הפוליטיקאים הכניסו למשוואת הבחירות במדינת ההייטק המתקדמת נוסחה פרימיטיבית, דומה לקרב תרנגולים במרכז כפר נידח בדרום מזרח אסיה: הקהל מריע לתרנגול עם הנוצות הנוצצות המכסות עליבות פנימית ולעתים רדידות. לפחות במקום צמא לדם, כמו במקרה של קרב תרנגולים מבקש קהל הבוחרים בישראל: השפלות, גיחוכים, שקרים, פליטות פה, עימותים חזיתיים, גמגומים, רמיסה, ביטול האחר, זלזול באורח חייו ועוד כגון אלה.
חלקו של הקהל מסביב למדורת השבט בישראל כבר מהמר מי ינצח. לשם כך נערכים סקרי דעת קהל כדי לברר מי התרנגול העדיף על הציבור, שינהיג את כיכר הכפר שבה פשתה השנאה. בכלל - כך זועק הקהל לתרנגולים - לא צריך בחירות, סקרים מספיקים. גם אם בסוף אחד התרנגולים־הפוליטיקאים נוחל תבוסה והשפלה, הרי שהוא עוד יחזור, כך מבטיחים חסידיו.
בקרב התרנגולים לא צריך לנמק, לא צריך להסביר, אפשר להשתמש רק בסיסמאות חלולות ועדיף שיהיו קצרות וקליטות. אפשר להכריז ולהבטיח הבטחות בכיוונים שסותרים אחד את השני - הן בלאו הכי הבוחרים של הצד האחר נבערים או פסבדו אינטליגנטים, כך נדמה לפוליטיקאים. בקהל לא זוכרים מה אמר פלוני ומה צייץ אלמוני, רק צריך לשסות איש ברעהו בכדי שזירת הרשתות החברתיות תלהט ותגחך פוליטיקאי אחד מול השני (למחרת המגחך הופך לנלעג).
כמובן שהיה מקום להעלות לקראת הבחירות נושאים חברתיים, משקיים ותרבותיים, אבל למי יש לכך זמן? למה שכר הלימוד באוניברסיטאות בישראל, הממומנות על ידי המדינה הוא כה נמוך - כרבע משכר הלימוד במכללות הפרטיות? הסיכוי של מי שהוריו חסרי השכלה אקדמאית ללמוד באוניברסיטאות המסובסדות על ידי משלם המסים, המבטיחות בהמשך חיי תעסוקה והכנסה חודשית גבוהה מאוד, הוא שליש בלבד מזה שלפחות לאחד להוריו השכלה אקדמאית.
זאת ועוד: הסיכוי של מי שהוריו חסרי השכלה אקדמאית ללמוד רפואה הוא שמינית, כן אחד לשמונה לעומת זה שלפחות לאחד מהוריו השכלה אקדמאית. המשמעות היא כי המדינה מסבסדת את השכבות החזקות על חשבון כולנו בכדי להבטיח כי גם הדורות הבאים של החזקים יהיו עוד יותר חזקים. הסיכוי של מי שהוריו חסרי השכלה אקדמאית ללמוד בתחום האדריכלות או ההנדסה הוא רק 38% לעומת מי שאחד מהוריו אקדמאי. הסיכוי ללימודי מדעי הטבע, מתמטיקה וחקלאות הוא פחות משליש, רק 28% לעומת מי שאחד מהוריו אקדמאי. הסיכוי למי שלפחות לאחד מהוריו אין השכלה אקדמאית ללמוד משפטים באוניברסיטה קטן פי שישה לעומת מי שהוריו אקדמאים.
מי שהוריו לא אקדמאים, נדחף למכללות ללמוד משפטים ואז הסיכוי שלו ללמוד משפטים עולה ל־60% לעומת זה שלאחד מהוריו השכלה אקדמית. הם הולכים למכללות ושם הם משלמים שכר לימוד גבוה מאוד בניגוד לאוכלוסייה השבעה, המסובסדת בכבדות באוניברסיטאות. ככל שהאשכול החברתי־כלכלי גבוה יותר של יישוב המגורים, אחוז אלו שלהוריהם השכלה אקדמאית גבוה יותר. ביישובים החזקים בעלי השכלה גבוהה בקרב בני 40 ומעלה מהווים 45% מהתושבים.
באשכולות הבינוניים 31%. עיקר הארנונה ליישובים היא מעסקים, לכן ביישובים החזקים גביית הארנונה גבוהה מאוד ומאפשרת מתן שירותי חינוך גבוהים על ידי הרשות המקומית מעבר למה שהמדינה מספקת. זאת לעומת היישובים החלשים, בפריפריה, יישובים שרוב המתגוררים בהם הם ממוצא מזרחי ושחלקם נבנו כמחנות עבודה עבור הקיבוצים והמושבים, ובהמשך קלטו עלייה מברית המועצות לשעבר. חלק ניכר מהארנונה לא הולך ליישובים החלשים, אלא דווקא למועצות האזוריות העשירות. הממשלה הנוכחית לא עשתה ולא ביצעה שינוי בחלוקת ההכנסות, הממשלות הקודמות עשו מעט מאוד. האם נושא זה, האפליה, עלה על לסדר היום של "בחירות ביבי לעומת רק לא ביבי?"
למה מי שנוסע מהצפון לכיוון המרכז בכביש 6 מחויב בתשלום אדיר בכדי לנוע למקום העבודה או למקום תעסוקתו מול ישויות עסקיות אחרות? דברים דומים מצפים למי שנוסע בכביש 6 צפונה מצומת נחל שורק. למה מי שבא מהמזרח ומבקש להיכנס לעיסוקיו לגוש דן דרך הכביש המהיר הסלול במקטע מנתב"ג לתל אביב, במקביל לכביש מספר 1, חייב בתשלום אדיר שבשעות השיא הוא מעל 100 שקל? למה החיפאים הסובלים מזיהום בתי הזיקוק ומבקשים לקצר הזמן בכבישים בכדי לחסוך משך שאיפת זיהום חייבים לשלם למנהרות הכרמל? למה תושבי גוש דן, הגוש העשיר ביותר בישראל, אינם משלמים עבור נסיעה בנתיבי איילון המהירים בואך מחלף רשפון געש, דרומית מנתניה, ועד דרום ראשון לציון?
התשובה לכל השאלות האלה פשוטה: את הפריפריה צריך לדכא, את החלשים צריך לקנוס על כך שהם מנסים להיכנס למרכז הארץ השייכת לשכבה החזקה והשלטת. עשרות מיליארדי שקלים הושקעו על ידי המדינה לאורך שנים בנתיבי איילון, שעוברים בו קרוב למיליון כלי רכב ביום. הפתרון הצודק היה צריך להיות חיוב אוטומטי של חמישה שקלים לכל כניסה לנתיבי איילון באמצעות מצלמות זיהוי זולות. גם בהנחה של 770 אלף נסיעות ביום (יש שבתות וחגים עם נסיעה מופחתת), אזי תהיה הכנסה למדינה מאזור המרכז של 1.4 מיליארד שקל בשנה.
סכום זה חייב לעבור מיד כתוספת לתקציב הרשויות המקומיות ליישובים החלשים והמוחלשים בפריפריה, כולל פריפריה סוציאלית כגון בת ים (למשל), בכדי להעלות את רמת החינוך של הילדים והנוער, כך שייקבע בהגדרה שבתוך חמש שנים שיעור מסיימי חמש יחידות במתמטיקה, באנגלית, במחשבים ובפיזיקה יהיה שווה לשיעור המסיימים כך במרכז. כך ניתן סיכוי למדוכאים זה קרוב לשלושה דורות להגיע להישגים, כמו במרכז העשיר. רק כך יתאפשר, לאחר שירות צבאי ביחידות טכנולוגיה, להצטרף למשתכרים היטב ומצוין. באופן זה נמהל את משרתי משמר הגבול בכל סוגי האוכלוסייה, גם מגוש דן השבע, כפי שנמהל את משרתי יחידות הסייבר, למתגייסים מכל אזורי הארץ. עשיית צדק שכזה לא חשובה יותר מביבי מול רל"ב (רק לא ביבי)?
העיקר הבריאות?
מערכת הבריאות בישראל היא בין המשובחות בעולם. זמינה וזולה יחסית באיכות גבוהה בהשוואה בינלאומית. משרד הבריאות מצא בדוח שפרסם לפני שלוש שנים שיש פערים לרעת הפריפריה בתחום זמינות ציוד רפואי, מחסור במומחים למגוון תחומי רפואה, מחסור במחלקות ילדים, מחסור במחלקות פנימיות, כמות רופאים ואחיות חסרה. התוצאה היא שיותר מתים בפריפריה ממחלות מאשר במרכז הארץ השבע והמשופע בשירותי רפואיים מתקדמים.
לזקנים ביישובים החלשים בפריפריה קשה יותר - מחסור במיטות אשפוז עבורם מחמיר ככל שתוחלת החיים עולה - והיא עולה בערך בשנתיים עד שנתיים וחצי בכל עשור. לא רק תקציבית היישובים החלשים נמצאו מאחור, כלומר מכספי המדינה האמורה לשרת שוויונית, גם תורמים לבתי חולים, מעשירי ישראל ומיהדות העולם, מעדיפים להתהדר בתרומות ובהקמת מכונים ואגפים בבתי חולים יוקרתיים במרכז הארץ ובירושלים. נציין כי תושבי היישובים החלשים סוציו־אקונומית נוטים לחלות יותר בסוכרת, פשוט המודעות שלהם למזון הבריא נמוכה יותר.
כמו במדינות אחרות העניים סובלים מהשמנת יתר, בקרב הערבים הנטייה לעשן גבוהה מאוד וגוררת מחלות נלוות וקיצור תוחלת החיים. בהכללה, תוחלת החיים של משכילים גבוהה יותר משל פחות משכילים. הייתה לפני מספר שנים תוכנית של הממשלה להעביר רופאים לעבודה בפריפריה, אחרי תקופת מה הכסף נגמר, האוצר לא תקצב מחדש והרופאים שבו להתרכז במרכז, שם הם יכולים להשיא הכנסה לביתם מתושבי המרכז האמידים יותר, בשעות ובימים שבהם הם אינם עובדים בשירות הבריאות הציבורי.
מהיכן נביא מקורות לאיזון ולחברה יותר שוויונית בתחום הרפואי? הפתרון פשוט מאוד, נבהיר. התחביב הישראלי מאז 2007 הוא לצבור דירות, כולם צוברים, רכישת השכלה פחות חשובה מרכישת דירה. במרבית העולם קיים מס רכוש על מלאי הדירות, כלומר המסים הם לא רק על הרכישה, כמו מס רכישה, או מס שבח בגין עליית ערכו של הנכס, כלומר רווח, אלא גם על מלאי ההון, כלומר הנדל"ן. בישראל, על פי הערכה המבוססת על נתוני הלמ"ס, יש כ־2.8 מיליון דירות או יחידות דיור למגורים. נניח לצורך העניין כי מחיר דירה עומד רק על 1.2 מיליון שקל בממוצע, על כך נטיל מס רכוש בסכום נמוך של 0.5% לשנה, לממשלה תהיה הכנסה שנתית של כ־16.8 מיליארד שקל - תוספת של 13% לכלל ההוצאה הלאומית לבריאות מכל המקורות, שהסתכמה בשנת 2021 ב־127 מיליארד שקל.
התוספת האמורה מגדילה את הוצאת הממשלה לבריאות בכ־30%, תקציב שעמד אשתקד על כ־57 מיליארד שקל. נציין כי ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל מהווה 7.8% מהתוצר לעומת 9.5% במדינות ה־OECD. חלק מהפער נובע מיעילות מערכת הבריאות הישראלית וחלק מתת־תקצוב לפריפריה, קבוצות חלשות וזקנים. הנה לכם "סתם" עוד מחשבה על צדק לקראת הבחירות העוסקות בנוסחת ביבי לעומת רל"ב.
על מצוקת הדיור כבר דובר, רשות מקרקעי ישראל מספסרת בקרקע כבר שנים ארוכות. אם בעבר ספסרה בעיקר במרכז ובאזורי ביקוש, בשנים האחרונות מצאה חן בעיניה העלייה בהכנסות והיא החלה לספסר גם בפריפריה.
היה עדיף שעודפי ההכנסות של רשות מקרקעי ישראל, בגלל הצמיחה האדירה בביקוש ובמחירים בשנים האחרונות, לא יעשירו רק את קופת קק"ל ופקידיה הדשנים, ואת ממשלת ישראל דרך רשות מקרקעי ישראל, אלא יעשו שימוש בעודפים כדי לסבסד תשתיות בנייה בפריפריה, החל ממערכות ביוב, חשמל, כבישים, מדרכות, מבנים ציבוריים ועד לסיבים אופטיים. או אז אפשר יהיה להציע לכל מחיר מוזל לדירות בחגורה השנייה, השלישית, הרביעית והחמישית מסביב לגוש דן השבע. לפחות שתהיה קורת גג למי שמתגייס למשמר הגבול ולא זכה ליהנות מסבסוד בלימודים באוניברסיטאות, לא הגיע להייטק, לא זכה לשירותי בריאות מתקדמים כמו במרכז. הלוחם יסתפק בדירה למנוחה בין יציאה אחת לשנייה במשמרתו להגן על ישראל, כולל על גוש דן, לקראת הבחירות הבאות הנוספות שבוא יבואו.
הנה לכם סתם מחשבות לצדק אילם לקראת הבחירות, לא רק מערכת ביבי לעומת רל"ב, המחוללת דיון שגורם לי לקבס ומשכיח מאיתנו את העיקר, כך שלא נוכל לעקוב בבהירות אחר תוצאות הבחירות בשבוע הבא, תוצאות שיהוו בסיס למעגל הטירוף ושנאת האחר לקראת הבחירות הבאות שיבואו אחריהן.