אחרי ליל הסדר ולקראת ימי הזיכרון והעצמאות, יש באוויר מאמץ לזייף אחדות חרף היחסים הרעילים בין ימין ושמאל. אומרים שבתנועת המחאה אין דבר כזה ימין ושמאל כי בהפגנות משתתפים כולם – חרדים, שמאלנים, ציונים, לאומיים, אנשי מרכז וג'ינג'ים.

רק כדי לסגור את הפינה הזו, מצ"ב הבהרה: הפגנות המחאה הדמוקרטיות הן "שמאל", כי השיח הפוליטי הימני מזהה את השמאל עם ליברליות ודמוקרטיה, בדומה לגויים המכנים אותנו יהודים ואכן כאלה אנחנו. מקדמי השינוי המשטרי הם "ימין", כי כך הם מכנים את עצמם, וזהו גם התיוג הפוליטי המקובל. הלוואי שהתואר "התנועה הדמוקרטית" היה תופס, אבל תקשורת המיינסטרים לא תעז לשכפל ולקבע אותו. ועדיין, הקריאה הנוכחית לאחדות בין פסח לעצמאות היא מאמץ ראוי ולכאורה קל לביצוע, כמו לזייף אורגזמה מול פרטנר שרוצה להאמין.

הבעיה היא שבסופו של יום חג זה לא עובד. אלה נשבעים בשמו של אלוהים ומצוותיו, אלה בשם החופש והשוויון בין בני האדם. וזהו כל ההבדל שבעולם בין אלה שחוללו מדינה דמוקרטית ובין אלה שחיללו אותה. חמושים בראש ממשלה הפכפך וחבורת פוחחים שחלקם אלימים, הם מבטיחים להמשיך בחקיקה. גם אחרי נוקאאוט בסיבוב הראשון והבטחות מעורפלות ל"התמתנות", לא ניתן לשנות אופי של עקרב. ועוד כזה שיש לו 64 צבתות.

בינתיים לפיד משחק אותה סרבן ומגבש את גוש הספקנים. גנץ על תקן האביר אנטוניוס שמשחק שח מול מלאך החבלה ובונה על תדמית המאחה הגדול ומקושש מנדטים בהתאם. הטקטיקה של מחאת השמאל מבוססת על חוק שימור האנרגיה הלוחמנית וקיבוע ההפגנות כחלק משגרת החיים במאבק. הפגנות המחאה הפכו לשיעור אזרחות המוני, והפגנת השלומיאליות של הממשלה גרמה לסדקים הראשונים שנבעו בגוש הימין.

יש כנראה ימין בריא שנקעה נפשו מנתניהו והליכוד, שנחשפים כחבורת רודפי שררה ותאבי בצע, וסילוקו של שר הביטחון יואב גלנט היה חלק מהרחבת הסדק. אביחי איתם, רב היישוב עין עירון ומנהל המכינה הצבאית "ידידיה" בבית שמש, התוודה בשיחה עם חברים חילונים שהוא אינו מצליח לישון בלילה.

הסיבה על פי אביחי היא החרדה מהאפשרות של פריצת מלחמה שאותה הוא צופה בקיץ. לשאלה מה הפחד, הרי יש לנו צה"ל וכו' – השיב אביחי שאינו מאמין ביכולתה של "ממשלת הימין" לנהל מלחמה והתוצאות יהיו נוראות. מישהו תהה אם אביו, תא"ל בדימוס ולשעבר שר בממשלה אפי איתם, מסכים לדעתו. אביחי אמר: כן, הוא מסכים.

תראו מי יושב בממשלה, הסביר אביחי בשיח, "אנשים ללא רקע ביטחוני, שאין להם מושג ממעשה המלחמה". אני מניח, לטובתו של אביחי, שמדובר בתירוץ, משום שאת המלחמה מנהל צה"ל וההסתייגות נובעת מההתנהלות הכללית המושחתת, הראוותנית, התככנית של חברי הממשלה. האמת, לא צריך את כבוד הרב כדי להבין שנפלנו על טיפוסים בעלי שיווי משקל מוסרי מעורער.

יום עצמאות כהלכתו

בסיום מלחמת לבנון בספטמבר 1982 נותק בגין מן העולם (עדות עזריאל נבו, מזכירו הצבאי) ותפקד עשרה חודשים כזומבי מריונטה עד שהודיע "איני יכול עוד" ופרש סופית. אצל ביבי זה לקח שלוש שנים (מאז הוגש נגדו כתב אישום כולל שוחד), עד שאובחן גם הוא כזומבי מריונטה. האיש מתחמק מראיונות לציבור הישראלי, אבל מתחזק תפאורת פסאדה כמנהיג בינלאומי.

בעקבות דונלד טראמפ, שרוטן באורח אובססיבי פתולוגי שגנבו לו את הבחירות, כך נתניהו בראיון לפירס מורגן הבריטי, ממחזר משפטים שכמו בקעו מקולה של בובה שפיתום מפעיל אותה. התיקים נגדו "מתפוררים בבית המשפט", וגם "השופטים שיכריעו כבר נבחרו ולא יושפעו מהרפורמה המשפטית".

אז כל האנשים האלה שמפגינים פשוט לא מבינים את זה? תהה מורגן. "רבים מהם לא", פסק נתניהו. זה לא קצת מתנשא, אדוני ראש הממשלה? עקץ הבריטי, ונתניהו המהם "לא, אני לא חושב", וקינח ב"אתה צריך לצפות בתקשורת המיינסטרים בישראל, שמנהלת נגדי קמפיין תעמולה עצום, עצום, עצום". ובינתיים נרתמה תקשורת המיינסטרים לחששות שהעלה שר הביטחון גלנט, שקבע כי "המצב הביטחוני חמור".

זהו טקסט שבדרך כלל הוא כלי השכנוע האולטימטיבי של נתניהו. מין מנטרה שאמורה להפחיד את הציבור, כאילו בכל רגע נתון ובייחוד ברגע זה ממש כל אויבינו דרוכים להתנפל עלינו כאיש אחד ואנה אנחנו באים אם לא נבחר בבריטון של ביבי כדי להגן עלינו. אותה מנטרה, אגב, משמשת גם את הרמטכ"ל לצורך אישור תקציב הביטחון כולל פנסיות. הסיבה לאותו "מצב ביטחוני חמור" נצחי היא, בין השאר, תקיפות קבועות נגד מטרות טרור שמייצרות "מצב ביטחוני חמור" לטובת המשך שליטת נתניהו.

אין לו בעיה להקל ראש באזהרות גלנט, כי מי כמוהו יודע ש"המצב הביטחוני החמור" הוא תוצאה של סרבנות ממשלתו לניהול כל מו"מ להסדר, כולל האיום האיראני. הפעם, למרבה הגיחוך, זהו תורו של השמאל לעשות שימוש ב"מצב הביטחוני החמור" של גלנט כדי להכות את הממשלה. מצבו האמיתי של "המצב הביטחוני החמור" לא שונה וחמור מכפי שהיה בעשר השנים האחרונות. הלקח שאמור להילמד אחרי שנחזור לשגרת דימום בטפטוף הוא לחשוף את שורשי ההפחדות, וללכת על סיכויים לשינוי דרסטי במדיניות הביטחון, לפני שהמלחמה שממנה מזהירים אותנו תממש את האזהרה הזו במחירים תנ"כיים.

המחאה של היום היא מלחמת השחרור של 2023 ותחילתה של חשיבה חדשה לגבי צדקת הדרך שמובילה הממשלה לדיקטטורה. מעבר למיגור הרפורמה, מחייב "המצב הביטחוני החמור" דיון בשאלה אם יש היתכנות לתורת הביטחון של הממשלה הנוכחית מול מגבלות הכוח ליישומה. למשל, האם כמו בהינתקות מרצועת עזה צריך לשקול את המשך האחיזה בכל ההתנחלויות. לא מדובר רק בדיון, אלא במאבק שיחייב קורבנות בנפש, ברכוש ובתשתיות. בשלב זה הברירה של המוחים ושל הממשלה היא בין מאבק לבין כניעה גמורה – אין דרך ביניים.

ובינתיים יש לי חדשות טובות ורעות עבור מפגיני המחאה. הטובות: יהיה רע. החדשות הרעות הן שיהיה גרוע מאוד, המחאה תתפוס תאוצה נוספת, ואז יהיה עוד יותר גרוע אבל ננצח. רק אז נוכל לחגוג יום עצמאות כהלכתו.

בינתיים מדווחים שנתניהו מתכוון להשתלט על טקסי העצמאות (יום הזיכרון הוא מחוץ למחלוקות) כחלק מתעתועי "האחדות". מה שמחייב החרמת כל טקס ממלכתי בהשתתפותו או בהשתתפות נציגי ממשלתו. טקסי העצמאות האמיתיים יהיו בהפגנות המחאה של מורשת העצמאות של ישראל הדמוקרטית. הדגלים שלנו, השירים שלנו, הניצחונות שלנו, הכישלונות שלנו והנופלים שלנו.