1. לפני כמה שנים הגיע אליי שיר שעליו חתומים “מעוז פלד והטייסים". שיר עם מסר חברתי, שיר מהפכני, שיר שונה מרוב השירים של התקופה העוסקים בעניינים שבינה לבינו, בינו לבינו, שירים המתאימים בול להרקדה בבר/בת מצווש, בחתונות, במועדוני ריקודים ולמכונית בפול ווליום מחריש אוזניים. הטקסטים של השירים בשנים האחרונות בדרך כלל רדודים, בסטייל “בלבלי אותי"… “חולם עלייך"… “חסמת לי את הטלפון"…
“אתה תותח, אין עליך"… “קח אותי לדובאי" (אם אין עדיין שיר ששמו "קח אותי לדובאי", בטוח שיהיה בקרוב) ועוד סחורה לא משובחת לטעמי.
השמעתי את השיר ומיד קפצו הנודניקים המקצועיים וטענו שהשיר מסית, קורא לאלימות ואינו ראוי להשמעה ברדיו, אז השמעתי אותו בגלל שאני אוהב את השיר ובגלל “הדווקא". אם אתם לא אוהבים אותו, סימן שהשיר השיג את מטרתו.
ההפגנות בחודשים האחרונים תפסו אותי בזמן שאני מושעה מהרדיו, ושדרים אחרים אינם משמיעים את השיר הזה, את השיר “הון, שלטון, עולם תחתון", ועוד כמה שירים המתאימים לרוח התקופה.
כאשר בני גילה של המדינה יצאו להפגין נגד השלטון והעומד בראשו, התייחסו אליהם בהתחלה בביטול. כשמספר המשתתפים הלך וגדל בהתמדה, לא התייחסו המנהיגים - שהססמה של חלק מהם היא שלוש הכ"פים “כוח, כבוד, כסף" - להפגנות אלו כאל מחאה שמסכנת את שלטונם. כעבור מספר שבועות, כאשר החלו להצטרף למוחים אנשים בגיל העמידה ואחריהם צעירים בשנות ה־20 וה־30, הבינו הפוליטיקאים שמשהו גדול קורה והם החלו להסית נגד המפגינים וכינו אותם עבריינים, אנרכיסטים, טרוריסטים, ועוד שלל כינויים, רובם מלוכלכים ומהווים לשון הרע והסתה.
בעזרת יועצי תקשורת מתוחכמים, “מכונת הרעל" הסיתה נגד המפגינים המוחים בכל הכוח. אבל הם נתקלו בבעיה לא צפויה, כאשר אנשי הייטק, בכירי המשק, ראשי מוסד ושב"כ, רמטכ"לים ואלופים במיל', מפכ"לים, לוחמים מהיחידות המובחרות - מטייסים במילואים, דרך אנשי שייטת 13 ועד אנשי 8200 - הצטרפו להפגנות של כסופי השיער וסחפו איתם כמויות אדירות של אנשים, שיצאו למחות נגד השלטון מתוך חשש שהדמוקרטיה עומדת להפוך לדיקטטורה.
כשאלפי מפגינים ירדו לנתיבי איילון וחסמו אותם, וצעירים נלהבים הדליקו מדורות בנתיבים החסומים, נזכרתי בשיר של מעוז פלד והטייסים - “תבעירו את המדינה". הנה הוא פה:
שלושים שנה עובד, ואין לו שקל
והאישה מזמן הלכה
חתכו בתקציבים, הורידו את השלטר
סגרו ת׳מחלקה
לקחו את הכבוד ואת מעט הפרנסה
חתכו את קנה הנשימה
מכתב אחד, שלוש שורות “תדאג לעצמך"
וכתובת של לשכת האבטלה
וזה הולך ומכרסם, הולך ומכרסם
רעב מצמיח תודעה
עלה מחיר הלחם, ירד מחיר הדלק
תבעירו ת׳מדינה
כן הם יושבים שם באולימפוס שלהם
מדברים על עניינים, בולעים עוגות
והתחת שלהם כבר לא נכנס בג'ינס
אז הם לובשים רק חליפות מהודרות
צוברים קילומטראז׳ ברלין־רומא־טרינידד
שיחות שלום, שיחות להתראות
וכל היום זה פקה פקה פאק!
וזה הולך ומכרסם, הולך ומכרסם
רעב מצמיח תודעה
עלה מחיר הלחם, ירד מחיר הדלק
תבעירו ת׳מדינה
והילדים ביקשו ללונה פארק
והוא סופר בכיס ת׳מטבעות
יושב על זה בבית וזה בא בחלומות
וכולם מדברים וכואב לו כבר הראש
והזיעה במצח מצטברת לכדי אבק שריפה
רגע לפני שהוא נרדם מול המסך
היה נדמה לו ששמע את ראש הממשלה
“אם אין לחם - תקנו דלק
תבעירו ת׳מדינה"
וזה הולך ומכרסם ומקרקרת לו הבטן
שבר את החסכונות
תכנן את כל העסק, הזמין משלוח ספיישל
שפך ברחובות
כן, זה הולך ומכרסם, הולך ומכרסם
רעב מצמיח תודעה
עלה מחיר הלחם, ירד מחיר הדלק
תבעירו ת׳מדינה
2. אני מנסה לדמיין מה יקרה ביום שבו שוטר אמריקאי יאזוק את ידיו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ באזיקים. אני מנסה לתאר בדמיוני מה יקרה אם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יורשע במשפטו וייכנס בשערי הכלא כדי לרצות תקופת מאסר, אם תוטל עליו.
אני חוזר כמה שנים אחורה, ונזכר בתמונות של נשיא מדינת ישראל משה קצב נכנס לכלא לאחר שהורשע בעבירות אונס. אני נזכר בשר הבכיר אריה דרעי נכנס למאסר לרצות את עונשו לאחר שהורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. אני נזכר בשר האוצר לשעבר אברהם הירשזון נכנס לכלא, בראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מגיע לכלא מעשיהו לרצות עונש מאסר, והרשימה ארוכה ומפחידה: ראשי ערים, קצינים בכירים, מנכ"ל בנק - מה גרם לכל האנשים האלו לעבור על החוק ולהידרדר לשיא השפל שיכול אדם להגיע אליו כפי שהם הגיעו?
בעוד רבים מהמנהיגים הגדולים בהיסטוריה העולמית והישראלית, בת 75 השנים, דאגו לרווחת התושבים של המדינה שאותה הנהיגו, רבים מהדור החדש של המנהיגים דואגים לרווחת עצמם, בני משפחתם והמקורבים אליהם. האמירה השחצנית של מי שמכהן כיום כשר התרבות והספורט, מיקי זוהר, שלפיה הוא דוגל בשלוש הכ"פים “כוח, כבוד, כסף", היא משותפת למנהיגים אחרים והיא הגורם לכך שמנהיגים מאבדים את השכל הישר, ההגינות, החברות והדאגה לחלש, ומנסים לצבור כוח, כסף וכבוד.
חמש המ"מים של המנהיג הרוויזיוניסטי זאב ז'בוטינסקי נשכחו ממנהיגי הדור החדש - מרפא, מלבוש, מעון, מזון, מורה. אלו הם הדברים שהיו אמורים לעמוד בראש מעייניהם של מנהיגי ישראל. הם הבטיחו לטפל ביוקר המחיה, בשיקום מערכות החינוך והבריאות, לטפל בביטחון האישי של האזרחים וכן, גם לשפר את מערכת המשפט שהאזרח נאנק תחת הבירוקרטיה שקיימת בה.
לאנשים שעסוקים בכסף, כבוד וצבירת כוח אין אפשרות ורצון לעסוק בקידום ענייני האזרחים הפשוטים. הם מקמבנים עם בעלי עסקים, הם יוצרים קשרים עם בעלי הון, הם מחוברים עם אנשים הקשורים לעולם התחתון. לא כולם, אבל חלק לא קטן מהם. כשנכתב השיר “הון, שלטון, עולם תחתון" בשנת 2010, הציבור לא קלט את הגאוניות שיש בו. באף אחת מתוכניות הרדיו או הטלוויזיה לא הושמע השיר, מלבד בתוכניתי המנוחה “זהבי עצבני" ברדיו 103FM.
לקראת יום הולדתה של המדינה, אני מאחל לה שמנהיגיה יאמצו את חמש המ"מים של ז'בוטינסקי ויקיאו על שלוש הכ"פים של השר מיקי זוהר, לתפארת מדינת ישרעל (זו לא טעות כתיב).