הפוליטיקאים החרדים צוהלים מהאפשרות לבטל את “מס הסוכר". האם ביטול המס על המשקאות הממותקים הוא ניצחון למפלגות החרדיות? אני בספק. אם היו המפלגות החרדיות מעוניינות להגן על האוכלוסייה החרדית, הן היו צריכות לדרוש להכפיל את המס, ולא לבטל אותו. עם המהפכה התעשייתית התפתחה היכולת לזקק את הסוכר מקנה סוכר. סוכר מזוקק מזיק לגוף, גורם להשמנה, גורם להתמכרות, ויש בו המון קלוריות ריקות ואפס רכיבים מזינים.
יצרניות המזון, שיחגגו אף הן את ביטול המס, מנצלות את תכונת הסוכר כחומר ממכר ודוחפות אותו לכל מזון אפשרי - חטיפים לילדים ומבוגרים, משקאות קלים, מעדני חלב, דגני בוקר ואפילו קטשופ. הפחמימה (הסוכר) היא מרכיב חשוב לגוף בכמות סבירה, ובעולם העתיק הייתה בנמצא במשורה, ולפיכך הגנטיקה שלנו בנויה לאהוב את הטעם, לזהות אותו ולצרוך אותו. אבל בימינו המתוק־המתוק הזה קיים וזמין בכמויות רבות, והגנטיקה שלנו, שלא השתנתה, לא בנויה להתמודד עם הכמויות הגדולות.
במקביל לעלייה בדרישה לסוכר ובייצורו בעולם המערבי, נצפית עלייה במספר חולי הסוכרת ובמספר החולים בטרשת עורקים. אנחנו עדים למגיפת ההשמנה ולמתבגרים וצעירים עם עודף משקל, סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות האופייניות בדרך כלל למבוגרים. ביטול המס על המשקאות הקלים יהיה “ניצחון" של הממשלה החדשה. דווקא המס שקיים במדינות רבות בעולם, התקבל כאן כמס שנחקק כדי להתנכל לחרדים. אבל הוא למעשה מס שמגן עליהם ודואג לטובתם.
ישראל תופסת מקום נכבד בצמרת במספר המבוגרים והילדים הסובלים מסוכרת ומהשמנת יתר. אני ממליץ להשאיר את המס על משקאות קלים ואפילו להעלותו, ומציע שאת ההכנסות הגבוהות מהמס ינתבו לטובת קידום הבריאות, רפואה מונעת, חינוך הנוער לתזונה נכונה ועזרה לאוכלוסיות החלשות, הזקוקות יותר מכולן למניעת תחלואה.