1. "בהמשך להנחיית ראש הממשלה יאיר לפיד למציאת פתרון לעליית מחירי הלחם המפוקח, פנתה שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי לרשתות המזון כדי לעכב זמנית את עליית מחירי הלחם המפוקח. ברביבאי פנתה לרשתות המזון רמי לוי, שופרסל, ויקטורי ויוחננוף כדי להשהות את עליית מחירי הלחם המפוקח בשבועיים הקרובים. הרשתות הסכימו לבקשתה למרות החלטת ועדת המחירים באוצר לעדכון שצפוי החל מיום ראשון הקרוב. כמו כן, השרה שוחחה עם נציגי המאפיות הגדולות, ובכוונתה להמשיך ולקיים איתם דיאלוג במטרה למצוא פתרון ממשלתי כמענה לעליית מחירי ייצור הלחם המפוקח בלי לפגוע בצרכנים. ראש הממשלה יכנס דיון דחוף בנושא עם הגורמים הרלוונטיים ביום ראשון הקרוב", נכתב בהודעת ראש הממשלה יאיר לפיד על מחירי הלחם.
היה מצער ומתסכל מאוד לראות את פסטיבל הלחם הממשלתי בתחילת השבוע. אני מבין שלחם הוא מצרך בסיסי וסימבולי, ואני מבין שמחירו המאמיר הוא מכה, עוד אחת מהמכות לשכבות החלשות, אבל להגיע לרמה כזאת של פופוליזם? לקיים דיון דווקא על הלחם, שהרכבו בסל ההוצאות של משפחה ממוצעת נמוך יחסית להוצאות אחרות משמעותיות, כמו חשמל ודלק, גם אצל השכבות החלשות? וגרוע מזה - להעיף באוויר כל מיני הצעות הזויות של סבסודים והזרמות למאפיות כדי למתן או להקפיא את המחיר? מה שמכעיס אותי יותר מכל הוא העיתוי. למה התעוררתם דווקא עכשיו? התשובה פשוטה: הפופוליזם שטף את התקשורת שעשתה פסטיבל לחם משלה, וכידוע הפוליטיקאים מגיבים לתקשורת, הם לא מגיבים לאזרחים.
זה הזכיר לי את הסבב הראשון של הצהרות ה"בלימה" של עליות המחירים: נפנופים באיומים לספקים גדולים, כמו אסם, במעין פנייה אל הלב שלהם להקפיא את עליות המחירים. אבל כלכלה לא עובדת כך ולא יכולה לעבוד כך. זה לא יום המעשים הטובים של ספק או של רשת כזו או אחרת. העלאת מחיר שנבלמת עתה היא העלאת מחיר שתצוץ מאוחר יותר בלי כותרות על "חרם" ובלי חגיגה על כך ש"הצלחנו" לבלום את עליית המחירים.
אני כותב זאת כבר חודשים ארוכים: לממשלה היה כלי אפקטיבי מאוד למתן את עליות המחירים באמצעות הורדת מסים בשורה של תחומים, כולל ירידה מסיבית יותר במס הבלו על הדלק, ועדיין יש לה הכלי הזה. כשלא עושים זאת עם עודפי מסים בעשרות מיליארדי שקלים, כשהכתובת הייתה על הקיר, כשהיה ברור שאנחנו בשרשרת של עליות, אז בשביל מה לבוא עכשיו עם דיונים אוויליים על סבסוד מחיר הלחם?
באוזלת היד הזאת הגענו לתקופת בחירות שבה הפוליטיקאים עסוקים בהישרדות ובבחירה מחדש, וידיה של ממשלת המעבר כבולה בהרבה מובנים בתחום הכלכלי. זה המצב הכי גרוע בשביל האזרחים, מצב שקורא לכל השחקנים בשוק: "יאללה, להתפרע עם עליות המחירים". הוסיפו לכך רשות תחרות מנומנמת שארגנה לה פסטיבל משלה עם מצעד נחקרים של בכירי הרשתות הקמעונאיות לפני כמה חודשים. המצעד הצטלם נהדר בטלוויזיה, אבל היה כצפוי ריק מתוכן ולא קידם במאומה את האינטרס הציבורי.
מה שקרה פה בחודשים האחרונים הוא מבחינתי שערורייה ענקית, ואני קורא לכך "עושק אזרחים בידי ממשלתם". האזרחים - השכירים והסקטור העסקי - הציפו את המדינה בעודפי מסים ענקיים עם יציאת המשק ממשבר הקורונה. המשק עף קדימה, האבטלה חזרה לרמות טרום המשבר, הפעילות המשקית המריאה והמסים נסקו. בעודפי המסים האלו הממשלה נפנפה בראש חוצות שהיא סגרה את הגירעון לכמעט אפס. המשמעות היא שהיא עשתה זאת על גבם של האזרחים. במקום להחזיר את עודפי גביית המסים האלו לציבור, למקור שממנו הם באו, היא העדיפה לאפס את הגירעון במקום לשמור אותו על רמה נמוכה יחסית, ויצאה בקמפיין של טפיחה עצמית על השכם. נו, באמת. האם ליברמן, בנט או לפיד או שר אחר איפסו את הגירעון באמצעות מדיניות כלכלית מבריקה? ממש לא.
2. עם כל הכבוד לפסטיבל הלחם הפופוליסטי ועם כל הכבוד לסל המזון המתייקר - ואינני מזלזל בכך, חס וחלילה - ההוצאה העיקרית של משק בית ממוצע היא עדיין מחירי הדיור ואחריהם מחירי התחבורה (רכב, דלק וגם תחבורה ציבורית). בשני התחומים האלה אי אפשר להאשים גורמים חיצוניים (אינפלציה עולמית) או גורמים פנימיים (מחסור בתחרות, יבואנים בלעדיים וכדומה). מי ששולט כמעט ללא מצרים בשני התחומים האלה הוא המדינה, בייחוד בנדל"ן. היא שולטת במיסוי הדומיננטי מאוד בשני התחומים והיא שולטת בחלק גדול מהקרקעות. זה היה בידיים שלה, בידיים של כל ממשלה, לקחת את הנושא הזה של הדיור ולדחוף אותו בכל הכוח למען הצרכנים, למען הזוגות הצעירים. אבל לבד מעדנה יחסית קצרה בכהונתו של כחלון, שבה המחירים נבלמו ואף ירדו קלות, כבר למעלה מעשור זה בזבוז זמן של כותרות והבטחות.
זה לא מפליא שבתקופת כחלון הוא חטף מכל הבא ליד, דווקא מכל אלה שמתהדרים בהבנה כלכלית, לאחר ש"העז" למכור קרקעות בזול ליזמים בתוכנית מחיר למשתכן. לפעמים נדמה שהאויב הכי גדול של ירידת מחירים הוא זה שיושב במשרדים הממשלתיים, ובייחוד הכלכליים. לעתים נראה שהם לא ממש רוצים בירידת מחירים, שזה נוח ליותר מדי גורמים, בין היתר לגורם שנקרא "ממשלת ישראל" בגלל ההכנסות ממסי נדל"ן.
מספר אחד משקף את כל הסיפור העגום של הנדל"ן: שווי הקרקעות שבידי המדינה, שמתפרסם אחת לשנה בדוחות הכספיים של הממשלה. זאת אומנם הערכה גסה, אבל גם הערכה גסה מספיק טובה כדי להמחיש את העיוות. לממשלת ישראל יש קרקעות בשווי של כ־685 מיליארד שקל, רובן קרקעות פנויות. אומנם חלק לא מבוטל אינו רלוונטי, אבל יש מספיק קרקעות שיכולות להיות רלוונטיות לפתרון הבעיה בשוק הדיור. כאמור, יש כאלה שלא רוצים בפתרונות.
3. נגיד בנק הוא גם היועץ הכלכלי של הממשלה. יש נגידים דומיננטיים מאוד, כמו סטנלי פישר, ויש נגידים שהם נחבאים אל הכלים, כמו הנוכחי פרופ' אמיר ירון. בתחילת החודש העלה בנק ישראל את הריבית ב־0.5%, וירון שטח בפני העיתונאים את הסקירה הכלכלית שלו. הג'וב העיקרי של ירון ושל בנק ישראל הוא לדאוג לאינפלציה, ולשם כך יש לו כלי הריבית, שכמובן בעל השפעות רחבות מאוד. הסקירה מקיפה ומסבירה ממבט־על מה קורה בעולם ואיפה ישראל נמצאת. בחרתי להביא חלקים נרחבים מהסקירה, ניסיתי למצוא בה נקודות שמתחברות למצבם של האזרחים והוספתי כמה הערות אחרי כל פסקה.
"אנו נמצאים בתקופה מורכבת שבה מתרחשים תהליכים משמעותיים, הן בכלכלה המקומית והן בכלכלה הגלובלית. חלקם חיוביים ומעידים על התאוששות לאחר המשבר ומסמלים את החזרה לפעילות ערה, שבחלקה, אגב, אף גבוהה מזו שנרשמה טרם המשבר. אבל אחרים חיוביים פחות ומלמדים על קשיים בתפקוד השוטף של הכלכלה, התגברות אי־הוודאות, התפתחויות אינפלציוניות וכדומה" (המשק חזר מהר מאוד לפעילות מלאה, אבל ענני האטה מרחפים מעל - א"צ).
"ההתמודדות של קובעי המדיניות עם מכלול התהליכים האלו היא בעלת חשיבות לצליחתם בצורה מיטבית. למדיניות המוניטרית שנוקטים הבנקים המרכזיים יש משקל רב לאופן שבו יעוצבו תהליכים כלכליים במשקים השונים ולדרך שבה יבואו לידי ביטוי בחיי היום־יום של כל אחת ואחד. תפקידנו המרכזי הוא לפעול להחזרת האינפלציה לתחום היעד תוך שמירה על רמה גבוהה, ככל שניתן, של הפעילות הכלכלית" (הג'וב שלי הוא לדאוג שהאינפלציה לא תשתולל, כי זה בא לידי ביטוי בחיי היום־יום של כולנו. ואכן כך, כל אחד מרגיש זאת בשנה האחרונה - א"צ).
"עליית האינפלציה הנוכחית נובעת בחלקה מגורמים חיצוניים למשק הישראלי, שאי־הוודאות בגינם רבה, כגון המלחמה באוקראינה והמשך השיבושים בשרשרות האספקה העולמיות, אך גם מתהליכי אינפלציה מקומיים על רקע הפעילות הכלכלית הערה במשק" (לא רק העולם "אשם" באינפלציה, אלא גם פעילות מקומית מואצת גרמה לעליית מחירים - א"צ).
"לכן אנו, בוועדה המוניטרית בבנק ישראל, ממשיכים לנקוט תהליך של צמצום מוניטרי. אנו נחושים להחזיר את האינפלציה לתוך היעד, ותהליך הצמצום המוניטרי נועד לממש זאת תוך לקיחת מכלול השיקולים וההתפתחויות הכלכליות בארץ ובעולם. מובן שבנקיטת מדיניות זו איננו לבד, מדובר במגמה עולמית. במדינות רבות אחרות חרגה האינפלציה מהיעד, והבנקים המרכזיים נוקטים תהליכים דומים. ראוי לזכור שסביבת האינפלציה בישראל נמוכה משמעותית בהשוואה למרבית מדינות ה־OECD. עם זאת, אחזור ואדגיש: שמירה על יציבות המחירים היא אבן יסוד לפעילות כלכלית סדירה ולצמיחה בת־קיימה. אינפלציה גבוהה פוגעת בוודאות ובפעילות הכלכלית, ובאופן יחסי פוגעת יותר בשכבות החלשות. הצעדים שאנו נוקטים הם המשך של אותו קו מדיניות שאנו נוקטים זה זמן מה. הוועדה המוניטרית החלה בתהליך הדרגתי של צמצום ההרחבה המוניטרית כבר לפני כשנה, בתחילת המחצית השנייה של 2021. אז הכרזנו על סיום מדורג של הכלים המיוחדים שהפעלנו במשבר הקורונה, כמו רכישות האג"ח ותוכניות ההלוואות המוניטריות" (תהליך עליית הריבית עשוי/עלול להימשך כדי לרסן את האינפלציה - א"צ).
"בניתוח תהליכי האינפלציה אנו נותנים משקל חשוב גם למבט קדימה - לציפיות, לתחזיות ולתמחור בשווקים השונים. עיגון הציפיות בתוך היעד הוא גורם חשוב מאוד בניהול המדיניות המוניטרית ויתרה מכך בהשפעתו על תהליכים כלכליים רבים. בהקשר זה ניתן לומר כי הציפיות בישראל לטווח הבינוני והארוך אכן מעוגנות היטב בתוך היעד ואף ירדו מאז החלטת הריבית הקודמת" (העלאת הריבית מתחילה לעבוד - א"צ).
"אעבור למבט על הפעילות הריאלית והקשר לאינפלציה. שוק העבודה ממשיך להיות הדוק. שיעור התעסוקה חזר לרמתו טרום משבר הקורונה ואף מעבר לכך. מספר המשרות הפנויות גבוה במרבית הענפים. שוק העבודה ההדוק מוביל גם לעליות שכר, בעיקר בענפים המאופיינים בביקוש גבוה לעובדים, ולכך יש גם השפעה על התפתחות האינפלציה" (הפעילות המשקית המואצת תורגמה לירידה חדה באבטלה, אבל ייצרה כאמור לחץ על עליית המחירים - א"צ).
"אחת הסוגיות הציבוריות החשובות היא מחירי הדיור - מחירי הדירות ושכר הדירה. מחירי הדירות ממשיכים לעלות בקצב גבוה באופן משמעותי בהשוואה לקצב של השנים האחרונות, אך מגמת העלייה החדה של המחירים התמתנה מעט בחודש האחרון. בנתוני הרבעון הראשון נרשם גידול חד בהתחלות הבנייה ובהיתרי הבנייה, אך מנגד גמר הבנייה עודנו נמוך. בהקשר זה ראוי לציין כי ההגעה ל־20 אלף התחלות בנייה ברבעון הראשון של השנה היא התפתחות חיובית שחשוב לשמרה, היות ששוק זה מונע גם מציפיות הרוכשים והמוכרים" (המכה הכי קשה שעליה דובר בתחילת המאמר. הנגיד רואה ״מעט״ התמתנות, אבל המדד האחרון שפורסם אחרי דבריו לא ממש אישש זאת - א"צ).
"באשר לשווקים הפיננסיים אומר כי בשוקי ההון בארץ ובעולם נרשמו ירידות משמעותיות במדדים המובילים תוך תנודתיות גבוהה. זאת על רקע עליית אי־הוודאות - המשך המלחמה באוקראינה, המדיניות הננקטת בסין לטיפול במגיפה, התגברות האינפלציה והמדיניות המוניטרית המצמצמת בעולם. לנוכח אלו נרשמה בעולם גם תנודתיות גבוהה באיגרות החוב הממשלתיות לצד עליות במרווחי האג"ח הקונצרני. אנו נחשפים גם לירידה בשווי חברות הטכנולוגיה בעולם וגם אלו הישראליות. ברמת המיקרו בהחלט ייתכנו קשיים לחלק מהחברות בענף. בהקשר זה חשוב לי להדגיש כי מגזר ההייטק הישראלי בשנת 2022 לא דומה לזה של שנת 2000. מדובר במגזר הייטק עם ביזור ענפי רחב, הכנסות, נזילות ונגישות למקורות מימון" (זאת לא הבועה של שנת 2000 בהייטק. אגב, יש התאוששות בשווקים מתחילת החודש - א"צ).
"במבט־על אסכם כי כלכלת ישראל מצויה במצב איתן בהיבטים רבים. הצמיחה גבוהה, שוק העבודה הדוק, הגירעון הממשלתי נמוך, תקבולי המס עולים והעסקים ממשיכים לדווח על שיפור במצבם. רגע לפני סבב בחירות נוסף וסביבת אי־ודאות פוליטית חשוב לזכור כי אי־ודאות בכלל ופוליטית בפרט אינן טובות לכלכלה. עם זאת, כלכלת ישראל הוכיחה יכולת מרשימה לצמוח ולשגשג בטווח הקצר גם בתנאי אי־ודאות. אולם, על מנת להבטיח את צמיחת המשק בעתיד חשוב להמשיך לנהוג באחריות פיסקלית בתקופה זו, ושכל ממשלה שתיבחר תפעל להעברת תקציב מדינה עם כניסתה לתפקיד תוך קידום הרפורמות וההשקעות הנדרשות" (מצבנו מצוין, אבל צריכים אחריות תקציבית - א"צ).
הפסקה האחרונה של פרופ' אמיר ירון מאכזבת בעיניי. הדבר האחרון שצריך כל אזרח ממוצע היום הוא שיגידו לו שמצבנו מצוין, ששוק העבודה הדוק, שהגירעון נמוך, שתקבולי המס (ממנו) עולים ושאי־הוודאות עולה בגלל הבחירות, ולכן צריך לנהוג ב"אחריות פיסקלית". נדמה לי שזה לא מנחם איש שישראל במצב כלכלי נהדר וכל המדדים העיקריים שלה משביעי רצון. הפער בין "מצבנו מצוין" ל"מצב האזרחים" רק הלך והורע בשנה האחרונה.
אזרחים מחפשים פתרונות, הם לא מחפשים מחמאות כלליות. במחמאות לא שורדים את החודש, בהורדת מסים זה היה קל יותר.