במאמר הנוכחי אנחנו מבקשים למחות כנגד חוסר האונים של מוסדות החוק בארצנו כנגד מפירי חוק ועבריינים. לאחרונה קראנו על תלונתו של אזרח ישראלי כי גנבו את מכוניתו, טויוטה בת שנה, נאה ונחשקת. חברת האיתור והמיגון של הרכב מסרה לבעליו כי “הרכב נדד לשטחים”.
אותו אזרח סיפר כי הגיש תלונה במשטרת ישראל ופנה לחברת הביטוח שבה ביטח את מכוניתו. אלא שלא המשטרה ולא חברת הביטוח הצליחו לסייע לו בהשבת הרכב לידיו. הפרשה ככל הנראה תסתיים בכך שהוא יקבל את כספי הביטוח על הרכב, יבואן הרכב ימכור לו רכב חדש, והמדינה תקבל עוד מסים מאזרחיה. אז האם יש גורם בפרשה שיש לו בכלל מוטיבציה להחזיר לבעלים את הרכב שנגנב? “יש להפיץ את הסיפור שלי על מנת לפתור את הבעיה”, אמר האזרח.
פעלנו על פי בקשתו. אנחנו מפיצים את הסיפור ומוסיפים כי ישנם רבים כמותו. זה הזמן להציג שאלות כבדות משקל: מדוע במדינתנו הקטנה אין שועטים לעבר הגנבים? מדוע מדינה ריבונית שצבאה הוא בין החזקים בתבל, ומשטרה שתקציבה הגדול מאפשר לה להעסיק שוטרים רבים ותקיפים, אינן מגינות על אזרחים מפני גניבות? האם רק אויב מעבר לגבול היורה בתותחים הוא זה שנגדו פועלים? ומה על מי שחומדים את רכושנו?
אנחנו לא נסכים לכך שהחוק לא יגן עלינו ועל רכושנו, אלא רק חברות הביטוח שמתנהלות על פי חוקים מסחריים נוקשים. הגיעה העת לדרוש ממוסדות המדינה לפעול בתוקף ובנמרצות על מנת להחזיר עטרה ליושנה ולהאיר את מחשכי החוק שנעלם לעתים באפלה.