אני מתחיל להרגיש שהמילה "להזדעזע" הולכת ונשחקת אצלי, אבל אין דרך טובה יותר להביע את מה שחשתי כאשר קראתי בשבוע שעבר את כתבתו של אבי כהן בעיתון "ישראל היום", תחת הכותרת "העצור הצלוב". מדובר בגבר בן 50, עולה מאתיופיה, שנעצר לחקירה בחשד להפרת הסדר במקום ציבורי ותקיפת שוטר. אינני נכנס לסיבת המעצר, לא הייתי נוכח במקום, רק מגיב להתנהגות אלימה ותוקפנית, לכאורה, מצד המשטרה כלפי אותו אדם.
מה שהכעיס אותי, שלא לומר זעזע, הוא העובדה שהעצור הוכנס לכלוב בתחנת המשטרה למשך לילה שלם, ללא שירותים וללא מים זורמים. כאשר ביקש שוב ושוב לצאת לשירותים, התעלמו ממנו לחלוטין, עד שנאלץ להטיל את מימיו בפינת הכלוב, ועל כך נענש העציר ונאזק לטבעות בקיר התא, כשזרועותיו פרושות לצדדים בתנוחת צלב במשך שעות ארוכות.
איזו אכזריות. איזו השפלה. איזו התנהגות נוראה. האם אין הוראות ותנאי מעצר מינימליים? האם שוטר יכול להחליט על דעת עצמו לאזוק עציר באופן כל כך מכאיב פיזית ומשפיל נפשית כאילו נידון למאסר בעינויים, כמקובל במדינות מסוימות שלא ננקוב בשמן וטוב שאנו איננו כמותן?
אחרי שהוגש נגד העציר כתב אישום והוא הובא בפני בית משפט, הוא זוכה מכל אשמה. בין השאר נכתב בפסק הדין: "כבילתו אל הקיר, כשידיו פשוטות והוא מחוסר תנועה, מקוממת ואינה סבירה". רק מקוממת, רק אינה סבירה? והיכן המסקנות לגבי התנהלות המשטרה?
כמה שנים לאחר הזיכוי הגיש אותו בחור תביעה נגד המשטרה על ההתעללות וההשפלה שעבר במהלך מעצרו. המדינה הגיעה עם הנפגע להסכם פשרה, שלפיו תשלם לו 17 אלף שקל. אין זה חדש שאנשים תובעים את המשטרה על פגיעה בכבודם, ועצם העובדה שפרשה זו נסגרה על ידי הסכם פשרה בסכום חריג ביחס לסכומים שנפסקים בדרך כלל, מלמד על כך שלמשטרה היה נוח יותר לסיים כך מאשר להגיע לבית משפט.
הנפגע קיבל 17 אלף שקל, ומה קיבלו השוטרים? האם נחקרו, האם נענשו? כל זמן שלא יענישו שוטרים מתעללים שסרחו, ידיחו אותם מהמשטרה ויפרסמו את שמם, למען יראו וייראו, לא יחדלו התנהגויות חריגות אלה. אנחנו במאה ה־21, במדינה מפותחת, ואסור שמקרים מעין אלה יחזרו על עצמם.