יום שני האחרון, שעות הערב המוקדמות, נסיעה לאורך כביש 60 בחווארה, מבסיס החטיבה המרחבית שומרון שנמצא סמוך מאוד לכניסה הדרומית לשכם ועד לצומת תפוח. רק בכפר עצמו, היושב על עורק תנועה חיוני לתושבים היהודים והפלסטינים כאחד, אנחנו סופרים יותר מ־30 חיילים ושוטרי מג"ב. הם מוצבים במשימות אבטחה שונות, סמוך לרכבי סיור בצמתים לאורך הכביש, בפתחי חנויות ועל גגות של בתים. מספר החיילים הגבוה בתוך הכפר ממחיש היטב את המתיחות והחשש מהסלמה נוספת בגזרה זו.
שעות בודדות לאחר הנסיעה שלנו לאורך הכביש, יתבצע עוד ניסיון פיגוע, כאשר ירי מרחוק מבוצע על ידי מחבל לעבר כוח של צה"ל שמוצב באחד הצמתים הסמוכים לכפר. האירוע הסתיים ללא נפגעים. ערב יום הכיפורים, בשעות הבוקר, שוב עימות אלים בין מתנחלים ופלסטינים, לאחר שקבוצה של יהודים מגיעה לאזור בית ספר פלסטיני, סמוך לצומת יצהר – ובין הצדדים מתחילות זריקות אבנים הדדיות.
היחסים בין הפלסטינים בחווארה ליהודים בהתיישבות ידעו מאז ומעולם עליות ומורדות, אבל בשנים האחרונות קבוצות הרוב המתונות בהתיישבות ובקרב הפלסטינים היו אלה שנתנו את הטון. אין כאן סיפור אהבה, אך האינטרסים המשותפים לשקט לאורך הכביש המשותף גברו, כמו גם יחסי המסחר והכלכלה שהלכו והתהדקו בשנים הטובות שהיו כאן עד לשנה האחרונה.
החנויות הרבות לאורך הכביש, המוסכים, מכוני שטיפות הרכבים ידעו גם לקוחות יהודים רבים, בהם לא מעט מהיישוב יצהר הסמוך. יהודים וערבים כאחד הבינו את האינטרס המשותף, המתינות ניצחה וגישרה על פערים רבים, והאזור הזה של חווארה והסביבה היה במשך מספר שנים מהשקטים והבטוחים יותר ברחבי יהודה ושומרון.
אבל לא עוד. במידה רבה, ההתחממות בחווארה מספרת חלקים מסיפור ההסלמה של החודשים האחרונים בצפון השומרון. תופעת הטרור ופיגועי הירי הרבים מקורם בעיקר בלב הערים הפלסטיניות ג'נין ושכם, אבל הסכנה האמיתית ליציבות האזור נמצאת באזורים שבהם החיכוך בין יהודים ופלסטינים הוא יומיומי. בחווארה, לאחר שנים של יציבות, קול הקיצונים הפלסטינים והיהודים כאחד הוא זה שנותן כאן את הטון – והצליח לשנות את המציאות מקצה לקצה בתוך זמן קצר.
זריקות אבנים לעבר רכבים יהודיים שנעים לאורך הציר הפכו לעניין שבשגרה, ומנגד אלימות מצד קיצונים יהודים, זריקות אבנים לעבר רכבים פלסטיניים והשחתת ציוד פלסטיני – גם הם לא אירוע חריג. כפי שהתרחש למשל רק ביום שני האחרון, כאשר כ־50 יהודים תושבי היישובים הסמוכים ניפצו לאור יום כלי עבודה באתר בנייה פלסטיני.
מערכת הביטחון, הצבא והמשטרה מתקשים כאן מאוד באכיפת החוק והסדר, ומעגלי השנאה והאלימות רק גדלים והולכים. הצבא והחטיבה המרחבית שומרון ראו בצדק במשך שנים חשיבות רבה בשקט בחווארה כאינטרס ביטחוני מובהק, וחיזקו ערוצי שיתופי פעולה כלכליים ושיח ממתן עם ההנהגה הפלסטינית בכפר.
האחריות היא של החטיבה המרחבית שומרון, וכפי שבמשך שנים צה"ל זקף לעצמו נקודות זכות על שמירת השקט בגזרה ואיזונים נכונים בין ביטחון ומרקמי חיים אזרחיים, שינוי המציאות הביטחונית הוא בבחינת כישלון שהוא גם צבאי, וניצב כאתגר משמעותי בפני מפקד החטיבה אל"ם שמעון סיסו, שהחליף רק לפני פחות מחודש את המח"ט הקודם אל"ם רועי צוויג.
לצד גל הפיגועים הרצחני של אפריל־מאי, במערכת הביטחון מסמנים את העימותים סביב הנפת הדגלים הפלסטיניים לאורך הכביש שחוצה את הכפר בסוף מאי השנה כנקודת מפנה משמעותית שהאיצה את מגמת ההסלמה והעימותים בין פלסטינים ויהודים באזור.
תושבי חווארה, כזכור, תלו דגלי פלסטין בכביש שחוצה את הכפר ומוביל ליישובי ההר. קבוצה של מתנחלים ובהם צבי סוכות, דמות בולטת מאוד בהתיישבות, תועדו בסרטון שהפך ויראלי כשהם מטפסים על עמוד כדי להוריד את הדגלים. פעולה שחזרה על עצמה לאחר מכן פעמים רבות ועוררה דיון, ויכוח פוליטי ואף ביקורת בתוך הצבא כנגד אל"ם צוויג, לאחר שחיילים אבטחו ואף הורידו בעצמם דגלים בתוך הכפר, במה שנתפס בצמרת הצבא כפרובוקציה מיותרת שרק העלתה את רף המתיחות.
גם בהתיישבות באזור נשמעו קולות שכנגד. כך למשל פורסמו בערוץ 7 דברים שאמר כנגד הורדת הדגלים בתוך הכפר רב היישוב הר ברכה אליעזר מלמד, כמו גם קולות של תושבים שטענו כי העיסוק בהורדת הדגלים מוביל להתחממות ולהסלמה מיותרת בגזרה.
אין בדברים כדי להצדיק אלימות, טרור וזריקות אבנים לעבר רכבים ישראליים, מגמה שהפכה לכמעט יומיומית בחודשים האחרונים. הורדת הדגלים בוודאי אינה הסיבה היחידה, אך יש בהסלמה האחרונה בשטח גם מחובת הצבא לבחון את עצמו כיצד באזור זה ניתן היה לפעול בתבונה ובחוכמה רבה יותר כדי לנסות להרגיע את השטח. שאלה גדולה נוספת יכולה להישאל בדבר מיעוט המעצרים והחקירות, כאשר מנגד תופעות של אלימות, זריקות אבנים וגרימת נזק לרכוש הולכות וגוברות גם מצד צעירים יהודים קיצונים.
ניתן להניח שהרוב הדומם בחווארה ובהתיישבות הישראלית מעוניין בשקט וחיים בביטחון, אבל הוא זקוק למערכת ביטחון – צבא ומשטרה – אקטיבית, יוזמת ואוכפת חוק. לא כזו שנגררת אחרי המציאות בשטח וקול הקיצונים, ומתקשה במשילות באזור.
להדליק את הרחוב
קילומטרים בודדים מחווארה ומצומת הביתות בכפר, שבו אירע פיגוע הירי האחרון, התרחשו השבוע שני פיגועי ירי נוספים נגד כוחות צה"ל. מאחורי כל שלושת הפיגועים הללו עומדת ההתארגנות החדשה בשכם המכונה "גוב האריות". מדובר בהתארגנות טרור מאתגרת מאוד למערכת הביטחון, כי בניגוד לארגוני הטרור הממוסדים והמוכרים, במקרה הזה מדובר קודם כל בתפיסה חדשה שזרה בהיקפים שלה.
במשך שנים ארוכות מתמודדת ישראל בהצלחה גבוהה מול ארגוני טרור ממוסדים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי ביהודה ושומרון. החדירוּת המודיעינית, היכולות הטכנולוגיות, הפעילות המבצעית בשטח ומעצרי המבוקשים הנמשכים זה שנים מדי לילה מובילים לכך שצה"ל והשב"כ מסכלים מאות פיגועים קשים מדי שנה.
הפעילות הנמרצת לא מאפשרת לאותם ארגונים לבנות מחדש את תשתיות הטרור, המפקדות, מעבדות הנפץ ושרשרת הפיקוד והידע שהיו להם ערב היציאה למבצע חומת מגן. מאז המבצע ההוא חלפו יותר מ־20 שנה, וארגוני הטרור הגדולים והמוכרים רחוקים מאוד מהיכולות המבצעיות שהיו להם בעבר.
מכאן גם העמדה של מערכת הביטחון כי אין תוכן מבצעי מאחורי האמירה הנשמעת בימים אלה במערכת הפוליטית ובשיח הציבורי על מבצע חומת מגן 2 לנוכח ההסלמה הביטחונית האחרונה. ארגונים אלה מטופלים באופן יעיל במסגרת הפעילות שמבוצעת בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים.
פיגוע הירי השבוע סמוך לאלון מורה, שבו נפצע באורח קל נהג מונית ישראלי, מבטא היטב את דפוס הפעולה ומגמות הטרור החדשות בשטח שאיתן למערכת הביטחון קשה יותר להתמודד, בעיקר בגלל האתגר המודיעיני החדש. המחבל, סלמאן עומראן, דווקא פעיל מוכר לשעבר של חמאס שאף ישב בכלא הישראלי, ירה צרור מנשק אוטומטי מגג של בניין בעיירה בית פוריכּ, לעבר אוטובוס ממוגן ומונית. בתוך דקות בודדות עלה התיעוד לרשתות החברתיות ומיד לאחר מכן לקיחת אחריות של גוב האריות. במהלך יום הכיפורים האחרון הוא נעצר.
בשכם מכנים את ההתארגנות החדשה "בני הפת"ח". אותם צעירים פלסטינים, שאינם תחת דגל דתי או חסות של ארגון טרור ג'יהאדיסטי, מבקשים להוביל קו לאומי נִצי חדש נגד ישראל. במערכת הביטחון לא מזהים בשלב הזה תשתית מאורגנת והיררכיה פיקודית, ונראה פעמים רבות כי ההשתייכות להתארגנות הטרור החדשה מתרחשת לאחר ביצוע הפיגוע, כאשר השימוש ברשתות החברתיות מגדיל עוד יותר את הפופולריות ברחוב ואת היקף הצעירים שמוכנים לקחת חלק במגמה וברעיונות הלאומיים המידבקים.
לעומת אזור ג'נין, שעמד במוקד ההסלמה האחרונה, שם מרבית תקריות האש והפיגועים מתנהלים בין מחבלים חמושים ללוחמי צה"ל, בשכם אופי הגזרה שונה. יישובים יהודיים רבים נמצאים באזור, כמו גם צירי תנועה משותפים לישראלים ולפלסטינים. הדבר מוביל לעלייה מהירה בביצוע פיגועי ירי המכוונים נגד אזרחים, ומכאן ששכם, בירת הטרור בעבר שהייתה רדומה יחסית במשך שנים, מסוכנת הרבה יותר ליציבות האזור ולתושבים, ומאתגרת מבחינה ביטחונית אף יותר מג'נין.
בצה"ל ובשב"כ מוטרדים מכך שהתופעה הזו תזלוג משכם לאזורים אחרים באיו"ש, וניצנים ראשונים כבר ניתן לזהות בשטח במקומות נוספים. חמאס והג'יהאד האסלאמי, כאמור, לא עומדים מאחורי ההתארגנויות הללו, ונראה שהן צמחו בשטח באופן ספונטני.
עם זאת, בחמאס הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל להבערת השטח מול ישראל והרשות הפלסטינית. לפיכך, לפחות בחלק מהמקרים הם מספקים סיוע כספי או מתן נשק לביצוע פיגועים. בנוסף, כחלק מהמערכה על התודעה, מספקים ארגוני הטרור מענק כספי, שיכול להגיע גם לכמה מאות דולרים, על העלאת סרטונים לרשתות החברתיות מיד לאחר ביצוע פיגוע, גם כאשר מדובר בירי שמבוצע מרחוק לעבר רכב עמדה, יישוב ישראלי, או בסיס. גם במקרים שבהם ברור שהסיכוי לפגוע במישהו הוא נמוך.
בחמאס מזהים את הפוטנציאל שברעיון להדליק ולסחוף את הרחוב הפלסטיני במקום שבו הם נכשלו פעם אחר פעם בשנים האחרונות. הם תומכים ברעיון למרות פערי התפיסה הדתיים, מנסים לחזק אותו באמצעות מימון נקודתי, אך בשום דרך לא מובילים את המערכה. לא מאיו"ש ולא מעזה. הקושי של צה"ל והשב"כ להתמודד עם המגמה החדשה נובע מכך שאין להם כתובת ברורה: ללא מוסדות, ארגונים ומבוקשים בכירים, איסוף המודיעין המקדים לסיכול פיגוע הופך למורכב במיוחד.
פעמים רבות ההחלטה לביצוע הפיגוע הינה ספונטנית, כמו למשל הירי לעבר הפגנת תושבי השומרון וראש המועצה יוסי דגן השבוע, שבה נפצע לוחם צה"ל. האירוע הזה, יש לציין, היה יכול להסתיים באופן חמור הרבה יותר. כמובן שהחופש להפגין אינו מוטל בספק, אבל עד עכשיו לא ברור מדוע אושרה ההפגנה סמוך לכניסה לשכם, באזור חשוף לחלוטין לירי, כאשר בצה"ל טוענים כי במהלכה חרגו כמה מתנחלים מהשטח שהוקצה להם והתקדמו עשרות מטרים לתוך השטח הפלסטיני.
בצה"ל כועסים על חוסר האחריות ועל החשיפה המיותרת לסכנת ירי של אזרחים, נשים, ילדים ולוחמים באירוע מיותר, כאשר את ההפגנה ניתן היה לקיים במקום אחר. את המסר הזה גם העביר מפקד האוגדה אבי בלוט במפגש עם תושבים באזור, אבל נראה שבצה"ל נזהרים מאוד מלהגיד את הדברים באופן ברור מתוך חשש להיקלע לתוך סבך פוליטי, בטח כשאנו מצויים ערב בחירות.
קו פרשת מים
חזרה לגוב האריות. התעוררות של רעיון לאומי ולהט רומנטי של צעירים פלסטינים שמוכנים לסכן את עצמם לא היו יכולים להתרומם לכדי מגמה בשכם רק בגלל חולשת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. בשביל לבצע פיגועים צריך נשק, ומה שקרה בשנים אחרונות ברחבי יהודה ושמרון בכל הקשור להיקף הנשקים הוא חסר תקדים.
מידת הנגישות כיום של נער בן 16 לנשק אוטומטי בשכם היא כמעט כמו לגשת לחנות ולקנות ג'ינס אופנתי. זו מציאות שאומנם מוכרת זה שנים ארוכות במחנות הפליטים, אבל לא בהיקפים האדירים של השנים האחרונות ובטח שלא בלב הערים ובאזורים הכפריים. מערכת הביטחון מתקשה אפילו לתת אומדן של כמויות הנשק הבלתי חוקי, וכנראה שמדובר במאות ובאלפי נשקים בכל כפר ועיירה פלסטינית טיפוסית.
בסוגיה זו מסתתרות שאלות קשות לגבי תפקוד צה"ל בזיהוי המגמה. הנשק המוברח מגיע בעיקר מירדן, אך גם משטח ישראל, ולא מעט ממנו נגנב מצה"ל. לאחרונה נראה כי בצה"ל משקיעים יותר מאמצים בשיתוף המשטרה בסיכול ההברחות בגבול הירדני, אבל דווקא קצב התפיסות האחרונות, לעתים כמה פעמים בשבוע, מבטא את היקף התופעה החמורה. בבחינת טיפה בים אל מול הכמויות הגדולות שזרמו בשנים האחרונות.
אזור יהודה ושומרון הפך לאחד ממחסני הנשק הבלתי חוקי הגדולים ביחס לכמות האוכלוסייה בעולם כולו. זו לא בעיה פרטית של ישראל, כאשר הנשק הזה מגיע לידי גורמים עבריינים בשטחי הרשות הפלסטינית. קצין צה"ל בכיר שנפגש בחודשים האחרונים עם ראשי חמולות גדולות באחת הערים הפלסטיניות המרכזיות ביהודה ושומרון, הרגיש לרגע כאילו הוא נמצא בשיחה עם ראשי מועצות ערביות בישראל.
טרם הפגישה הוא ציפה לשיחה נוקבת מהסוג הרגיל, כלומר טענות לישראל על הפעילות בשטחי A, בקשות כלכליות הנוגעות למסחר ולהיתרים, וכמובן הקיטורים הרגילים על השחיתות שפשתה ברשות הפלסטינית. הקצין צבט את עצמו כדי לוודא שאינו חולם. ראשי החמולות הלינו על תופעת הנשק הבלתי חוקי המערערת את תחושת הביטחון וגורמת להתגברות הפשיעה החמורה ברחוב הפלסטיני.
על פי גורמים הבקיאים בתוכן השיחה, מרוח הדברים בחדר כמעט אפשר היה להבין שמכובדי העיר היו מעוניינים שצה"ל עצמו יבצע הרבה יותר פעולות כדי למגר את התופעה, מכיוון שלרשות הפלסטינית יותר קשה לעשות זאת.
צה"ל, השב"כ והמשטרה אולי מתחילים לסגור טוב יותר את הפרצות, אך את המצב הקיים יהיה קשה להחזיר לאחור. את המערכה בנשק הבלתי חוקי ביו"ש היה צריך להתחיל מזמן, לבצע בעקביות, באופן הרבה יותר יעיל, ולהציבה בעדיפות גבוהה.
בכירים בצה"ל סבורים כי לעומת מבצע רחב היקף יעיל עם יעדים ברורים נגד תשתיות טרור ממוסדות כפי שהיה בחומת מגן, אל מול ההסלמה האחרונה והמאפיינים של הפיגועים האחרונים, למבצע רחב היקף בצפון השומרון לא צפויה אפקטיביות מבצעית גבוהה, והוא אף עלול להוביל להסלמה באזורים נוספים באיו"ש שבהם נשמר שקט יחסי.
על פי התפיסה הזו של צה"ל, עימותים וקרבות עם צעירים חמושים, גם אלה שיסתיימו עם הרוגים פלסטינים רבים כפי שהיה בחודשים האחרונים – לא יובילו להגברת ההרתעה מפני ביצוע פעולות טרור. לכן את המשימות בלב הערים הפלסטיניות יש לבצע רק כאשר קיים צורך מבצעי מובהק למעצר מבוקשים ולסיכול טרור עתידי.
כאמור, הקריאות הנשמעות לאחרונה למבצע חומת מגן 2 נתפסות במערכת הביטחון יותר כסיסמת בחירות מאשר הפתרון הביטחוני־מדיני הנדרש כדי להנמיך את גובה הלהבות. את תקופת הזמן הנוכחית מזהים במערכת הביטחון כקו פרשת המים. לאחר החגים, מסיק הזיתים המתקרב צפוי להיות מתוח, משום שהוא מביא בדרך כלל יותר חיכוך בין האוכלוסייה היהודית לזו הפלסטינית. לכך כמובן יש להוסיף את הבחירות המתקרבות בישראל והלחץ הפוליטי שיכול להשפיע על קבלת ההחלטות אצלנו.
נקודת האור היא שותפות האינטרסים של ישראל והרשות הפלסטינית להרגעת הרוחות, אינטרסים שיחייבו את שני הצדדים להמשיך לעבוד יחד. התפקוד המהיר והיעיל של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בהשבת הנשים הישראליות וילדיהן שנכנסו לשכם בחוסר אחריות משווע מוכיח במידה רבה כי האינטרסים הללו עדיין קיימים.
[email protected]