גוש בנימין נתניהו התחיל את הערב עם 61 עד 62 מנדטים. לכאורה מה שהיה צריך להשיג. הניסיון מלמד שאסור לחגוג מוקדם מדי. גם בפעם הקודמת הלילה החל טוב עבור נתניהו ונגמר טוב עבור בנט ולפיד. לכאורה הפעם הזאת אינה הפעם הקודמת. נכון, אחוז ההצבעה של המגזר הערבי המריא אחרי סגירת המדגמים הראשונים.
אבל אחוז ההצבעה של המגזר היהודי עלה יותר וקולות המעטפות הכפולות מבשרים טוב בעיקר לאיתמר בן גביר. שורה תחתונה: לנתניהו סיכוי טוב לבצע את הקאמבק המי־יודע־כמה שלו, אחד המדהימים בהיסטוריה הפוליטית שלנו. בואו נצא מנקודת הנחה שזה המצב: ביבי חצה את מחסום ה־61. מה יכול לקרות? כמעט הכל.
בעוד חמש דקות יתחיל קמפיין ממשלת האחדות. יובילו אותו הנשיא יצחק הרצוג, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ורבים נוספים. הלחץ העיקרי יופעל על בני גנץ וגם על יאיר לפיד. בואו, הושיעו את עם ישראל (לא ביחד, בנפרד) מעונשו של בן גביר. האם נתניהו מסוגל למהלך כזה? לא בטוח שירשו לו בבית. האם גנץ או לפיד צריכים להיעתר לו?
זאת החלטת הענק שממתינה לכל השחקנים, נתניהו בראשם. האם לקיים את הבטחת "ממשלת ימין על מלא", או לזרוק את בן גביר וסמוטריצ'ו אל מתחת לגלגלי אוטובוס האחדות? נתניהו לא יוכל להימלט ממשפטו על גבי האוטובוס הזה. אין דבר שנתניהו רוצה יותר מהימלטות מהמשפט. את בן גביר הוא רוצה הרבה פחות. וכאמור, מה צריכים לעשות חברי מחנה השינוי מול כל זה?
אני לא רוצה להיכנס לנעליהם. לא נעים שם. משהו בי רוצה שנתניהו יקים, סוף־סוף, את ה"ממשלת ימין על מלא". נתניהו מעולם לא הקים ממשלה כזאת. זה לא נתניהו. אלא שנתניהו 2022 הוא איש אחר, שנלחם על חירותו, לא רק על התפקיד. הוא יהיה בן ערובה בממשלה של עצמו. הוא יהיה כבול למדיניות שממנה התרחק כל חייו. אולי הגיע הזמן לנסות את המדיניות הזאת.
מי יודע, אולי יתברר שבן גביר צודק? אולי העוצמה היהודית תביא אותנו למנוחה ולנחלה? מגיע לימין הישראלי לנסות פעם את דרכו, על מלא. ימין נטו. בלי טריקים ובלי שטיקים. דודי אמסלם שר המשפטים. בצלאל סמוטריץ' שר הביטחון. אריה דרעי שר האוצר (או להפך). איתמר בן גביר בביטחון הפנים. נראה אם הפתרונות הפשטניים, או ילדותיים, לטרור הערבי יכולים לפעול. האם יש מגבלות לכוח?
נראה מה זה יעשה לכלכלה הישראלית. מה זה יעשה להסכמי השלום שלנו. מה זה יעשה למעמד הבינלאומי. מה זה יעשה לאיכות החיים שלנו, מה זה יעשה לדמוקרטיה שלנו. אולי הגיע הזמן להיכנס לניסוי הזה. האם הדמוקרטיה הישראלית חזקה מספיק כדי לעמוד בו? לא יודע. אבל אולי אין לה ברירה. כי זאת ההכרעה הדמוקרטית.
תומכי מחנה השינוי צריכים לקבל את התוצאות. לא, אנחנו לא נתקבץ עם מגפונים מול ביתם של ח"כים מהצד השני ונטנף אותם 24 שעות ביממה. אנחנו צריכים להרכין ראש ולתת לימין לנהל את ענייני הביטחון, החוץ והכלכלה.
רק דבר אחד צריך לגרום לנו לצאת למאבק אזרחי, דמוקרטי, נחוש וחסר פניות: ניסיון לפגוע בדמוקרטיה. לשנות את כללי המשחק. להרים יד על מערכות הצדק, על האיזונים והבלמים השבריריים שלנו. וגם אז, מחאה אזרחית עוצמתית אבל לגיטימית. בואו לא נלמד מהצד השני. אסור לשרוף את המועדון על יושביו. אין לנו מועדון אחר. הציבור הישראלי הוכיח עד כמה הבחירות הללו גורליות. אחוז ההצבעה, המתקרב לממדים היסטוריים, מעיד על הרצינות שבה התייחסו כולם, מבני ברק עד סחנין, ממודיעין ועד בת ים, לגודל השעה.
יחד עם זאת, יכול להיות שזה לא ייגמר הפעם. המפה הפוליטית המסובכת והמטורללת שלנו עוד לא שבעה דרמות. תיקו נוסף יכול להעמיד את כולנו באותה סיטואציה בעוד כחצי שנה. יהיה מה שיהיה, השמש תזרח מחר וכולנו חייבים לקבל את תוצאות הבחירות. הכרעת העם, בהנחה שתושג, מחייבת את כל שוחרי הדמוקרטיה. את תיאוריות הקונספירציה צריך להשאיר לקונספירטורים, לאנרכיסטים, לכל מי שרוצה לחולל כאן כאוס. השמש תזרח גם אם הנתניהו'ז יבצעו קאמבק עליז לבלפור, וגם אם לא. ישראל אמורה להיות חזקה גם מההרפתקה הזאת. אני מקווה שלא אתבדה.
הטור הזה נכתב בצל המדגמים. כלומר, יכול להיות שהוא לא יהיה שווה את הדגים הסרוחים שיעטוף מחר. אחוזי ההצבעה במגזר הערבי החלו לזנק סביב שמונה בערב, מה שלא מקל את חייהם של מנו גבע, קמיל פוקס ודודי חסיד. הסיפור הזה יוכרע בשברירי מנדטים, אלא אם כן אחת המפלגות בגוש המרכז־שמאל לא תעבור. במקרה הזה גוש השינוי יחטוף מפלה צורבת.
בשלה השעה לשנות את שמה של ישראל לגעוואלדיסטן. מה שהיה פעם שמור למפלגה או שתיים ביממה האחרונה שלפני הבחירות הפך לנחלת הכלל. מרצ פצחה ב"אמא ואבא של הגעוואלד", נתניהו חי בתוך געוואלד תמידי, לפיד נזכר בגעוואלד אתמול בתשע בערב, ואפילו שוועתם של הערבים עלתה השמיימה בזעקות שבר ובכי תמרורים לנוכח הטבח שהסתמן למפלגותיהם אתמול אחר הצהריים.
היחידה שנראתה לא מעוניינת בהבלים הללו הייתה מרב מיכאלי. בזמן שהשורות האלה נכתבות גורלה לא ברור עדיין. יכול להיות שעברה, יכול להיות שלא. אם לא, זה יוכתר כהימור הגרוע בתולדות הפוליטיקה הישראלית, יחד עם ההימור של ראש הממשלה יאיר לפיד, שהחליט ללכת על קמפיין המפלגה הגדולה, בלי לחשוש לגורל הגוש. במצב הדברים, יכול להיות שהוא יישאר עם המפלגה אבל ייאלץ להיפרד מהממשלה.
עוד מוקדם לערוך את הסיכומים או לשלוף את הסכינים. המדגמים צמודים וההבדל בין אפס למאה, או אפס לארבעה מנדטים, יכול להשתנות לאורך הלילה והיום שאחריו. כולנו צריכים לשתות כוס מים קרים, לנשום נשימה עמוקה ולהמתין לזריחה הבאה. היא תגיע.