חודש חלף מאז הקמת הממשלה. הדמוקרטיה עדיין מפרפרת ויש תסריט שבמסגרתו תקום תנועת מחאה שתאזן ובהמשך תנצח ותחזיר את המדינה למסלול של דמוקרטיה ליברלית. התנאי הראשון הוא להבין שמלחמת הזהויות כשמה כן היא - מלחמה. והיא לא מתנהלת מיום הקמת הממשלה, אלא זה עשרות שנים ובעיקר בשנות נתניהו.
הדיקטטורה המסתמנת כרגע במהלך החקיקה ההזויה הנוכחית היא גורילה שמסתובבת בערפל. מה שברור הוא מה שרואים: ראשי המפלגות השותפות לקואליציה סחטו את הלימון החמוץ - בנימין נתניהו - והפכו אותו ללימונדה. יש להם תחומי אחריות מוגדרים בחוק וכסף צבוע בגוני הטעם שלהם.
פעם היו בליכוד מיניסטרים. היום יש שם שרים שהם הסריסים של המשפחה. עבדים כי ימלכו יושבים בלשכות שברי המשרדים בין עיי חורבות הממשלה ומתחרים בינם לבינם מי ישקר יותר, יסלף יותר, יתחנף, יכפיש, יפטר, ובייחוד מי יחסל יותר כל אזכור לדמוקרטיה ליברלית.
מולם, האמבה השמאלנית־ליברלית התפרקה במשך השנים לערבוביה כאוטית של אג'נדות, יצרים ובסוג של איוולת מרוצה מעצמה היא משקיעה יותר אנרגיה במאבק הפנימי מאשר באויבי הדמוקרטיה. כשאתה נלחם על הקשקש הדמוגרפי במציאות של תיקו וכל קול קובע לכאן או לכאן, אתה לא אמור להרשות לעצמך לשחק באגו כיתתי או אישי.
לקראת ההפגנה הראשונה יצא תא"ל (במיל') אסף אגמון בקריאה לטוהר הנשק: "ההפגנה מובלת על ידי קבוצות די לכיבוש... נושא חשוב אבל בסדר העדיפויות הוא נמצא אחרי הדמוקרטיה... הארגונים שלנו, שחברו לארגון צו 8 האזרחי, לא משתתפים בהפגנה הזאת".
גילוי אישי לא נאות: יש באגמון נחישות, התלהבות ומסירות הלוואי עליי. יצא לי פעם להתעמת איתו בעניין שלא הבין בו (רמז: אבי גבאי) משום שהיה תקוע בקוקפיט מנטאלי. אז בחיאת אסף, תפסיק לסמן כבשים תועות ותצטרף לעדר.
אכן היו בהפגנה הראשונה נציגים של כל מיני, מחד"ש עד להט"ב, והמתנגדים להם דיברו על "אסון הסברתי". גם אביגדור ליברמן נעדר מההפגנה משום שהוא "חושש שיהיו שם שמאלנים ודגלי אש"ף". גם שקמה ברסלר, שהוצגה כנציגת הדגלים השחורים, הסבירה בראיון ש"לא באתי להפגנה כדי לשמוע את איימן עודה". אז מה? טיפוס עקלקל כמו ליברמן עדיף על איימן עודה, שהוא איש ישר לכל הדעות?
בהפגנה הראשונה, בקול ניחר, צעק עודה "ביחד! רק ביחד!". כטיפוס מנומס הוא לא הוסיף את המילה המתבקשת: "ביחד, יא מטומטמים!", שלא לדבר על כך שהיכולת של חד"ש להביא אלפי מפגינים להפגנות גדולה מיכולתם של מרבית הארגונים – כאילו כמה גידופים פסאודו־פטריוטיים של פסאודו־ביטחוניסטים יקבעו את גורל המערכה.
אתם רוצים שמדינת ישראל תנצח את הקונסטרוקציה הפוליטית של אויבי הדמוקרטיה, או שיהיה זה בוחן המציאות הלקוי שלכם? חד"ש כמפלגה היא יותר דמוקרטית מהליכוד, אלא שלמרבה האירוניה המרקם החברתי של המגזר כולו לא ממש סובלני במובן הדמוקרטי בהקשר של נשים, דת ולהט"ב. והוא גם לא שונה בהרבה מזה החרדי.
קהילה סופר־חשובה בתנופת המחאה היא הלהט"ב. הרי לא מדובר רק בפוליטיקה של הסכסוך היהודי־ערבי אלא בזכויות אדם בכלל, וקהילת הלהט"ב היא אחד מכלי המלחמה החשובים ביותר לגיוס תמיכה פוליטית, מדינית וכספית של העולם הדמוקרטי־ליברלי.
אופציה מרעננת
בשולי המחאה המתרחבת השתרבבה תמונה של מנהיגי האופוזיציה יאיר לפיד, ליברמן, מרב מיכאלי, בני גנץ ומנסור עבאס. גם אורח שנחת היום ממאדים היה קולט את העגמומיות ששידרה שפת הגוף של המנהיגות המובסת.
כולם שם פסולים להובלת המחאה. מגנץ, שהגיע להפגנת המחאה השנייה, עד לפיד, שהתבלבל ולא הבין שהג'וב שלו הוא לא להיאחז בקרנות הפודיום, אלא לתפוס בלטה, לעודד את מצביעיו להגיע ואת תומכיו בעלי היכולת להשקיע במחאה. וכך, עם מנהיגות מפלגתית בעייתית, אין ברירה אלא להציף מנהיגות מחאה אותנטית. אני לא מכיר מהפכה ומהפכת נגד שמתנהלת ללא מנהיגות. ודאי לא מול מנהיגות קשוחה, חסרת מעצורים ובעלת אמצעים.
הבחירה שלי כמועמד מס' אחת להנהגת המחאה גר בקומה 11 בבית מספר 111. הוא בחור לא צעיר, אבל ניחן בכמה תכונות שבלעדיהן לא ניתן להפוך את קערת הרעל על פיה. הוא לא טיפוס אהוב במיוחד, אין לו כריזמה נוטפת של לוכד המונים, אבל מאחר שלא מדובר באהבה, אז במלחמה כמו במלחמה: יש לו אומץ אישי מוכח, קילר אינסטינקט קטלני שסייע לו לדרוס יריבים במעלה ההיררכיה הישראלית, והוא מכיר טריק אחד או שתי מניפולציות בניהול אנשים ומצבים.
אהוד ברק עשה לא מעט שטויות, אבל יש לו יכולת למידה. השאלה היא אם עדיין יש בו אש וחדות, ונדמה לפסיכולוג בגרוש (כלומר, לי) ש"זה" עדיין בוער בו. הוא כבר עשה הכל, כולל כסף, והדבר היחיד שהוא עשוי להפסיד הוא שעות שינה. השאלה היא כמובן מה עושים. פתחנו בירה ופצחנו מיד בחילוקי דעות. הוא סומך על עם ישראל שיצית ניצוצות של מחאה שיתלכדו להפגנת כוח שתבלום את הממשלה.
אני לא מאמין ש"העם" יקום כאיש אחד להציל את הדמוקרטיה ללא 100 מיליון דולר שירימו קמפיין שיווקי, כולל מטה שיארגן את כל ה"ניצוצות" שיבלמו קואליציה מטורפת דיה כדי להפעיל אלימות פרלמנטרית, משפטית ומשטרתית. גם סיבוב נוסף של בירה לא סגר פערים בדרכי הפעולה האפשריות.
בהמשך קפץ ח"כ משה סעדה, פליט הריאליטי של חפרפרות הליכוד במערכת החוק, ואמר שהוא שוקל לתבוע את ברק, שדיבר על מרי אזרחי, בעוון המרדה. שזה פחות או יותר מנוף שעשוי לסייע לברק לדלג לעמדת מנהיגות המהפכה הנגדית.
אלא שברק לא לבד. כדי להצית מחאה ברמה של תנועת המונים צייתנים צריך מנהיג יותר "אותנטי". לפני כמה ימים צפה אופציה מרעננת: אבי חימי, יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל, התראיין (ערוץ 12) בנושא הרס הדמוקרטיה או בשם הקוד "הרפורמה המשפטית".
הוא נולד בקריית שמונה, ליכודניק, מרוקאי ובאותו ראיון הוא ניפץ את מעטפת השפה המכובסת שמלבינה מעשים אפלים והודיע שלא ירוץ לקדנציה נוספת כיו"ר הלשכה. כשנשאל מדוע, ענה: "אני לא רוצה לעבוד עם אנשים רעים". שיא הפשטות והנרטיב האמיתי של תנועת המחאה. בהפגנה השנייה חימי נאם על הבמה.
גם ציפי לבני הייתה שם והשלימה עם חימי וברק טריומווירט מהפכני כאישה דעתנית, ימנית מפוכחת וכמי שנכוותה בתעתועי נתניהו. חימי טבע את ססמת ההפגנה שהיא "הם אנשים רעים", וזה הזמן לסיפא המתבקשת: "ואנחנו לא פראיירים".