אני מקווה שהשבוע, במלאת 40 שנה, תאזכר התקשורת את הטבח בסברה ושתילה. אולי אפילו יפורסם סקר שישאל: האם לדעתך, כיום, נכון היה להדיח מתפקידו את שר הביטחון דאז אריק שרון? אני חושש שתשובת הרוב תהיה "איזה טבח?". תשובה דומה נקבל במקרה שהסוקרים ישאלו אם צריך להדיח את האחראים למות קשיש פלסטיני בן 80 בינואר השנה. להלן תיאור הזוועה: בשלוש בלילה חוזר אותו קשיש לביתו אחרי ביקור אצל מכריו כשהוא נוהג ברכבו. ארבעה חיילים עוצרים אותו במרכז הכפר, חוסמים את פיו ועיניו בפלנלית, אוזקים אותו, מעבירים אותו למבנה אבן נטוש סמוך ומגלגלים אותו על בטנו ועל הרצפה.
כעבור כרבע שעה הם מכניסים שני פלסטינים נוספים שצדו על הכביש. בשעה ארבע לפנות בוקר, כעבור שעה, עוזבים החיילים את המקום. שני הפלסטינים שבמבנה הזעיקו רופא ממרפאה סמוכה שניסה להחיות את הקשיש, בהמשך הגיע אמבולנס צבאי שלקח את הגופה. אלה הם ימים ולילות של מאמץ לעקור בגדה את הטרור, וצה"ל והשב"כ נכנסים 24/7 לריכוזי פלסטינים. הסיבה היא קפיצת מדרגה בפעילות ה"חמושים", שרובם נערים משליכי אבנים היום, ויורים מחר. הנחת העבודה אומרת שיש לפלסטינים סיבות משלהם, אבל למי אכפת? כשיורים עליך אתה לא מחפש סיבות, אלא את היורים.
באזורי שכם וג'נין נתקל צה"ל בהתנגדות אלימה מתרחבת, והתחושה היא איבוד שליטה על השטח. הבעיה: ככל שהצבא מצליח לאתר חשודים ולאסוף נשק, כך הולך ומתגבר הירי הפלסטיני, ובמקביל נחלשת פעילות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. על פניו, מדובר באיוולת כוחנית ידועה מראש. בעיקרון, אין סיכוי "לנצח" את המרי העממי שנמשך והולך זה עשרות שנים, ופסקי הזמן מנוצלים על ידי שני הצדדים להתארגנות לסיבוב הבא. הבעיה היא שתקיפות אלימות יזומות, גם אם נקודתיות, בתוככי אוכלוסייה אזרחית, גורמות בהכרח לפגיעה בחפים מפשע. מבחינת צה"ל והשב"כ זה כנראה נזק זניח לנוכח מטרת המלחמה, שהיא חיסול הטרור. הקיומי. מעשית מדובר בהגנה על ההתנחלויות.
כדי לנהל מלחמה מעין זו צה"ל והשב"כ חייבים לזכות בתמיכה פוליטית ובגיבוי ציבורי. עם הפוליטיקאים אין בעיות, תנו לפלסטינים בראש. הגיבוי הלאומי הוא קהות החושים של הציבור, מה שמחזיר אותנו לטבח סברה ושתילה לפני 40 שנה בדיוק. בסיום מלחמת לבנון הראשונה, אחרי הגליית יאסר ערפאת ואנשיו מהעיר הנצורה, נכנסו הפלנגות הנוצריות בידיעתו ובעידודו של צה"ל למחנות הפליטים. הרעיון היה שהם "יטפלו" באנשי אש"ף במקום חיילי צה"ל. זה נגמר בטבח ידוע מראש. הפלנגיסטים לא הפלו בין גברים, נשים, ילדים, זקנים וסוסים.
עמוס גלעד, קמ"ן צעיר בפיקוד הצפון ב־1983, ידע בדיוק למה קרה הטבח במחנות: "סמכנו על הפלנגות שינהגו בהתאם לסטנדרטים של צה"ל". בישראל 2022 רעיון המשת"פ שיילחם במקום חיילי צה"ל נגמר בכך שהרמטכ"ל אביב כוכבי האשים השבוע את אש"ף ("חוסר המשילות של מנגנוני הביטחון") בהידרדרות בגדה. פתטי. ומפקד פיקוד המרכז 2022 שהגיב למות הקשיש, הסביר כי מדובר ב"אירוע אומלל וטעות חמורה שמנוגדת לערכי צה"ל".
ציווי אלוקי
האוגדונר שתחת סמכותו התחולל הטבח בסברה ושתילה היה תא"ל עמוס ירון, שהכה על חטא גם בוועדת כהן ב־1983 וגם בסרט תיעודי שהוקרן בימים האלה בערוץ 11. "קהות חושים", הוא הסביר את מה שאירע לו, לפקודיו ולמפקדיו. מדינת ישראל כולה התכנסה אז תחת צמד המילים "קהות חושים". בדיוק כמו שאמר לאחרונה אותו מפקד פיקוד מרכז אחרי מות הקשיש הפלסטיני: "כשל ערכי חמור מאוד, קהות חושים של הכוח והפעלת שיקול דעת מוטעה בסיפור אנושי בסיסי של חמלה וכבוד האדם".
אני מציץ בפרצופו של עמוס ירון 2022 כשהוא מסכם בסרט את חוויית סברה ושתילה, ואני משוכנע, באמיתי, שהוא לא "כזה", במובן של מי שמסייע לטבח. זאת קהות החושים. כל מי שהסתובב במתחמי הצנחנים של אותם ימים ידע מה עובי הקליפה של מורשת יחידת 101 ומבצעי התגמול על דורות של צנחנים. חלקם הגדול קיבוצניקים אמיצים, מסורים וחסרי דעה ברורה לגבי החיים. והמוות.
זו סיבת ההיסחפות קהת החושים שלהם ב־82' אחרי אריק שרון ורפאל איתן. במובנים של הכרעות בקרב, שני אלה היו חדים כתער. ההבדל בין השניים לבין עמוס ירון והקצונה הבכירה של אז הוא כל ההבדל שבעולמם של שני דורות לוחמים בשתי תקופות שונות. רפול ואריק לחמו במלחמת השחרור כשגבם אל הקיר או אל הים, ואלה היו קרבות של או אנחנו או הם. ירון התגייס אחרי מלחמת סיני, כאשר למדינה כבר הייתה יומרה לבנות סדר יום אזרחי במתכונת הדמוקרטיות המערביות.
במלחמת לבנון ירון עוצב אחרי 15 שנות תחזוקה אלימה של השטחים שקרויה "המלחמה בטרור", כולל הקמת אוגדת יהודה. שם גם עוצבה קהות החושים שהוא מדבר עליה, ומאז ועד היום מתקהות כל שרשרות הפיקוד. החלק הנאור של החברה הישראלית דילג זה מכבר על "ערבים הורגים ערבים, שיהיה לשניהם בהצלחה".
כשהעניינים נוגעים למעורבות, הגם עקיפה, בזוועות תוצרת ישראל, עדיין לא הצליחו גם בשמאל הנאור לדלג על מחסום הקהות או לבנות מנגנון שיטלטל את המדינה אחרי מות הקשיש. ועדת כהן, שהוקמה אחרי הטבח בלבנון (עקב לחצי העולם והחשש מסימון קציני צה"ל כפושעי מלחמה), ניהלה חשבון נוקב (במובן הנו־נו־נו) עם כל המעורבים. שרון הודח וחזר בהמשך. תא"ל ירון היה מנוע מלחזור ולפקד על גייסות, זכה באתנן שתיקה כנספח צה"ל בארה"ב והועלה בדרגה.
ובחזרה לפעילות צה"ל והשב"כ בגדה בימים האלה. הרציונל של כוחות הביטחון ברמת הכורח הביטחוני המיידי הוא למנוע פיגוע מחר. התוצאה היא טרור לנֶצַח. הרציונל של מדיניות הימין בישראל הוא שצה"ל והשב"כ אמורים לציית לציווי האלוקי שהשתלט על תהליכי קבלת ההחלטות. בהמשך, כאשר שמות המבצעים יהיו פסוקים מהתנ"ך, נדע שהושלמה ההשתלטות של הימין המשיחי על מערכת הביטחון.