לחסידות ליובביץ', מתנועת חב"ד יש לוח שנה מיוחד משלהן, גדוש ימי חג שמציינים אירועים וימי זכרון הקשורים לקורות החסידות ולתולדות אדמורי'ה. זכותם ואולי חובתם של חסידי ליובביץ' לשמור על תאריכים אלו ולחגוג אותם במנהגים ונוהגים שהם קבעו. ניסיון מצדם, מאמץ והשתדלות מיוחדים להחדיר, לשלב ולהנציח את אירועי חסידות ליובביץ' כחלק של לוח השנה היהודי, כאירועים שמחייבים כל יהודי באשר הוא, הם מעשה גאוותני, חוצפני ונואל. מנוגד וסותר את משמעות התכונות של בית חב"ד – חכמה, בינה ודעת.
אמצעי התקשורת בישראל עוד לא נרגעו ממסע הפרסום וקמפיין הפרסומת שרבנים ועסקנים חבדניקי'ם יזמו, ביצעו לציון יום פטירתו (זהו גם יום הולדתו ה-120) של האדמו'ר רבי מנחם מנדל שניאורסון זצוק'ל שחל בג' תמוז, בשבוע שעבר. הם כבר שקועים בפרסום וקמפיין לציון יום שחרורו מהכלא הקומוניסטי של האדמו'ר רבי יוסף יצחק, שחל בי'ב-י'ג תמוז – מחר ומחרתיים. האתר של תנועת חב"ד הגדיר את המועד הזה "תאריכים מיוחדים בלוח השנה החבד'י ולמעשה בלוח השנה של כל עם ישראל".
זאת לא רק הגדרה נמהרת. היא גם טיפשית. רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו'ר הששי של חסידות ליובביץ' הידוע בכינויו בקרב החסידים מהרי'צ , נאסר על ידי שלטונות המשטר הקומוניסטי ב-1927 בתגובה לפעילותו הרבה לשמירת הדת היהודית, פעולותיו להבטחת קיומה של תנועת חב'ד תחת שלטון עויין ועריץ ואנטישמי. הוא נחשב במיוחד כמי שחיזק וביצר את המסגרות הארגוניות של תנועת חב'ד.
היה ענק ומפורסם גם באגרות ובמכתבים שכתב והפיץ. יום שחרורו מהכלא, לפני קרוב למאה שנה, ראוי בהחלט לציון. רק ורק כאירוע מיוחד לחסידי ליובביץ' ולתנועת חב'ד. לרבני ועסקני ליובבי'ץ מומחיות מיוחדת לציון מה שהם קוראים "ימי גאולה". ידוע ומפורסם יום י'ט כסלו, כ"חג הגאולה", היום שבו שוחרר מכלאו של הצר הרוסי הצדיק רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות ליובביץ', בשנת 1799. אבל גם 'חג הגאולה' הראשון והמקורי מצויין ונחוג עד היום רק בקרב חסידי ליובביץ'.
אין ליום הזה שום ביטוי בלוח השנה של העם היהודי ושום אות וסימן של יום חג בקרב חסידים. כך גם ראוי היה להיות יום הולדתו של האדמו'ר רבי מנחם מנדל שנפטר לפני 28 שנה בברוקלין. מה שקרה, שרבנים ועסקנים חבדניקי'ם בישראל גילו את עוצמתה של תקשורת ההמונים והחליטו לנצל את נוכחותה החזקה לפרסום ולחשיפת תאריך יום הולדתו של הרבי במטרה להפוך את היום לחג לאומי לעם ישראל.
אינני חסיד ליובביץ'. אבל זכיתי למה שמעטים מחסידי ליובביץ' זכו אם בכלל. היו לי ארבע פעמים "יחידות" עם הרבי זצ'ל. היו לי איתו שיחות לבדי בחדרו שנמשכו כל פעם לילה שלם. היתי מאוד מקורב אליו. כאשר התנצלתי פעם שאני גוזל מזמנו והצעתי שאשלח לו שאלות במכתבים, אמר לי "לא, לא, כנס אלי, כנס אלי". ("קום אריין, קום אריין").
זאת הסיבה שאני מתקומם נגד החשיפה התקשורתית הגורפת חסרת המעצורים שחבדניקים נותנים לאירועים, למועדים מיוחדים שאירעו בקורות החסידות הזאת ובתולדות אדמורי'ה. יום הולדתו של האדמו'ר כמו יום פטירתו הוא יום מיוחד, יום של התעלות, יום של לימוד משנתו ותורתו. אבל יום אינטימי, אישי, משפחתי בין האדמו'ר זכר צדיק לברכה לבין החסיד.
יום שבו חסידים מתכנסים לסעודה בשטיבל, מספרים בשבחו, מצטטים דברי תורה שלו, מספרים זכרונות אישיים מפגישות שהיו להם עם האדמו'ר. בודאי לא יום לדיווחים בעתונים, לא נושא למאמרים, לא מנוף לכיבוש לבבות. קמפיין הפרסומת שעסקני חב'ד מקיימים בהתלהבות במטרה להאדיר ולרומם את שם אדמור'יהם או להחדיר ללוח היהודי ימי זכרון וציון לאירועים בתולדות חסידות ליובביץ', רק מוזיל, מערער ופוגע בשמם של אדמור'י חסידות ליובביץ' שהיו ענקים, נפילים, קדושי עליון ברמה בלתי נתפסת.
מהמאמרים שעסקני ליובביץ' פירסמו והפיצו לציון יום הזכרון של האדמו'ר רבי מנחם מנדל שינאורסון זצ'ל. השתמע והתברר שאין להם מושג עד כמה אין להם מושג בענקיותו של האדמו'ר ועד כמה הם אינם יודעים מה שהם אינם יודעים. במאמרים לא הוזכר שהוא היה גאון אדיר בתורה ובקיא במקורות בהיקף ועומק חריגים. רבנים תלמידי חכמים נהגו טלפן אליו ולשאול למקורות של הלכות ודינים והוא היה משיב להם מייד בטלפון בלי לבדוק בכתובים.
השגיאה הגדולה שעשו ועושים כותבי המאמרים על האדמו'ר שפורסמו לציון יום הזכרון שלו, היה לדעתי ההצמדות המוקדפת לתוארו כמשיח. הוא הנהיג את חסידות ליובביץ' כמעט יובל שנים. עשרות שנים לא הוזכר כלל בהקשר לגדולתו התואר משיח. רק בשנים האחרונות לחייו, עסקנים צעירים בתנועת חב"ד התחילו להפיץ את הכינוי משיח לשמו ולמעמדו של האדמו'ר.
השימוש שעסקני חב'ד עשו באמצעי התקשורת להובלת קמפיין פרסומת להאדרת שמו של האדמו'ר ולהחדרת יום השנה להסתלקותו כיום זכרון לאומי, הוא לדעתי חטא לא יכופר. חטא שפוגע בשמו של אחד מגדולי תנועת החסידות ומענקי היהדות במאה ה-20.