בישראל 2022 כבר קשה לדעת מה נכון. עודף המידע מתעתע - הכותרות, הציוצים וההודעות לא מפסיקים להתדפק לנו על מסך הטלפון, אבל לך תדע מה מכל זה נכון, או מה באמת קורה במוחותיהם הקודחים של קברניטי הקואליציה המתגבשת. מה שכן, מכל הספינים, הנדוסי התודעה והסחות הדעת, נדמה שהקשה ביותר בשבוע האחרון היה השיח המטורלל על הגדלת קצבאות לחרדים.
נוצר מעין טרנד משונה שמטרתו "להסביר" למה זה טוב, ראוי, צודק ואפילו הכרחי להגדיל את קצבאות האברכים בישראל באופן משמעותי. במהלך שנים ארוכות היה ברור לכל בר דעת שככל שגדלה תלותו של המגזר החרדי בקופת המדינה, כלכלת ישראל סובלת. זה לא מנע מכל ראשי הממשלה לעשות את זה - כולם הציעו אתנן למפלגות החרדיות כדי לייצר קואליציות. אבל ההבדל הוא שבעבר, כולם גם ידעו שזה לא תורם לעתיד המדינה, גם אם לא התנצלו על כך. לפחות הייתה להם מספיק יושרה כדי לא לטעון בלהט את ההפך הגמור.
הרי אין כלכלן אחד שלא יודע את האמת. אין כלכלן אחד, ניאו־ליברלי או סוציאליסט מושבע, שיחתום על כך שמימון בלתי מוגבל של תלמידי ישיבה הוא מודל כלכלי ראוי. הטיעונים ש"זו חרפה שהם מקבלים רק 700 שקלים" או "הם מרוויחים פחות מחיילי צה״ל" הם הזויים. ראשית, כי קצבת הלומדים ירדה מהסיבה הפשוטה שמספרם עלה משמעותית והגיע ל־150 אלף, ולכן כל אחד מקבל פחות. עכשיו הכוונה היא לא להגביל את התקציב, אלא פשוט להגדילו ככל שיתרבו הלומדים.
שנית, בהחלט ראוי לשאול למה הם בכלל צריכים לקבל קצבה. האם במקביל להסכמה הלאומית להקים ולקיים את צה״ל, אנחנו פשוט לא זוכרים ומתישהו התקבלה כאן גם החלטה להקים את "צבא התורה"? גם אם ראוי לממן לומדי תורה במדינת היהודים כי זו מטרה ראויה, לא ברור למה צריך לעודד את כולם לעשות זאת על חשבון המדינה, גם אם "ישתכרו" רק במשורה.
עזבו את הוויכוח אם זה הוגן או לא. הבעיה הבסיסית היא שמבחינה כלכלית נטו, המודל הזה פשוט לא יוכל להחזיק מעמד. שכר תלמידי ישיבה הוא רק נדבך אחד במודל שלם: מימון של מערכת חינוך בדלני, בידיעה שלתלמידיה תהיה יכולת נחותה להשתלב בשוק העבודה; תקצוב ישיבות כמערכת חינוך שהלימודים בה אינם מסתיימים לעולם; ויתור מראש על הכנסות ממסים ממגזר של למעלה ממיליון איש; ותמרוץ ריבוי טבעי שהוא כפול מהממוצע באוכלוסייה על ידי קצבאות ילדים.
אגב, החרדים אינם אשמים בכל, ובנושאים מסוימים הם צודקים. אפשר לגמרי להזדהות עם רצון לקיים אירועים או לימודים בהפרדה מגדרית למשל. בדיוק כפי שחילונים לא מעוניינים שחרדים יכפו עליהם את דרך חייהם, לא צריך לעשות גם את ההפך. רק שאת ההישענות הכלכלית המובנית של מגזר שלם שחלקו באוכלוסייה הולך וגדל, פשוט אי אפשר לקיים.
תירוצים כמו "אצל הערבים זה יותר גרוע" או "עדיף שהכסף ילך לתלמידי ישיבות ולא לבדואים" - טובים להתנצחויות טוויטר רדודות, אבל הם לא רלוונטיים. בבעיות הקשות בחברה הערבית צריך לטפל, ובהן פשיעה וחוסר משילות.
אבל כדי להימנע משיח מטומטם של ספינים, כדאי שנזכור שבעיות בחברה הערבית לא מכשירות את ההזנחה הפושעת של הבעיה העיקרית בחברה החרדית. נרמול של המודל המעוות בהבל פה פשוט לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. העסק יקרוס הרבה יותר מהר ממה שנדמה, ואין שום ספין או טיעון קונטרה שיוכל להפוך מודל כלכלי הרסני לרעיון מתוקן.