באופן חריג: אלוף במילואים אייל זמיר, מי שהיה מועמד מוביל לתפקיד הרמטכ"ל בסבב המועמדות הנוכחי, מונה זמן קצר לאחר מכן למנכ"ל משרד הביטחון, זאת לאחר סבב התמודדות נקי מלכלוכים וקרבות בין מחנות, שעבר בשקט בתוך הצבא וגם בתקשורת.
זמיר קיבל את העדפת הלוי לתפקיד הרמטכ"ל בצורה בצורה מעוררת הערכה, ואינו רואה במינויו לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון כפחיתות כבוד, גם כאשר סביר להניח שבאופן טבעי חש תסכול מסוים כיוון שבסופו של דבר לא נבחר לתפקיד. בין השניים יכולים להיווצר מתחים טבעיים ותחרות שכן עד לאחרונה מילאו את אותו התפקיד - סגני הרמטכ"ל, כאשר הלוי אף החליף את זמיר בתפקידו האחרון.
עם זאת, כל עוד מדובר בגבולות גזרה ברורים בין צה"ל למשרד הביטחון, וביחסי עבודה תקינים וענייניים, כפי שהתאפיינו עד כה בין השניים, מתח מובנה ולעיתים מחלוקות מקצועיות קשות על תפיסות עבודה ותקציבים, עשויים לשרת תפקיד חשוב וחיובי לטווח ארוך למערכת הביטחון.
כמו כן, כהונתם של אלופים דומיננטיים וחזקים בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, כמו המנכ"ל היוצא - מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף אמיר אשל, וזה הנכנס, אלוף במילואים זמיר, הם צעד חשוב בביסוס מעמד משרד הביטחון גם אל מול צמרת המטה הכללי.
מינויו של זמיר, שצפוי להיכנס ללשכת מנכ"ל משרד הביטחון מיד לאחר שהפסיד את תפקיד הרמטכ"ל, מהווה במידה רבה איתות לחשיבות שרואה השר הנכנס יואב גלנט במעמד המנכ"ל הנכנס גם מול הצבא - ולא רק מול המשרדים האחרים.
כאמור, בין הצבא ומשרד הביטחון מתנהלת סינרגיה, וישנה מערכת יחסית הכרחית, שבאופן סמלי ניתן לאפיין אותה גם במיקום המשותף של מבנה משרד הביטחון והמטה הכללי, המחוברים אחד לשני בקריה בתל אביב.
עם זאת, חשוב שלמשרד הביטחון יהיה כוח לעמוד כשצריך מול צה"ל בביקורת ובעין מפקחת נוספת, שלעיתים חסרה, זאת לצד תפקידו להעניק לצה"ל ולגופים ביטחוניים נוספים את המעטפת הנדרשת. לאלוף זמיר עשוי להיות מעמד חזק גם בסוגיה זו, גם במחלוקות שצפויות להתפתח בין המשרד וצה"ל.
המצב המתוח
הצבא והרמטכ"ל הנכנס זקוקים לגיבוי ולגב רחב מצידו של שר הביטחון יואב גלנט, בטח בימים שבהם הצבא נגרר, שלא בטובתו, אל לב הוויכוח הפוליטי.
עם זאת, נדמה שבעצם מינוי זמיר כמנכ"ל חזק במשרדו, גלנט משדר כלפי הצבא כי הוא מתכוון להיות שר ביטחון דומיננטי, כזה שלא יראה תמיד עין בעין באופן אוטומטי בכל התחומים עם הצבא - גם כאשר בכירי המטכ"ל לא יאהבו זאת.
חוכמת הניהול שלו במשרד הביטחון תימדד ביכולתו להשפיע על הצבא ולבקר כשצריך, וזה לא פחות חשוב. מצד שני, לשמור באחריות גם על גבולות גזרתו של הרמטכ"ל, באופן שלא יפגע בו בביצוע בתפקיד.
באופן תאורטי, המינוי של זמיר כמנכ"ל משרד הביטחון עשוי להשאיר אותו במצב בו יוכל להתמודד לכאורה בעתיד על תפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל - אחרי הלוי. היו לכך תקדימים גם בעבר כאשר גבי אשכנזי, שהיה מנכ"ל משרד הביטחון בתקופת השר עמיר פרץ, חזר לצבא ומונה לרמטכ"ל לאחר התפטרותו של הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ בעקבות תוצאות מלחמת לבנון השנייה.
אבל, ספק האם זמיר עצמו רואה בכך חשיבות כלשהי, שכן במועד בו הדבר יהיה רלוונטי, הוא צפוי לחצות את גיל 60, שנחשב מבוגר מאוד לתחילת כהונת רמטכ"ל בצבא המבקש להצעיר את גיל הקצונה הבכירה שלו. כך או כך, מדובר בבחירה ערכית של זמיר למלא את אחד התפקידים החשובים במערכת הביטחון.
כמו שטענתי בעבר, התיוג האוטומטי שנעשה לזמיר כמעמד המועדף של משפחת נתניהו עושה איתו עוול שלא באשמתו. כאשר שמו של זמיר עלה בסבב הקודם (בו נבחר בסופו של דבר אביב כוכבי) כמועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו - הוא היה בעמדת נחיתות מבחינת ניסיונו בתפקידי אלוף, ובכך שלא מילא את תפקיד סגן הרמטכ"ל (בניגוד למועמדים האחרים).
מועמדותו לתפקיד בסבב הקודם, כאשר כיהן כמזכירו הצבאי של נתניהו, עוררה - שלא באשמתו - ביקורת גם בתוך הצבא. זמיר לא היה זה שקידם את מועמדותו אז, ואת הפוליטיקה מבחינתו הוא השאיר מחוץ לתחום.
גם עכשיו, מי שמבקשים לצבוע את המינוי כפוליטי, מאשימים שוב את הבכיר, מועמד מתאים מאוד לתפקיד, בהאשמות שווא. כאנקדוטה מעניינת, בראש שלושה תפקידים בכירים במשרד הביטחון - עומדים שלושה אלופי פיקוד דרום לשעבר.