מאז הקמתה לפני 75 שנים גינתה העצרת הכללית של האו"ם את מדינת ישראל מאות פעמים. כידוע, יש לערבים רוב אוטומטי בעצרת. על כגון אלו אמר דוד בן־גוריון "או"ם־שמום".
ישראל גם הייתה המדינה הראשונה שגונתה בידי מועצת הביטחון של האו"ם: ב־13 בנובמבר 1966 נהרגו שלושה צנחנים מגדוד 890 כשעלו על מוקש במדבר יהודה. עקבות המחבלים הובילו לכפר סמוע ליד חברון. יומיים לאחר מכן פשט צה"ל על הכפר ופוצץ בתים. מועצת הביטחון התעלמה מהטרור הערבי וגינתה את פעולת התגמול של ישראל.
מאז זכינו מהאו"ם לשפע גינויים, הרבה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. ובכל זאת, שמענו השבוע כי כדי למנוע גינוי נוסף במועצת הביטחון בעקבות דרישת הרשות הפלסטינית, התחייב ראש הממשלה בנימין נתניהו להימנע מהכשרת מאחזים נוספים ובנייה נוספת ביו"ש.
עם זאת, ישראל לא התחייבה להפסיק הריסות מבנים בלתי חוקיים בשטחי C. ואכן, לא חלפו יומיים - וצווי הריסה חדשים נתלו על תשעה בתים אשר, לדעת המינהל האזרחי, נבנו שלא כחוק בשטח C.
מדובר כמובן בבתים שבנו יהודים בגבעת רונן, שכונה של היישוב הר ברכה, שהוקמה לפני כ־25 שנים. הפעם לא מדובר בכמה סוכות רעועות שהציבו נערי גבעות, אלא בבתים ביישוב קבע. עמותות השמאל ודאי יחושו לבג"ץ כדי שיורה למדינה לבצע לאלתר את הצווים. פרשת עמונה עלולה לחזור על עצמה, אם התהליך לא ייבלם כאן ועכשיו.
רק לפני שבועיים נזף בג"ץ במדינה, הגוררת רגליים כבר ארבע שנים ונמנעת מהריסת המאחז הבדואי ח'אן אל־אחמר על כביש מס' 1. המדינה ביקשה בפעם התשיעית(!) דחייה במתן תשובה לשאלה הפשוטה, מתי היא מתכוונת סוף־סוף לקיים את צווי ההריסה. השופטים קבעו כי אם המדינה לא תגיש בקרוב את תגובתה לעתירות הדורשות את פינוי המאחז הבדואי – הם ישקלו להורות על פינוי המקום, והפעם אולי יוסיפו גם תאריך אחרון לביצוע.
הרשות הפלסטינית הבינה את השיעור. הם יגישו תלונות להאג, יזמנו דיון בעצרת הכללית ובמועצת הביטחון, ארה"ב תאיים מאחורי הקלעים שלא להטיל וטו – ונתניהו יתקפל. הוא לא יכשיר עוד מאחזים, הוא יימנע מאישור תוכניות בנייה ביו"ש ובירושלים, הוא לא יהרוס את אלפי הבתים הלא חוקיים שבונים ערבים בתכנון ובתמיכת הרשות (לעתים גם במימון שלה ובסיוע אירופי), ולא יפנה את ח'אן אל־אחמר. כי כידוע: נתניהו מתקפל תחת לחץ.
אסור שמקבילית הכוחות הזו תמשיך להתקיים. כדי לעקור את הנשק הזה, את האיום בפנייה למוסדות הבינלאומיים – חייבת ישראל לפעול באופן שיבהיר לרשות הפלסטינית כי ישראל תחנוק אותה אם תקדם מהלכים כאלו. כניעה תוביל כמובן לתלונות נוספות.
אינני מקל ראש במשמעות הלחץ האירופי והאמריקאי, אבל לחץ כזה – ועוצמתי הרבה יותר – כבר הופעל פעמים רבות על ישראל. מי שמתכנן לטווח קצר – יגיב ללחץ האמריקאי. מי שמתכנן לטווח ארוך יותר, יפעל על פי האינטרסים העמוקים והיסודיים ביותר של המדינה ויידע להדוף לחצים או להתעלם מהם. כך נהג בן־גוריון, כך נהג יצחק שמיר. אפילו נתניהו ידע לעתים לעמוד מול ברק אובמה.
אלא שעכשיו הוא אינו כולל את ההתיישבות היהודית בלב המולדת שלנו, במפת האינטרסים הלאומיים שלו. ולכן הוא מעדיף להיכנע ללחץ האמריקאי, להקפיא בנייה, לצמצם את האכיפה נגד ערבים, להרוס ליהודים - ולשלוח את הקבלות לבית הלבן. אולי יזכה סוף־סוף להזמנה המבוששת.
אבל לחצים אפשר לייצר גם מבית. נתניהו תלוי לחלוטין בכל אחד ממרכיבי הקואליציה שלו. גם בציונות הדתית וגם בעוצמה יהודית. ונכון להזכיר להן מה שכתוב במגילת אסתר: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". יש אין־ספור מנופי לחץ שבצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וחבריהם בכנסת יכולים להפעיל. נתניהו מעולם לא היה תלוי בהם יותר, וקשה להעריך מתי תחזור הזדמנות כזו.
# # #
כיוון שח'אן אל־אחמר הוא סמל עבור הרשות הפלסטינית להשתלטות שלה על אדמות מדינה בשטחי C, באזור E1, המקום הפך בכך בהכרח גם לסמל למשילות ישראל. אבל בשבועות האחרונים למדנו כי קובץ המבנים שבנו הבדואים על כביש מס' 1 הפך גם לקן טרור והסתה.
המחבל אסלאם פרוח, מחולל הפיגוע הרצחני הכפול בכניסה לירושלים ובצומת רמות - הסתתר במערה מטרים ספורים מח'אן אל־אחמר. שם הוא הסתיר את האופנוע שלו ומטעני חבלה נוספים. הבדואים ידעו היכן הוא וגם סייעו לו.
ב"מסגד" שהקימו במקום הופיע ביום שישי לפני שבוע דרשן, ודרשתו שודרה ברשת הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית. הוא אמר: "כאשר עומדים מול תוקפנות כזו, אללה מרשה לכם לצאת לג'יהאד... לאדם המאמין יש שתי אפשרויות - או שהוא יחיה חופשי וגאה, או שימות כשהיד... הם יילחמו למען אללה והם יהרגו או ייהרגו". וכל זה מתרחש אצל הבדואים החביבים בח'אן אל־אחמר.
# # #
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) הדליפה השבוע כי בביקורת פתע שערכו משקיפיה באחד ממתקני הגרעין באיראן נמצאו עדויות להעשרת אורנים לרמה של 84% - כפסע מרמת ההעשרה הצבאית ל90%. העולם עסוק באוקראינה.
ישראל מעוניינת כמובן שארה"ב תתקוף באיראן ותשמיד את תעשיית הנשק הגרעיני שלה. אבל אם טראמפ לא נהג כך – ביידן ודאי לא יתקוף. ולפיכך, זקוקה ישראל לסיוע עקיף, ולפחות לאי־הפרעה בשעה שאנו נצטרך לתקוף.
שרי הקבינט שומעים בוודאי מנתניהו כי התלות שלנו בארה"ב מחייבת אותנו להיכנע לתביעותיהם ביו"ש. אבל ההתערבות האמריקאית ברפורמה המשפטית שלנו אמורה להוכיח למנהיגי ישראל בעת הזאת כי מי שנכנע, בשם הנימוק האיראני, בח'אן אל־אחמר, ייאלץ להיכנע גם בחוקי הרפורמה המשפטית. כל כניעה מזמינה לחצים נוספים.