כמו ילדים שהצליחו לגנוב את המפתחות של האוטו, הממשלה הזאת דוהרת ב־200 קמ"ש, כאילו בכל רגע עלול להגיע המבוגר שיוריד אותם מההגה. החדשות הטובות הן שבמהירות כזאת לא ייקח הרבה זמן עד שהיא תתנגש בקיר ותתרסק ובכך תגיע לסוף דרכה. החדשות הרעות הן שכולנו נוסעים איתה במכונית.
העלייה החפוזה של השר לבט"ל איתמר בן גביר להר הבית נועדה להראות לערבים מי כאן בעל הבית, או בלשונו הפרלמנטרית של ח"כ צביקה פוגל: "להראות להם מאיפה הבן גביר משתין". אבל הביקור שלו הראה גם לרה"מ בנימין נתניהו מי בעל הבית בממשלה הזאת ושבן גביר משתין לא רק על הערבים. גם נתניהו לא צריך להיות מופתע מהביקור הנמהר בהר. מי שעשה כל חייו קריירה כפירומן, מי שלא ניהל דבר בחייו (למעט תיקים של נאשמים בטרור), סביר שהדבר הראשון שיעשה הוא לקחת את אמפולת הניטרוגליצרין שמונחת בידיו – הר הבית – ולטלטל אותה.
אני מאמין באמת ובתמים ברצונו הכן של בן גביר להחזיר משילות בנגב ולמגר את הפשיעה הערבית, אבל כנראה גם הוא הבין שאין סיכוי שבשנה, שנתיים או אפילו שלוש של כהונה – הוא יוכל להשיג זאת. מה שנותר לו הוא לחזור למגרש הטבעי, שעליו הוא רגיל לשחק – לפרובוקציה. הביקור שלו בהר הבית לא תרם דבר לישראל ולביטחון הלאומי שלה, אבל המחיר שנשלם עליו יהיה גבוה. בבת אחת זינקה עוצמת ההסתה ברשת הפלסטינית לגבהים, והניסיון מלמד שתמיד יש מי שההסתה הזאת דוחפת אותו לתרגם אותה למעשה.
למרבה המזל, הרקטה הבודדת ששוגרה מעזה בשלישי בערב הייתה לא יעילה ולא חצתה את גדר הגבול. ועוד יותר למזלנו שבמשרד הביטחון יש שר עם מספיק ביטחון עצמי לא להיגרר גם לתגובה נמהרת.
אבל גלי ההדף של הביקור המיותר התפשטו עד מהרה באזור, ונתניהו, שקיווה להתחיל את כהונתו בהפגנת היחסים הטובים שלו עם מדינות האזור, ייאלץ לעת עתה להישאר ולעשות את הכביסה בבית. מי שחולם לממש בקדנציה הזאת יחסים עם סעודיה חייב לדעת שביקורים של בן גביר בהר ישאירו את החלומות שלו במגירה.
יאיר מאיים על ירדן
מבין שלל הגינויים שספגנו, צריך להסתכל במיוחד על אלה שמגיעים מירדן. לא סוד הוא שהמלך הירדני חושד בנתניהו כמי שרקם מזימה, יחד עם יורש העצר הסעודי והנשיא האמריקאי הקודם, להדיח אותו. לפני שנה וחצי פרסם ה"וושינגטון פוסט" כי הנשיא דונלד טראמפ, יורש העצר מוחמד בן סלמאן ונתניהו חברו יחדיו כדי לחתור תחת המלך הירדני עבדאללה, שמתעקש לשמר בידיו את מעמדו בירושלים ואת האחריות שניתנה לו על המקומות הקדושים בהסכם השלום עם ישראל.
השלושה, נטען בפרסום, פעלו להמליך תחתיו את אחיו למחצה, הנסיך חמזה. עוד נאמר בפרסום כי ראש המוסד וראש השב"כ הישראלים שביקרו בארמון המלך ונשאלו על הפרשה, השיבו שזה משהו ש"מתנהל מעל לראשם".
קשה לדעת אם חשדותיו של המלך הירדני מבוססים, אבל אם הארמון עוקב אחרי פרסומיו העקביים של הבן המתבגר במשפחת נתניהו (ואין לי ספק שהם עוקבים) – הם עשויים למצוא שם חיזוק לדאגתם. נתניהו הצעיר מצייץ לאחרונה בעקביות איומים על ממלכת ירדן, ומזכיר שישראל מספקת להם מים, חשמל ושימוש במרחב האווירי שלה. בעיניים של משטר מלוכני: ציוץ של הבן כמוהו כדעתו של האב.
דילמה מתקרבת
עוד בטרם הספיקו חברי הממשלה להתרווח בכורסאותיהם החדשות, כניסתו של בן גביר ברגל גסה להר הבית כבר הספיקה לדרדר את היחסים עם שכנותינו, עם השותפה ארה"ב ועם שאר העולם. זה עשוי להעיב על התוכנית שנתניהו רואה בה את גולת הכותרת של כהונתו הנוכחית – תקיפה באיראן. האופציה הצבאית הישראלית מול איראן נשענת במידה רבה על תמיכה אמריקאית, שתהפוך אותה אפקטיבית יותר ואולי גם תצמצם את מחיר התגובה מאיראן ומלבנון.
היכולת הישראלית כשלעצמה – לא מספיקה כדי לעצור את איראן. חיל האוויר יודע לפגוע במתקני הגרעין האיראניים שמעל לקרקע, או אלה שקצת מתחת לקרקע, אבל לא במתקן החפור עמוק בתוך סלע בפורדו. בעבר כבר נוכחנו שגם תקיפות משמעותיות, כמו החבלה שיוחסה למוסד במתקן בנתנז, גרמו אומנם לנזק רב, אבל במקום להאט, רק האיצו את קידום התוכנית האיראנית.
לכן ישראל חייבת גיבוי אמריקאי לפעולה כזאת. יחד עם הפגיעה במתקני הגרעין, חייב לבוא גם איום אמין על שרידותו של המשטר בטהרן. צעדיו של רה"מ מול איראן יהיו כרוכים בקשר אמיץ לפסיעותיו של בן גביר להר הבית. הוא יצטרך לבחור מה יותר חשוב. הדילמה הזאת תבוא ממש בקרוב, או כמו שאמר השבוע שר הביטחון יואב גלנט לחברי המטה של פיקוד המרכז: "תתכוננו. עוד לפני הרמדאן יקרה משהו רע. פה או בעזה או בשתי הגזרות".
הרמדאן השנה מצטלב שוב עם פסח שלנו. חבריו של בן גביר מהעמותה למען הר הבית כבר לוחצים שיוּתר להם להקריב קורבנות על ההר בפסח הקרוב. כל הטוב הזה באפריל הקרוב. אפשר לפתוח יומנים ולרשום.