ראש השנה הוא זמן להביע משאלות. יש שאפילו יאמרו - זמן לחלום. החלום הוא פשוט - שנלמד מטעויות העבר ומשם נתקדם. כל כך פשוט, ובכל זאת מסובך.

היו לנו ארבע מערכות בחירות שהסתיימו בתיקו, וכל הסימנים מצביעים על כך שגם החמישית תהיה כזו. המסקנה המתבקשת היא שחוסר הכרעה, או אפילו ניסיון של "הכרעה" על חודו של קול, לא יביאו את הפתרון היציב שאנחנו כמהים לו. ישראל מפולגת ממש באמצע, ובשני ה"גושים" מפגינים ומוחים כשיש ממשלה צרה, כי הם לא מקבלים זה את שלטונו הרעוע של זה. מה שיביא ליציבות הוא החזרת האמון בין הפלגים המרכזיים, ניתוץ ה"גושים" ושיתוף פעולה. פשוט, לא?

תחשבו כמה כסף ואנרגיה הושקעו בשנים האחרונות בתפיסת ה"גושים", ועכשיו דמיינו מה היה קורה אילו הכסף והאנרגיה האלו היו מושקעים בהעמקת הערכים שמהם נבנתה מדינה שהיא כור היתוך בתפיסתה. בשנה המסתיימת חלק אמרו "זו מלחמה בין ממשלה יהודית־לאומית לבין ממשלה פוסט־ציונית־אסלאמיסטית"; אחרים גרסו כי מדובר ב"מאבק על דמותה של המדינה, יהודית ודמוקרטית או דתית ולאומנית קיצונית". אין פלא שזה מה שחושבים בעם שמפמפמים לו את המסרים האלה בהרבה מאוד תעמולה גסה במשך שנים.

כדי לנסות לנצח - תמיד מקצינים, מגזימים, מנפחים, עושים דרמה מכלום, ואם זה לא עובד, מקצינים עוד קצת, עושים עוד קצת דרמה, וכך הגענו לאן שהגענו. רוב הציבור הישראלי שרוי בפחד, אבל לא מחיזבאללה או מטרור או מהגרעין האיראני או ממשהו ממשי, אלא ממה שאמרו לו שעלול לעשות ישראלי אחר. גרוע מכל - המשאבים הושקעו כדי לנצח במאבק שאף אחד לא מנצח בו.

אולי יש משהו בחוכמת ההמונים ששוב ושוב מבהירה לנו שלא יועילו פה שטיקים וטריקים, ולא יועילו אלף מערכות בחירות שבהן יבטיחו 61 מנדטים כי האחר הוא השטן. צריך להתחיל לחנך אחרת. לשפוך אנרגיה טובה בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, במקום כל הרעל שנשפך כאן בהשקעה אדירה, ועוד מכספי המסים שלנו.

דרוש טיפול עומק

בשנה החולפת הרבה ישראלים הסתכלו על קונספט הממשלה המעורבת בזלזול. כאילו "הגושים" היו גזירת גורל, ורק אחד מהם יוכל להנהיג מדיניות, אבל זה אף פעם לא היה נכון וזה לא נכון גם עכשיו. מה תעשה ממשלה מעורבת שלממשלה צרה אין יכולת לעשות?

תסדיר הסכם חדש עם החרדים. בשנת 2004 הגדירו עצמם 8% מהאוכלוסייה כחרדים. בשנת 2009 נרשמה עלייה קלה: 10% הגדירו עצמם כחרדים. בשנת 2020 כבר 12.5% הגדירו עצמם כחרדים. כלומר - אין באמת סטטוס קוו, והסכם שנבנה לפני עשרות שנים עם כמה מאות בחורי ישיבה שלא התגייסו, לא יכול להוות בסיס להסכם עם מגזר הולך וגדל, שחלק ניכר ממנו בחר בדרך חיים שבה הוא לא עובד לשם פרנסתו.
מה הטעם להתקוטט מי יהיה הגאון המתוחכם שייתן לחרדים כל מה שהם רוצים (למען הגוש כמובן), וכבדרך אגב יהרוס בקטנה את עתיד המדינה? את הברוך הזה אפשר יהיה לשנות רק באמצעות שיתוף פעולה.

תעביר תקציב ומשאבים משמעותיים למיגור הפשיעה במגזר הערבי. וכמו כן, תעשה זאת בשיתוף ההנהגה הערבית המתונה. לא בססמאות ובהתניות או בהבערת השטח, אלא בדרך של טיפול שורש ובתוכנית ארוכת טווח. תוכנית שכוללת גם שינויים בחינוך, בשיטור ובאפשרויות התעסוקה והפרנסה. תוכנית עקבית של ממשלה יציבה, שתשאף לשילוב עמוק יותר של האוכלוסייה הערבית במקום להתבדלותה.

תשקיע בטיפול עומק בנזקקים. יש מחיר לחוסר המסוגלות לבנות תוכניות ארוכות טווח שישנו את המציאות בשני המגזרים - החרדי והערבי. שניהם נשענים במידה מוגזמת על קופת המדינה. המציאות הזו מקשה על מדינת ישראל לטפל כמו שצריך בנזקקים שאין להם ברירה אלא להיות כאלה. השבוע שוב הוצף המצב הקשה בשכבות החלשות בגלל החג הקרב וחלוקת ארגזי המזון. טוענים שמצב הנזקקים הורע, גם מכיוון שעוד לא התאוששו ממכת הקורונה, וגם בגלל המחירים שעולים לאחרונה. אבל ככל שעוסקים ב"גושים", בעצם רק מצקצקים, עושים שימוש פוליטי במצוקות, ולא באמת מטפלים.

תסכים על חוק צרפתי אמיתי. לא חוק מניפולטיבי שנועד להנציח שלטון מתוך חסינות לשחיתות, אלא כזה שיפיק לקחים מהמצב באופן מיטבי. כלומר: חוק שימנע חקירות נגד ראש ממשלה מכהן כדי למנוע רדיפה (אלא אם מדובר בפשע אלים), אבל במקביל - יגביל כהונה לשתי קדנציות, כדי לא להפוך את כס ראש הממשלה לעיר מקלט לעבריינים. הוגן, לא? אם רוצים שלחוק תהיה משמעות, הוא יצטרך כמובן להיות רטרואקטיבי.
אי־הסכמות על הסכמות

הרוב בישראל לא קיבל השנה את מה שהוא רוצה: את חוק האזרחות, את תקנות איו"ש, את ביטול הוויזות לארה"ב. הוא לא קיבל השמת גבולות - לא מכיוונה של בל"ד האנטי־ישראלית, ולא מהכיוון ההומופובי של נעם. בשנה החולפת לא הצלחנו להגיע להסכמות אפילו לגבי הדברים שיש לגביהם הסכמות רחבות.

הרוב לא קיבל השנה שוויון בזכויות וחובות, כמו החובה של כל אזרח להתנדב לאחר סיום בית הספר, אם לא לצבא אז לשירות לאומי או למשהו אחר. הוא לא קיבל שוויון זכויות בהשכלה בסיסית וביכולת לצאת לשוק העבודה, ביכולת להתקיים בכבוד, להקים בית בישראל ולקנות דירה.
הוא קיבל המון קומבינות והמון ססמאות, אבל לא פתרונות. לכן הדרך היחידה לצאת מהסיבוך הזה היא להגיע לפשרה ולממשלה מעורבת, שתפסיק לפמפם תעמולה "גושית" ושתוכל להגיע להסכמות גם לגבי החוקים להמשך הדרך המשותפת.

לקראת השנה החדשה מותר לחלום על דברים כמו יציבות וטיפוח אחווה ישראלית רחבה. המטרה היא לחזק את הזהות המשותפת של מרבית עם ישראל, ולהיות נאמנים למגילת העצמאות ולסיבה שאנחנו כאן מלכתחילה. חוכמת ההמונים שלנו באה להעביר לנו מסר - אין תוחלת לתפיסת ה"גושים". כל הרעיון הוא השילוב בין השבטים ובין הרעיונות, בין הרוב לבין המיעוטים, בין הנאורות והקדמה לבין השכונה המוכה שבה התמקמנו. זה מה שנותן לנו את היופי, את הייחוד, את האחווה ואת היצירתיות שלנו.

עושים זאת באמצעות חיזוק המיינסטרים והערכים המשותפים. נאחל לעצמנו להשתחרר מהמגיפה הנרטיבית הקלוקלת ששטפה אותנו, ממש כפי שהשתחררנו ממגיפת הקורונה. החלום הוא למגר את הפוליטיקה ששעבדה אותנו לצרכיה, ולזכות בפוליטיקה שתשרת את רוב האזרחים במדינה. זה באמת עד כדי כך מסובך? שלא נפסיק לחלום, ושתהיה שנה טובה