הצפייה בסיקור המלחמה באוקראינה, שנשען ברובו על המידע המגמתי שמגיע מהאוקראינים ומהמודיעין האמריקאי, עשויה ליצור תחושה שכל תוצאה אפשרית במלחמה הזאת, כמו בטוטו – 1, 2 או X. אבל כשמסתכלים על העובדות הקשיחות ועל יחסי הכוחות, ברור שמבחינה צבאית יש פה רק תוצאה אפשרית אחת: 2, ניצחון חוץ של הרוסים.
תוך כדי השידורים החיים האינסופיים מתקשה התקשורת לברור מתוך בליל הדיסאינפורמציה שמציף אותנו. על כל תמונה של טנק רוסי שרוף נבנה נרטיב של עמידה אוקראינית איתנה אל מול הפולש. למראה פקקי התנועה הארוכים של הטנקים, יש כבר מי שממהרים לקבוע שמוסקבה לא מצליחה לממש את התוכנית המבצעית, אף שאיש לא מכיר ולא יודע מהי התוכנית המבצעית של רוסיה.
מה שאנחנו כן יודעים זה שוולדימיר פוטין תכנן את המלחמה הזאת לפחות חצי שנה מראש, כפי שזיהה המודיעין האמריקאי. זו לא מלחמה מאולתרת שנשלפה והוכנה ברגע האחרון. ניכר שהצבא הרוסי לא מפעיל את מלוא עוצמתו במערכה הזאת, אבל הוא בא להכניע את אוקראינה, וכך יהיה. זה ייקח עוד ימים ושבועות, אבל גורלה של אוקראינה, לפחות מבחינה צבאית, הוכרע.
אכן הצבא הרוסי נראה מיושן ומסורבל, אבל יש לו עליונות על האוקראינים בכל ממד לחימה. התעמולה המערבית מדברת בלי הרף על ה"אטיות" שבה פועל הצבא הרוסי, אבל הרוסים מתקדמים בשיטתיות ובנחישות, כדרכן של מעצמות. גם לצבא האמריקאי הגדול נדרשו ב־2003 כמעט שלושה שבועות להגיע מכוויית עד בגדד, אף שמולם כבר לא עמד צבא עיראקי מתפקד. שאלה מעניינת היא מדוע בחרו הרוסים לפלוש בפברואר, בשיא הבוץ והשלג, מה שמונע מהטנקים שלהם לנוע במהירות בשטחים הפתוחים ומכתיב תנועה אטית על הכבישים בלבד. טור שריון שנוסע על כביש הוא פגיע הרבה יותר, וכל כלי שנתקע או נתקף תוקע את כל הטור שמאחוריו.
ייתכן שהבחירה לפלוש דווקא בשיא החורף היא כי בעונה הזאת אירופה מבינה היטב את התלות המוחלטת שלה בגז הרוסי, שמחמם את בתיה. יכול להיות גם שלוח הזמנים הפוליטי בארה"ב הכתיב את העיתוי, ופוטין מקווה להשלים את המהלך עוד לפני בחירות האמצע בנובמבר. איש לא יודע מהו קו הסיום של פוטין, ואם הוא ייעצר באוקראינה. אפשר להניח שאחרי שאוקראינה תיכנע צבאית, יקיימו שם הרוסים "בחירות חופשיות", שאחריהן תיכון ממשלה פרו־רוסית, אולי אפילו כזאת שתבקש מהרוסים להשאיר חלק מכוחותיהם באוקראינה כ"הגנה מפני תוקפנות מערבית". הרוסים יעדיפו להשאיר מאחוריהם מיליציות מקומיות ולגיון זרים כמו הצ'צ'נים, ולא לתת לצבאם להתבוסס בכיבוש ובמלחמת גרילה ממושכת.
האם אוקראינה תהווה הישג מספק כדי שפוטין ייכנס למו"מ אמיתי עם המערב? כדי שלא יידרש לוותר עליה, נשיא רוסיה עשוי להסיט את צבאו ולאיים על טריטוריה אחרת, אולי אחת מהמדינות הבלטיות, כך שיישאר לו מרחב לוויתורים.
הוויתור של ביידן
המערב התגייס במהירות מפתיעה להטלת סנקציות קשוחות על רוסיה, אבל לא מעז בינתיים לפגוע ביצוא הרוסי העיקרי – אנרגיה. התפיסה של שימוש בסנקציות כלכליות כתחליף לכוח צבאי עומדת עכשיו למבחן מעניין.
עד היום, ההיסטוריה של שימוש בסנקציות כדי לאלץ מדינה לשנות את מדיניותה נחלה הצלחות מעטות. דרום אפריקה נכנעה אל מול הסנקציות והתפרקה מנשקה הגרעיני וממדיניות האפרטהייד. איראן נאלצה תחת סנקציות להגיע להסכם עם המערב, אבל לא ויתרה על תוכנית הגרעין שלה. ברוב המקרים, כמו קוריאה הצפונית, קובה או סוריה, הסנקציות לא הספיקו כדי להפיל משטר או לשנות מדיניות. אין ספק שהסנקציות יכבידו מאוד על העם הרוסי, אבל זה עם שרובו חי בכלכלת מחסור כמצב קיומי. בטוח שגם לאוליגרכים של פוטין לא נעים כשמחרימים להם את הווילות ואת היאכטות, אבל אפשר להעריך שגם תחת הסנקציות הם ימצאו דרך להמשיך לאכול גבינות צרפתיות. כד הקמח לא יכלה וצפחת הקוויאר לא תחסר להם.
כמו תמיד, המערב נוטה להשליך את ראייתו ואת סדר העדיפויות שלו על תרבויות אחרות. התרבות הרוסית קרובה יותר לאסיה מאשר לאירופה. יש סימן שאלה גדול אם האומה ששרדה את המצור האכזרי על לנינגרד וסטלינגרד תישבר עכשיו לנוכח המחסור באייפון או ביבוא של מכוניות פרארי.
מה גם שעד כה נמנע המערב מלצרף שריר צבאי למהלך הסנקציות. הפלישה לאוקראינה עוררה לחיים, לכאורה, את הברית הצפון אטלנטית נאט"ו, אבל לא מספיק כדי לעשות מהלכים מתבקשים כמו פריסת מפציצים אסטרטגיים באירופה או משלוח כוחות משמעותיים למדינות הגובלות ברוסיה. 800 החיילים האמריקאים שנשלחו למדינות הבלטיות, בלוויית שמונה מטוסי קרב הם מחווה סמלית ולא מפגן כוח.
הממשל האמריקאי הנוכחי רואה בדיפלומטיה תחליף מושלם לכוח צבאי.
הראייה שלהם בינארית: או דיפלומטיה או כוח צבאי. ההיסטוריה מלמדת שזה לא "או־או", אלא גם וגם. דיפלומטיה שלא מגובה בכוח צבאי היא חסרת אפקטיביות, כמו גם פעולה צבאית שאין בצדה מעשה מדיני. אחרי שוויתר בלי הינד עפעף על אוקראינה, ביידן מאמין שדי במהלכים כלכליים כדי להוציא את רוסיה ואת פוטין חלשים יותר מהמשבר. בנובמבר הוא עשוי לגלות שלא רק פוטין ייחלש.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13 [email protected]