מכריי המצרים עמדו משתאים השבוע לנוכח הידיעות בעיתונות הכלכלית. הם עקבו אחר שער החליפין של הדולר כנגד הלירה המצרית, ונוכחו מדי יום כיצד היא צונחת בבטחה מטה. השיא נרשם שלשום. בתוך יממה אחת, משלישי לרביעי, התחזק הדולר מ־25 לירות מצריות ל־32. תארו לכם מצב דומה אצלנו. שער הדולר, שהתייצב בשנים האחרונות סביב 3.5 שקלים, מזנק פתע ל־4 שקלים ואף שועט לכיוון ה־5 שקלים, וכל זאת בתוך שבועות מעטים.

הבשורה על חציית קו ה־30, לראשונה בתולדות מצרים, ניחתה על תושביה יחד עם בשורה נוספת. הבנק המרכזי בקהיר פרסם השבוע את גובה האינפלציה לשנת 2022, שעל פי הנתון הרשמי עמדה על 24.4%. בדצמבר בלבד, לפי פרסומי הבנק המרכזי במצרים, עלה מדד המחירים לצרכן ב־2.6%.

מצרים שמבינים דבר או שניים טוענים שהנתון האמיתי גבוה הרבה יותר. לפני חודשיים וחצי עלה קילוגרם עוף 30 לירות, שהם פחות מ־4 שקלים, כיום מחירו שווה ל־7.5 שקלים. גם עשירים אינם מחוסנים מהשתוללות המחירים. מחירה של מכונית חדשה, שעלתה בקיץ 350 אלף לירות (יותר מ־40 אלף שקל), הוכפל ואף יותר. עלייה של יותר מ־100% בתוך חצי שנה.

"ב־2011, לפני המהפכה, עלה הדולר 5 לירות", נזכר באוזניי אחד מידידיי, "ליטר דלק, שכיום עולה 10 לירות, עלה לירה אחת". בין המילים יכולתי לשמוע בקולו את הגעגוע לימים ההם.

אין זאת כי גם יורשו של חוסני מובארק, עבד אל־פתאח א־סיסי, חותר ליציבות. אבל ירושת השלטון שקיבל לידיו מקשה עליו מאוד בדרכו להשלמת המשימה. וגם התנאים החיצוניים אינם כשהיו. מצרים של א־סיסי מתמודדת עם טרור פנימי, מיתון עולמי ומשבר אקלימי, אבל המשבר שחוותה ב־2022 טלטל אותה יותר מכולם. מקורו במלחמה באוקראינה, וביכולתו ללמד אותנו שיעור פשוט ביסודות הכלכלה הגלובלית. כיצד מושפעת מדינה אחת ישירות מזעזוע המתרחש במחוזות רחוקים ממנה אלפי מילין.

רוסיה ואוקראינה הן יצרניות חיטה מהמובילות בעולם, והן מקור מרכזי עבור השוק המצרי. מצרים נדרשת מדי יום להאכיל מאה מיליון פיות. המצור על נמל אודסה, המשמש עורק ייצוא מרכזי עבור החיטה האוקראינית, וההשתלטות הרוסית על חלק משדות החיטה באוקראינה, יצרו מחסור חריף בשוק העולמי. המחסור גרם להאמרת המחירים. א־סיסי פנה להודו, אף היא יצרנית עולמית מובילה של חיטה, וביקש לרכוש ממנה את כמויות החיטה שנשללו ממנו בשל המלחמה באירופה. תחילה ראתה זאת ניו דלהי בעין יפה, אבל אז, כמו קללה, תקפה אותה בצורת קשה שפגעה ביבולים. הטלטלות הללו גרמו להאמרת מחירי הלחם, אבל גם לדלדול יתרות מטבע החוץ של מצרים. ולא שאל המלחמה באוקראינה הגיעה קהיר במצב אידיאלי. חובה החיצוני עצום, וכן גם הגירעון בתקציב.

חשש מכיוון אל־אקצא

מה שמפתיע בהתרחשות על ירידת ערך הלירה הוא המנוע שמאחוריה. ממשלת מצרים לא רק רוצה בכך, אלא אף הניעה בעצמה את פיחות הלירה. במרוצת דצמבר הושג הסכם בין מצרים לקרן המטבע העולמית. כסף תמורת רפורמות. הבנק העולמי ייתן למצרים הלוואה בסך 3 מיליארד דולרים. ההלוואה תינתן במדורג, במשך שלוש שנים, מדי שישה חודשים. בתמורה, יפתח ממשל א־סיסי את המשק המצרי לתחרות ולהפרטה. חברות ממשלתיות יוצעו למשקיעים בינלאומיים, והפיקוח על חלק ממוצרי היסוד יוסר. שוק הדלק, למשל, ייפתח בפעם הראשונה לתחרות. סעיף מעניין במיוחד קובע שכל החברות במשק המצויות בבעלות הצבא והממשלה יונפקו בבורסה. כפי שידוע לכל, מערכת הביטחון המצרית, על קציניה וגמלאיה הבכירים, היא מפעל השקעות בפני עצמו, המחזיק כמעט בשליש מהמשק.

צניחתה המהירה של הלירה היא, אפוא, מהלך מתוכנן שנועד לפתות משקיעים ולזרז את בואם, במיוחד אלה ממדינות המפרץ. המשקיעים אכן באים. במיוחד סעודיה ואיחוד האמירויות. בסיבוב קודם, לפני כשנה, כבר רכשה קרן ההשקעות הציבורית של סעודיה מניות בשש חברות מצריות. הרכישה הזו העניקה להן 10 מיליארד דולר. קרן העושר של איחוד האמירויות קנתה מניות בחמש חברות מצריות, בהן שני בנקים גדולים. היא הכניסה לקופתם שני מיליארד דולר.

עבור משטר ריכוזי ושמרני כמו מצרים, שרגיל לשלוט בכל, מכירה של נכסים משקיים לאחרים היא מהפכה. כלכלית, אבל גם מנטלית. א־סיסי שוב מוכיח שאין לו מחסום להניע אוגדות מקצה הארץ לקצה. אומנם לא הייתה לו ברירה. כלכלת מצרים מצויה על עברי פי פחת, והמשק זקוק לכל דולר. רק בשנת 2022 משכו חברות זרות השקעות בשווי 22 מיליארד דולר. ועדיין, ההסכם עם הבנק העולמי דומה למכירת סוף עונה, שכמוה לא ידעה מצרים בעבר. אל ראשיתה של השנה האזרחית החדשה מגיע המשק המצרי חבול ופצוע, מחולק בין כמה בעלי בית, אבל עומד על רגליו.

את ההשקעות הללו מבצעות ריאד ואבו דאבי בהוראות מן הדרג הגבוה ביותר בצמרת הממשל שלהן. זו הבעת אמון בכלכלה המצרית ובמשק הפועם שלה. אבל החיבוק הזה הוא גם מדיני. יציבותה של המדינה הערבית הגדולה ביותר מבטיחה את יציבותן של האחרות. בכל אחת ממדינות אלה שוררת חרדה מפני התערערות הממשל בקהיר. די להיזכר בשנים הקשות שאחרי הפלת מובארק, ובימים שבהם קיבלו האחים המוסלמים גישה למוקדי שליטה באמצעות מינוי נשיא מטעמם.

בשבוע שעבר כתבתי כאן על התגובה של מדינות ערב לעלייתו של איתמר בן גביר להר הבית. ציינתי כי ידידות ישראל באזור לא קיבלו הודעה מוקדמת על כך מירושלים, ועל כן הופתעו. אבל יותר משהן מופתעות, הן חרדות מפני התלקחות שיובילו צעדים מסוג זה בעתיד. לא רק בשל תמיכתן בעניין הפלסטיני. הן חוששות בעיקר מפני התמרדות הרחוב אצלן, בגלל הפתיל שיוצת באל־אקצא. התגובה המצרית הייתה נזעמת במיוחד. "נתניהו משחק באש", הזהירו המצרים את ידידיהם בירושלים. הם הוסיפו בגילוי לב כי במקרה של בעירה בהר הבית, יכולתם לסייע מוגבלת. א־סיסי מטלטל את המשק המצרי כפי שלא טולטל מעודו, והציבור לעת עתה סופג בשקט. על הרבה פחות מכך יצאו המונים לרחובות מצרים בעבר. בקהיר חוששים כי אל־אקצא יהיה הפתיל שיוציא את הציבור המצרי מאדישותו. כל מה שלא עשו לו מחירי העוף, הדלק והלחם, יעשה המסגד הקדוש.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל