בזמן שארה"ב, מדינות אירופה וארגונים בינלאומיים, ובראשם נאט"ו, מתמודדים עם הפלישה הרוסית לאוקראינה ועם התנהלותו התוקפנית של פוטין, נדמה כי מלחמת הסחר והעימות האידיאולוגי בין וושינגטון ובייג'ינג נשכחו מעט, או לכל הפחות איבדו מזוהרם בערפל המלחמה. אלא שלא כך הדבר.
התבוננות צרה זו מחמיצה מהלכים ותהליכי עומק שמתרחשים בשנים האחרונות בזירה הבינלאומית, בדגש על המזרח התיכון, בהקשר של מאבקי כוח המתנהלים בין המעצמות ובנות בריתן באזור. זאת נוכח התעצמותה הכלכלית, הצבאית והמדינית של סין, כשמנגד ארה"ב מגלה מעורבות הולכת ופוחתת בענייני המזרח התיכון ובסכסוכים בינלאומיים אחרים שאינם אינטרסים ישירים שלה (דוגמת אוקראינה).
לפיכך, בזמן שמדינות האזור, ובראשן ישראל, איראן, ערב הסעודית וטורקיה, נאבקות זו בזו, ובמקביל פועלות לחידוש הקשרים ביניהן ולמציאת שותפוּת עם המעצמות, הן מנסות כמיטב יכולתן להימנע ממעורבות ביריבות הגיאופוליטית המתחוללת בין ארה"ב, סין ורוסיה. העובדות מדברות בעד עצמן. המזרח התיכון, הנחשב כבר עשרות שנים לאחד האזורים האסטרטגיים המורכבים והנפיצים ביותר בזירה הבינלאומית, עובר טלטלות משמעותיות, ההופכות אותו לזירת עימות ולתחרות מרכזית בין וושינגטון, בייג'ינג ומוסקבה על השגת עוצמה והשפעה פוליטית בקנה מידה עולמי.
בתוך כך, גבולות אזורי ההשפעה שלהן באזור משתנים לבלי הכר ומשורטטים מחדש. זאת על רקע השינוי במדיניות החוץ האמריקאית שעליה הכריז ממשל אובמה ב־2011 ונסיגתה ההדרגתית של ארה"ב מהאזור, תוך התקרבות לאסיה בדגש על צפון־מזרח היבשת וים סין הדרומי. במקביל, סין משקיעה רבות באזור, בין היתר על רקע החשש שלה מפני השלכות ה"אביב הערבי" על יציבותה הפנימית, ולצד נוכחותה המאסיבית של רוסיה בסוריה החל מ־2015.
אם לא די בכך, הרי שמגיפת הקורונה בשנתיים האחרונות גרמה למצוקה כלכלית קשה ברבות ממדינות ערב המוחלשות. המלחמה באוקראינה החריפה את מצבן עקב הפסקת אספקת החיטה למדינות אלה (85%־90% מהחיטה המיובאת למצרים, סוריה ולבנון מגיעים מרוסיה ומאוקראינה). הנסיבות הללו מערערות עד היסוד את הסטטוס קוו השברירי והיציבות היחסית שעוד נותרו באזור. כל אלה משפיעים בתורם על מפת האיומים, כמו גם על מגוון ההזדמנויות שהמזרח התיכון טומן בחובו.
מי שמתבונן מקרוב יבחין כי סין, הכלכלה השנייה בהיקפה בעולם, היא הזוכה העיקרית וה"משפיענית" המרכזית הפועלת שנים רבות במזרח התיכון, זאת בזמן שמדינות רבות וארגונים שונים (כולל ארגונים פלסטיניים וארגוני טרור שיעיים ובראשם חיזבאללה) חותרים לקיים איתה קשרי מסחר וכלכלה.
סין נתפסת כתחליף לארה"ב וכמעצמה שממלאת את הוואקום שנוצר עקב נסיגתה מהאזור, וזאת בין היתר נוכח עמדתה הניטרלית ושמירתה על עקרון הריבונות ואי־ההתערבות בעניינים הפנימיים של מדינות. מעבר לכך, המזרח התיכון עשיר במשאבי נפט ובגז טבעי, מה שמהווה עבור סין נכס אסטרטגי שחשיבותו הולכת ועולה. לדוגמה, במהלך 2005־2009 היקף המסחר שלה עם מדינות המזרח התיכון עלה ב־87%, כשהיקף ההשקעות הסיניות באזור עלה מ־10 מיליארד דולר ב־1990, ל־220 מיליארד דולר ב־2016.
אם לא די בכך, הרי שמאז 2015 הפכה סין ליבואנית הגדולה ביותר של נפט מהאזור (כ־40% מהיבוא מגיע בעיקר מסעודיה, עיראק ועומאן) וכן למעצמה היחידה שיש לה יחסים דיפלומטיים, מסחריים וצבאיים עם כל המדינות באזור, כולל ישראל, דוגמת הסכם CASCF עם מדינות ערב, והסכם GCC עם מדינות המפרץ.
במקביל סין משקיעה רבות, בעיקר מאז 2019, בפיתוח תשתיות ומערכות טכנולוגיות מתקדמות, דוגמת פריסת רשתות 5G, הקמת מוקדי מסחר אלקטרוני וערים חכמות בכל רחבי המזה"ת לרבות ישראל (דוגמת אשדוד, ראשל"צ ונתניה). פעילות ומהלכים אלה, המהווים חלק מחשיבה פרגמטית, אסטרטגיה ותכנון ארוכי־טווח, משקפים במידה רבה את התעצמותה של סין והפיכתה למעצמה אזורית ועולמית.
החגורה והדרך
ההתעצמות הסינית בשנים האחרונות, בעיקר עם עלייתו לשלטון של שי ג'ינפינג ב־2012, באה לידי ביטוי בהשקעה של טריליוני דולרים במיזם להקמת תשתיות אנרגיה, תחבורה, מסחר ותקשורת בכל רחבי העולם. מיזם "החגורה והדרך" (Belt and Road Initiative, BRI), המכונה גם "דרך המשי החדשה", הושק ב־2013 והוא משתלב היטב עם גישתה הפרגמטית ותפיסת ה"שלום באמצעות פיתוח", שאותה פיתחה סין כדי לסייע ולקדם כלכלות של מדינות ולערוך אינטגרציה כלכלית בקנה מידה עולמי.
מדובר באחד הפרויקטים הכלכליים הגלובליים השאפתניים ביותר ו"חוד החנית" של מדיניות החוץ הסינית, המחבר יבשתית, ימית ודיגיטלית בין סין לשווקים ולחומרי הגלם בעולם, ובעיקר באירופה ובאפריקה דרך המזרח התיכון, וכן בדרום ובמרכז אמריקה. כל זאת תוך מתן הלוואות והשקעות מצד בנקים וחברות בינלאומיות, וכן תוך יצירת שותפויות אסטרטגיות בילטרליות ומולטי־לטרליות לצד בריתות והסכמים ארוכי־טווח עם עמי האזור (דוגמת ההסכם הכלכלי, הצבאי והביטחוני ל־25 שנה עם איראן שנחתם בשנה שעברה).
הפרויקט מחבר בין מדינות, חברות ותרבויות באמצעות גשרים, כבישים, נמלים, סכרים ותחנות כוח ותורם משמעותית לחיזוק מעמדה העולמי של סין, תוך חזרה לגדולתה ההיסטורית, לתקופות שבהן הייתה הכלכלה החזקה בעולם. מתחקיר שערך לאחרונה ה"ניו יורק טיימס", עולה כי בעשור האחרון הקימה סין ומימנה תשתיות ביותר מ־100 מדינות מכל חמש היבשות, לרבות השקעות מאסיביות במדינות המזרח התיכון ובראשן איראן, עיראק, טורקיה, ערב הסעודית, סוריה וכן, גם ישראל.
פרויקט ה־BRI הוא ה"היהלום שבכתר", המשקף את עוצמתה האדירה של סין, את שאיפתה לחזור להיות מרכז הסחר והכלכלה העולמיים, וכן את הפיכתה ממעצמה אסייתית למעצמה מרכזית בפוליטיקה הבינלאומית. אולם בניגוד לחשיבה המערבית ולתפיסה המוטעית כלפי סין, פרויקט זה העובר דרך המזרח התיכון איננו מזימה סינית "לשלוט בעולם". הוא נועד לבלום את ההשפעה ההגמונית של ארה"ב ולגרום לכך שהעולם יתאים את עצמו לאינטרסים של סין ולתפיסתה, וזאת מבלי שהמדינות הנמצאות על התוואי שלו ונוטלות בו חלק, תידרשנה לאמץ את עקרונות הממשל הסיני, האידיאולוגיה או המפלגה הקומוניסטית בתמורה להשקעותיה בהן.
בתוך כך חשוב להסביר עד כמה סין, שעברה כמעט את כל ההיסטוריה שלה בבידוד משאר העולם, שונה וייחודית בשלל העוצמות שהיא מביאה איתה, שאין לאף מדינה אחרת בעולם. עוצמות אלה משמשות אותה לחיזוק כוחה ומעמדה הגיאופוליטי, תוך השפעה על תהליכים גלובליים שיובילו לחיזוק האינטרסים שלה ולשמירה על מאזן כוחות ויציבות אזורית, המהווים נר לרגליה.
לכן, מנקודת מבט גיאופוליטית וכלכלית רחבה, אין ספק כי נדרשת חשיבה מחודשת על עתיד היחסים הבינלאומיים והאזוריים במזרח התיכון, במיוחד לנו בישראל. שכן דווקא בתקופה הכאוטית ורוויית השינויים שבה אנו חיים, סין – הנאבקת בשלל אתגרים מורכבים מבית ומחוץ ובראשם הקורונה – היא המעצמה היחידה שעשויה להיכנס לנעליה של ארה"ב ולהפוך להיות ה"שוטר האזורי", אף שלא בטוח שזהו התפקיד שאותו היא תרצה למלא.
יתר על כן, המדיניות שאותה נוקטת סין ביחס לשכנותיה של ישראל, הכוללת את שיקום סוריה, תמיכה צבאית, כלכלית ודיפלומטית באיראן, וחיזוק העמדות הפלסטיניות המושמעות בפורומים בינלאומיים שונים, מדגישה ביתר שאת את הצורך של ישראל למצוא את הדרך להתקרב ולחזק את הקשרים איתה.
אין ספק כי בהיותה מדינה עצומה בעלת 5,000 שנות היסטוריה מפוארת ו־1.4 מיליארד איש, המהווים כ־20% מאוכלוסיית העולם, סין חזקה, יציבה ועוצמתית היא נכס אסטרטגי הכרחי המספק ביטחון כלכלי ותזונתי למדינות האזור. היא מעצמה מרכזית שנמצאת כיום בעמדת מפתח כלכלית, פוליטית ודיפלומטית בקנה מידה עולמי.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור עולמי