניין גדול מזה.
אבל זה לא יקרה. לא בממשלה, שבה שרים רואים, להתרשמותי, בנפתלי בנט “חניך תורן” עד לכניסתו של יאיר לפיד לתפקיד ראש הממשלה. בעיניי, כל מה שרוצים שרים אלה הוא להבטיח שנתניהו לא יהווה עוד איום על שלטונה של החונטה המחזיקה עתה בהגה השלטון; והמלחמה במנהיג המחנה הלאומי פשוט מעבירה אותם על דעתם.
מכל מקום, פרשת הצוללות תעשה, להערכתי, לצה”ל את מה שעושה כעת בירור העובדות בבית המשפט המחוזי בירושלים למערכות החוק על גרורותיהן השונות. הרבה פינות אפלות ייחשפו. האמת תמיד יודעת למצוא את דרכה לאוויר העולם; אור השמש עושה לה טוב.
כך או אחרת, מה שברור לי כבר עתה - מכתבו של מי שהיה מפקד חיל הים בשנים הרלוונטיות לרמטכ”ל באותה העת, בני גנץ, ולשר הביטחון אז, משה (בוגי) יעלון, מבטיח שיהיו רבים שיצטערו מאוד על שפתחו את הצוהר לתרבות הרכש בצה”ל. אלוף (במיל’) רם רוטברג, מלח הארץ במלוא מובן המילה, פרש במכתבו את שחיפשתי הרבה זמן. הוא שופך, לטעמי, אור נגוהות על השתלשלות הדברים; מה שבוודאי יכניס לחרדה הרבה גוזרי קופונים.