שוב ברח לו לשר הביטחון ה"בני־חותא". כבר שבועות שכל העולם, ובכלל זה סביבתו הקרובה, אומרים לבני גנץ להזדרז ולמנות רמטכ"ל, לפני שהסמכות הזאת תחמוק מידיו. אבל גנץ נוטה לקבל החלטות רק כשהוא ממש חייב. ועכשיו הוא נקלע לתסבוכת, שספק אם תיפתר לפני פיזור הכנסת ושעלולה גם לגרור את הצבא לאי־ודאות במשך חודשים ארוכים.
גנץ התמהמה גם מתוך רצון להתחשב ברמטכ"ל המכהן, רב־אלוף אביב כוכבי, שכהונתו אמורה להסתיים ב־1 בינואר. כוכבי חושש שהכרזה מוקדמת על מחליפו תהפוך אותו לברווז צולע בחצי השנה האחרונה שלו בתפקיד. הטענה הזאת מופרכת, בהתחשב בעובדה שכל מפקד חטיבה בצה"ל יודע שנה לפני תום הקדנציה מי אמור להחליף אותו בתפקיד, וזה לא גורם לו לצלוע. הוא המח"ט עד יומו האחרון בתפקיד, והוא מי שיפקד על החטיבה גם אם תיקרא לקרב יומיים לפני החלפתו.
כך גם הרמטכ"ל. קודמו של כוכבי בתפקיד, רב־אלוף (במיל') גדי איזנקוט, פיקד על מבצע מורכב בסוריה יומיים לפני מועד ההחלפה שלו, ואיש לא העלה בדעתו לערער על סמכותו הפיקודית. נכון שברגע שמוכרז המחליף מתחילה אליו עלייה לרגל בכל הקשור למינויים בכירים, אבל כמעט תמיד הקפידו הרמטכ"ל היוצא ומחליפו המיועד לקבל בהתייעצות משותפת החלטות על מינויים בכירים.
ככלל, הנוהג של הכרזה על הרמטכ"ל הבא כחודשיים לפני כניסתו לתפקיד – פגום ומיותר. המורכבות של התפקיד דורשת מהמיועד זמן ארוך יותר להתכונן לתפקיד, להשלים תוכניות ופערי ידע ולהיכנס ללשכת הרמטכ"ל עם אוויר בריאות ולא כשאתה מתנשף. את המינוי הזה ראוי לעגן בהליך מסודר וקבוע מראש.
לא כמו במשטרה
היועץ המשפטי הקודם לממשלה, אביחי מנדלבליט, הותיר אחריו הלכה עמומה ולפיה על ממשלת מעבר לנקוט איפוק בקבלת החלטות החורגות מהניהול השוטף של המדינה, אלא במקרים דחופים. אולם בהלכה שפסק אין מסמרות, והיא מותירה בידי היועמ"ש המכהן את שיקול הדעת להחליט מה מותר ומה אסור בכל עניין לגופו. גם פסיקות בג"ץ לאורך השנים על סמכויות ממשלת מעבר לא היו עקביות ולא קיבעו הלכה ברורה.
את העקביות העמומה הזאת ממשיכה גם היועצת המשפטית הנוכחית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, שהודיעה השבוע שיש להימנע ממינוי בכירים בתקופת בחירות, אלא אם כן יש בהם "צורך חיוני". למחרת כבר הכין היועץ המשפטי של מערכת הביטחון, איתי אופיר, חוות דעת המנמקת מדוע מינוי רמטכ"ל הוא צורך חיוני, שיש להשלים אותו כבר עכשיו.
אופיר טוען כי מינוי מוקדם יאפשר להשלים תוכנית עבודה לצה"ל לשנה הבאה, לבחור כבר את סגן הרמטכ"ל הבא ובכך להבטיח יציבות בהתנהלות הצבא. בכל מקרה, הוא טוען, שר הביטחון החל בהליך המינוי עוד בטרם הוחלט על פיזור הכנסת, ולכן אין סיבה לעצור זאת. מה גם שמינוי רמטכ"ל נעשה בבחירה מבין מועמדים שצמחו והבשילו בארגון. צה"ל מגדל בעצמו את הצמרת שלו, ואיש לא מעלה על הדעת להצניח על הצבא רמטכ"ל שלא צמח בתוכו.
לצדו של גנץ עומדת גם הדוגמה העגומה של משטרת ישראל, שקרטעה ונשחקה במשך שנתיים ללא מפכ"ל ותחת פיקודו של ממלא מקום. הרעיון שצה"ל יתפקד תחת ממלא מקום רמטכ"ל נשמע בלתי סביר, וגנץ נחוש למנוע סיטואציה כזאת. כעת חזר הכדור ליועצת המשפטית, שתצטרך להחליט אם לאמץ את חוות הדעת של משרד הביטחון (מתוך הנחה שתידרש אולי להגן עליה בבג"ץ) או לדחות אותה ולהגדיל את התסבוכת. במקרה שתפסוק נגד המינוי, יהיו בפני גנץ שתי אפשרויות: הארכת הקדנציה של כוכבי בכמה חודשים כדי להשלים מינוי תחת ממשלת קבע; או מינוי של הרגע האחרון בדצמבר, חודש לפני מועד החילופים. לא ברור אם בדצמבר תכהן ממשלה יציבה, אבל לגנץ סיכויים גבוהים להיות שר הביטחון בכל תרחיש.
צנחן יחליף צנחן?
להחלטה להשהות את המינוי יש עוד משמעות: ככל שהמינוי ייגרר – כך ייגררו המועמדים בתוך הסחי של מערכת הבחירות וייצאו ממנו מוכתמים. כבר עכשיו יש ניסיונות לצבוע את המועמדים לרמטכ"לות בצבעים לא להם ולתייג אותם כמשתייכים למחנה כזה או אחר, ללא כל בסיס עובדתי. הם יהיו הנפגעים העיקריים מהתמשכות התהליך.
נראה שגם העיתונות מיהרה קצת לסמן את האלוף הרצי הלוי כמועמד המועדף על גנץ. על פניו זה נשמע הגיוני שגנץ יישאר נאמן לאחוות הצנחנים ולא ישבור את המסורת של צנחן ממנֶה צנחן להחליף צנחן אחר. חמישה משמונת הרמטכ"לים שכיהנו ב־27 השנים האחרונות הגיעו משורות הצנחנים.
אולם בסביבתו של גנץ נשבעים בנקיטת חפץ שהליך הבחירה שהוא מקיים הוא לא למראית עין בלבד, אלא משקף התלבטות אמיתית בין הלוי לאלוף אייל זמיר (מועמדותו של האלוף יואל סטריק נתפסת כבעלת סיכויים קלושים). לראיה, אומרים שם, הוא מקיים פגישות חוזרות עם המועמדים ומבקש מהם לחזור אליו עם העמקות בתחומים מסוימים.
החלטה של גנץ למנות את זמיר אכן תיתפס כהפתעה, אבל היא אינה מופרכת. בצבא יש קונצנזוס על כך שלשני המועמדים ישנם הכישורים והניסיון הנדרשים לתפקיד הרמטכ"ל. בכרטיס העבודה של הלוי יש יתרון קל, כמי שעשה גם תפקיד של ראש אגף במטה הכללי ובשנים האחרונות הוא מסתמן כאחד הקצינים היחידים סביב שולחן המטכ"ל שמעיזים להשמיע דעת מיעוט ולאתגר באומץ את הדעה הרווחת. כרמטכ"ל אפשר גם להניח שהוא לא יעשה חיים קלים לשר הביטחון שמעליו. בין השניים שוררים כבוד והערכה הדדיים, ושלא כמו ברשת האינטרנט או במערכת הפוליטית, בצה"ל אין סימנים שמישהו מהם מנהל קמפיין לבחירתו.
אם יזכה גנץ למנות את הרמטכ"ל הבא – הבחירה שלו לא תהיה קלה, אבל היא צרות של עשירים. בחירה בין שני מועמדים מצוינים, שמינויו של כל אחד מהם יתקבל בטבעיות בצה"ל.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13