האגרוף הקמוץ הוא הסמל המובהק של המחאה נגד הרפורמה המשפטית. תחת יריעות ענק הנושאות את האגרוף הזה צעדו רבבות. חלקם ודאי האמינו שהם מוציאים לפועל מרי אזרחי לא אלים. אבל זו הייתה ועודנה – הפיכה צבאית רכה. אין (עדיין) טנקים ברחובות, אך אנשי מילואים רבים היו לסרבני שירות. בלי הפוטש הזה, הרפורמה המשפטית הייתה מתקדמת. רבים מהסרבנים ודאי טופחים על שכמם וחוגגים ניצחון, אבל ניצחונם גרם לכך שמדינת ישראל הפכה למדינה שבה מיעוט כופה רצונו על הרוב בסיוע הצבא.
סרבנות אנשי המילואים הייתה אש הריכוך על היעד. אך את התקפת המחץ על הממשלה סיפקו ההסתדרות, ועדי העובדים הגדולים וחלק מהמעסיקים במשק, שהכריזו השבוע על שביתה כללית פראית. השביתה כולה הייתה בלתי חוקית, אבל בין השובתים היו גם פושעים ממש, שפגעו במכוון באזרחי ישראל החלשים ביותר: בחולים. ההסתדרות הרפואית (הר"י) השביתה גם היא, בצעד פראי, את שירותי הרפואה בישראל. את היקף הנזק הבריאותי שנגרם לחולים שלא טופלו, שמצבם הורע או שמתו – לא ניתן לכמת או להעריך.
ההסתדרות הרפואית מצהירה שהיא איגוד מקצועי לא־פוליטי. כך אמורים להיות כל איגודי העובדים בישראל. אבל רופאים כפופים לא רק לחוקי העבודה של המדינה אלא גם לאתיקה המקצועית ולשבועת הרופא, לטפל בכל עת ובלי אפליה בחולים המסורים בידיו. השבוע הפרה ההסתדרות הרפואית את השבועה הזאת - לצרכים פוליטיים מובהקים. זהו כתם בל יימחה על החלוק הלבן.
כבר לפני שבועות אחדים הצטרפה קבוצת רופאים למאבק נגד הרפורמה המשפטית. הם יצאו ממקומות עבודתם כדי למחות, וכינו עצמם בלי בושה "החלוקים הלבנים". כיוון שהם מנו רק כמה מאות, הם יכלו להסתתר מאחורי התירוץ שלא הפקירו את המטופלים שלהם, ושחבריהם שנשארו במרפאות ובבתי החולים ממלאים את מקומם.
היו גם עשרות רופאי מילואים שהודיעו כי לא יבואו לשרת, כלומר יפקירו את חיילי צה"ל הפצועים בשדה הקרב בלי רופא, משום שאינם מוכנים לשרת דיקטטורה. גם אם הם בטוחים שישראל עלולה להפוך לדיקטטורה - האם רופא בדיקטטורה הסינית, ברוסיה, או אפילו בקוריאה הצפונית פטור משבועת הרופא שלו? רשאי לנטוש את חוליו?
אבל השבוע נפל דבר. לא עוד מאות רופאים מפגינים או סרבנים - הארגון המייצג את כל הרופאים השבית בפראות ובלא כל אזהרה את השירותים הרפואיים במדינה. יו"ר הר"י, פרופ' ציון חגי, כתב: "חזרנו והדגשנו לאחרונה שההסתדרות הרפואית היא ארגון א־פוליטי. אנחנו מייצגים רופאות ורופאים שמגיעים מכל קצוות הארץ ומכל הקשת הפוליטית. אבל אנחנו לא נמצאים באירוע פוליטי... אנחנו נמצאים ברגע של משבר היסטורי וחסר תקדים בחייה של אומה. בניסיון אחרון... לחבוש את הפצע המדמם לפני שניאלץ לכבות את המוניטור. לכן לא נסתפק בעצירת החקיקה ללא תוכן מהותי יותר".
איזו אתיקה רפואית התירה לו להפקיר חולים בשעה של "משבר היסטורי חסר תקדים"? ובלהיטותו לחבור למורדים, גם חשף את הפרצוף הפוליטי של השביתה. הוא לא הסתפק בעצירת החקיקה, שהייתה לכאורה תביעת המחאה, אלא דרש "תוכן מהותי יותר". וכמותו נחשפו גם רבים ממנהיגי המחאה האחרים. אחד דורש הפרדת הדת מהמדינה. שני - סיום הכיבוש. שלישי רוצה לפזר חמץ בבתי החולים בפסח, ורביעי, ממנהיגי המרד, שאמר בגלוי: לא נסתפק בפחות מהפלת הממשלה.
# # #
ימים אחדים לפני ההשבתה הפראית הזו הפיצה ההסתדרות הרפואית בין חבריה "משאל" אינטרנטי. הרופאים התבקשו להביע הסכמה או התנגדות להצהרה הבאה: "הר"י היא ארגון רופאות ורופאים מקצועי ומדעי שיש לו מטרות וערכים ומחויב להגן על זכויות החולות והחולים ועל זכויות הרופאות והרופאים, על מערכת הבריאות... כמו גם על ערכי יסוד של אתיקה רפואית, צדק חברתי, חמלה, שוויון ועזרה הדדית. מערכת בריאות מתפקדת וערכית חייבת להיסמך על משטר דמוקרטי ועל מערכת משפט חזקה ועצמאית שמבטיחה שזכויות המטופלות והמטופלים, הרופאות והרופאים, ומערכת הבריאות – לא ייפגעו".
פרופ' ציון חגי מיהר להודיע כי 90% מהרופאים תמכו בהצהרה הפוליטית הזו - תוצאה סובייטית המוכרת גם מדיקטטורות אחרות. יש רופאים, מתוך המאות שהתנגדו לפוליטיזציה של הר"י, החושדים כי תוצאות "המשאל" סולפו. אבל אפילו אם נקבל הנחה מופרכת כי 90% מרופאי המדינה מתנגדים לרפורמה – שום דבר בהצהרה הזו לא התיר להסתדרות הרפואית וליו"ר שלה לפגוע בערכי היסוד של האתיקה הרפואית, באיכות הרפואה, או בעצם השירות הרפואי – באמצעות שביתה פוליטית פראית, סגירת מרפאות והשבתת בתי חולים. רבבות הרופאים, רובם מסורים ונאמנים, לא נשאלו אם הם מסכימים לפגוע בחולים שלהם באמצעות שביתה.
שי שלומי, חולה בסרטן, התבשר ביום השביתה שהבדיקה החשובה שלה חיכה כבר כמה חודשים, התבטלה בשל שביתת הרופאים נגד הרפורמה. כך כתב שלומי: "אהלן לכל המפגינים צחי הנפש, שלום לרופאים שדואגים למטופלים באחרית הימים. יש לי סרטן. כימו, הקרנות וכל השפע הזה. התקשרו אליי עכשיו, לא משנה מאיזה בית חולים ידוע, להודיע שבגלל השביתה המוצדקת לדעת חלקים פה, בדיקת MRI שאמורה להתבצע הערב ואני מחכה לה חודשים נדחתה לסוף מאי. מה זה אומר? שאין לי יכולת לקבל כרגע טיפול. כי אי אפשר לבצע ניתוח בלי תוצאות של הבדיקה. כי האונקולוגית לא יכולה להגיד לי אם הגבתי לטיפול עד עכשיו, או שדווקא צמחו להן גרורות חס וחלילה. הכל יידחה עכשיו עוד חודשיים. ואני בזמן הזה אשב ואמתין".
יש להניח כי שי אינו היחיד שנפגע מהאגרוף הקמוץ של מתנגדי הרפורמה, ובמקרה זה – האגרוף של מי שנשבע לטפל בו.
# # #
השבוע ראיתי תמונה שצולמה בבית החולים הדסה בירושלים. על דלת הכניסה ליחידה לטיפול נמרץ ילדים הודבק שלט ובו נכתב: "הרופאים נלחמים על חיי הדמוקרטיה". התמונה צולמה בידי רופא שלא רצה להזדהות. כנראה חשש מהתנכלות מדביקי השלט. מה אמורה להרגיש אם שילדה שוכב מעבר לדלת הזאת, והיא במקרה שייכת לרוב העם שבחר בממשלה שקידמה את הרפורמה? האם רצוי שהרופא המטפל לא יידע איך הצביעה בבחירות? הרי הרופא נשבע לטפל בכל חולה בלי הבדל דת, גזע, אמונה דתית - או השקפה פוליטית, אז למה החליט להצהיר בפני החולים ובני משפחותיהם מה עמדתו הפוליטית?
וגם אם יגלגלו עיניים ויכריזו "זו הדמוקרטיה, לא פוליטיקה" - הם יודעים שלפחות מחצית הציבור רואה במחאה מעשה פוליטי. ורופאים אמורים לטפל בחולים, לא להפוך את היחידה לטיפול נמרץ לעמוד מודעות פוליטיות או אידיאולוגיות. איך העזו מדביקי השלט להכניס פוליטיקה לקודש הקודשים הזה? ואיך מרגיש רופא צעיר שאינו מסכים עם השקפתו הפוליטית של הבכיר ממנו, כשזה כופה עליו את דעתו בכניסה למחלקה?
ביחידה לטיפול נמרץ בהדסה אני טיפלתי בחיילי צה"ל פצועים, באזרחים שנשרפו בפיגועים וגם במחבלים. כן, גם במחבלים. מישהו היה מעלה על דעתו להדביק שלט "מוות למחבלים" או "יהודי לא מגרש יהודי" בכניסה ליחידת הכוויות? יבורכו הידיים שתלשו את השלט הזה, אבל את הכתם המכוער שהוטל בחלוק הלבן לא יהיה קל כל כך למחות.