שנים רבות חלפו מאז סיימתי את לימודי הרפואה שלי. אולי משום כך נשתכחו ממני האבחנות המלומדות, העשויות לתאר בדיוק אקדמי צונן את המצב הנפשי והתודעתי שאליו נקלעו כל מתנגדי הממשלה הנוכחית. וכמה שלא נברתי בספרי הרפואה - לא מצאתי טובה יותר מזו שבכותרת.
אחרת, איך ניתן להסביר את דבריו ההזויים של נשיא בית המשפט העליון בדימוס? את קריאות הקרב של רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, ואת הקריאות למרי אזרחי? את הספק־אזהרה־ספק־קריאה למלחמת אחים? את ההסתה לסירוב פקודה של עוד רמטכ"ל לשעבר, שר ביטחון לשעבר, בר דעת לשעבר? את השאלה ששואל פרשן מדיני ופוליטי בכיר, האם איתמר בן גביר עשוי להורות למשטרה לירות אש חיה על מפגינים נגד הממשלה?
# # #
כדי להשיג יעדים פוליטיים מסוימים, כמו גיוס הציבור נגד הכוונות לחולל רפורמות משפטיות, לתקן חוקים, לשנות מדיניות אכיפה – ניהלו מפלגות האופוזיציה (הנוכחית) במערכת הבחירות הסברה נמרצת מאוד, ופירטו בפני הציבור את הסכנות הגלומות בשינויים הללו.
משנכשלו במשימתם והפסידו בבחירות, אך לא זנחו את תקוותם לסכל את תוכניות הממשלה הנבחרת, פנו לדרך היחידה להבנתם לגייס המונים - וזו עושה שימוש במילון המונחים של יום הדין. סוף הדמוקרטיה. סוף המדינה. השמדת שלטון החוק. דיקטטורה. הכחדה.
חלקם – האומללים שבהם - החלו להאמין לדברי עצמם. חלק אחר – הציניקנים שבהם – החליטו לרכוב על גב הנמר, להפחיד עד מוות את תומכיהם כדי שיחושו שהם ניצבים בגבם אל הקיר, ואם לא יתגוננו בכל הכוח, כן, גם בכוח ובאלימות ובמלחמת אחים – יאבדו את מדינתם. ייאלצו לברוח מכאן אם לא ירצו לחיות בדיקטטורה היורה בלא משפט באזרחיה, מפטרת בלא דין את מתנגדי המשטר, מתנכלת למיעוטים, רודפת להט"ב. אוסרת תקשורת חופשית.
ולפיכך היינו עדים בשבועות האחרונים לתחרות מטורפת ממש של מונחים הולכים ומסלימים, להסתה למרד, להצדקת שימוש באלימות ובהפרת חוק – מתוך נימוק נורא של "הגנה עצמית". כי אם הציבור מאוים ונתון בסכנה קיומית – כמעט כל צעד יהיה מוצדק במצב כזה.
# # #
נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, האיש שאולי יותר מכל אדם אחר אחראי ל"מהפכה החוקתית" שהתחוללה כאן בעשורים האחרונים, אף שהוזהר שוב ושוב (גם על ידי אחד מקודמיו בתפקיד ומשפטנים בכירים) כי מעשיו יגררו תגובת נגד חריפה – השווה את הרפורמות במערכת המשפט שיוזם שר המשפטים יריב לוין להפיכה צבאית באמצעות טנקים.
אין לי ספק שהנשיא בדימוס ברק יודע היטב מה ההבדל בין הפיכה צבאית לבחירות דמוקרטיות, אבל הדמגוגיה גברה עליו. מי שנחשב בעיני רבים למייסד הדיקטטורה המשפטית בישראל, הקפיד בעבר תמיד על התבטאות מדודה ושקולה. אבל כשהציג לאחרונה בסדרת ראיונות בתקשורת את נכונותו "להתייצב בפני כיתת יורים" כדי לבטל את רוע הגזירה - יצר בכוונת מכוון זדונית תמונת מצב של שלטון המתכוון להוציא להורג את מתנגדיו. וזו חרפה ועלילת דם.
הרמטכ"ל וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק החל לסלול את הדרך. מיד לאחר הבחירות הוא הגדיר את הממשלה החדשה כ"לא לגיטימית". כי כששלטון אינו לגיטימי, מותר להיאבק בו בכל האמצעים. הפרופסור לפילוסופיה ואתיקה אסא כשר לא היסס כשהגדיר את הממשלה הנבחרת "רודנית", כשהכתים ציבור שלם - החרדים במקרה זה - בתואר "טפילים" והגדיר אותם "מוטציות".
הוא אומנם מתנגד למרי או למרד, אבל מסביר: "אנשים יחפשו את המקומות שבהם החוק הוא באופן בוטה בלתי מוסרי ויפרו אותו. זה מה שצפוי פה... יש פה דרך שתוביל למידה מסוימת של אנרכיה". כשר אומנם לא צופה מרד חמוש, אבל במשתמע "מבין" איך האיום על הדמוקרטיה יוביל אנשים להפר חוק, לחולל כאוס ואנרכיה. וכשמגדירים את השלטון כ"רודני" – מתירים מבחינה מוסרית מלחמה בו, והמטרה מקדשת את האמצעים.
יאיר גולן, מי שהיה – ירחם השם – כמעט רמטכ"ל, קורא בגלוי ל"מרי אזרחי רחב היקף... לא עוד הפגנות מנומסות במוצאי שבת. רק מעשים. רק תוצאות... אנחנו הריבון". עיניכם הקוראות: מי שנמחק בבחירות כי דעותיו היו הזויות מדי אפילו בעיני השמאל הקיצוני – טוען שהוא הריבון, ולריבון כידוע מותר להפסיק להפגין "הפגנות מנומסות" ולעבור למעשים.
והפובליציסטית רוית הכט ב"הארץ" מסבירה כי "המפגינים יצאו למחות נגד הכחדתם", ומי שצפויה לו הכחדה – רשאי להתגונן בכל דרך. ברק רביד, פרשן מדיני ופובליציסט מכובד, כתב כי "יש חשש שבן גביר יורה על אש חיה לעבר המפגינים בתל אביב". ומי שיוצא לכיכר וחושש ששוטר יירה בו – אולי יקדים לשלוף נשק כדי להציל את חייו?
והחרה־החזיק אחריו משה (בוגי) יעלון. גם הוא רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, שכבר בטוח ש"השוטרים של בן גביר" יקבלו פקודות בלתי חוקיות בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליהן. הקורא מוזמן לשאול עצמו היכן יש פקודות כאלו, לירות במפגינים למשל? כי הפעלת מכת"זית היא חוקית לגמרי. והוא, יעלון, כבר מסית את המפכ"ל והשוטרים לסרב פקודה.
# # #
אנשים שנלחמים על עצם קיומם, מועדים מראש למעשים נואשים. האם גם למרד ממש? הרי הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר בני גנץ כבר האשים את בנימין נתניהו במלחמת האחים שתתחולל.
ומי יחולל אותה? הרי תומכי ממשלת נתניהו, הרוב שהצביע עבורה בבחירות האחרונות על דעת כל השינויים המשפטיים והתחוקתיים והמשילותיים שהיא הבטיחה לחולל – לא ייצאו לרחובות כדי לסכל את יישום התוכניות.
רק אלו המוחים נגד מדיניות הממשלה, ממפלגות האופוזיציה היום, יתגייסו להגן על המדינה, הדמוקרטיה ועצם חייהם. הם ייצאו לרחובות על פי קריאת יאיר לפיד וגנץ ויעלון, יחסמו כבישים.
האם יסתפקו בכך? ספק. ואם ההפגנות לא יועילו? האם יסתערו על הפרלמנט, כמו תומכי בולסונארו שהפסיד בבחירות בברזיל? כמו תומכי טראמפ לאחר תבוסתו? המרד לא יבוא מהצד המנצח. הסכנה טמונה בצד המפסיד.
הצעד הבא שגנץ "מזהיר" מפניו הוא מלחמת אחים, וצייצנית מהשמאל – אחת, שקמה ברסלר – כתבה: "אני לא יודעת אם תהיה פה מלחמת אזרחים/אחים. אם תהיה כזאת זה יהיה נורא, אבל אנחנו ננצח".
נניח לרגע להבחנה בין האזרחים והאחים ("הם לא האחים שלנו" אמרו רבים בשמאל והתכוונו למתנחלים, לחרדים, לימנים בכלל), אבל הביטחון שהשמאל ינצח במלחמה הזאת נשען אולי על מכתבי הטייסים, השלדגיסטים, השריונאים ודומיהם, ולכן היא בטוחה: יש לשמאל גייסות היודעים ומוכנים להילחם.
אולי עכשיו אפשר להבין מדוע נודף ממכתבים אלו, המשתמשים בדרגות צבאיות ושיוך ליחידות עילית – צחנה קשה של איום בפוטש. אלו הם באמת הטנקים המאיימים על המשטר הדמוקרטי, לא הטנקים שראה אהרן ברק כשהבין שתומכי הדיקטטורה המשפטית שלו איבדו את השלטון בבחירות דמוקרטיות למהדרין.
וח"כ נעמה לזימי, מירכתי השמאל בכנסת, הסבירה לממשלה איך להימנע ממלחמת אחים. זה ממש פשוט. "חוששים ממלחמת אחים, רוצים שלא יהיה 'מרד' - אל תנסו לחסל את הדמוקרטיה בישראל ולשנות משטר. שמחתי לעזור".
מה ההבדל בין זה לבין סחיטה באיומים? "אתה רוצה שהעסק שלך לא יישרף? תסגור בטוב, ותסתלק", אומרים ראשי כנופיות פשע מאורגן. כי מדבריה של לזימי משתמע שאם הממשלה לא תיסוג מכוונתה לחולל את הרפורמה במערכת המשפט – יהיה מרד. תהיה מלחמת אחים.
הוא שאמרתי. התחרפנתם. לגמרי התחרפנתם.