1. זהו. הנה אני הולך על טור חיובי לחגים, ללא "כן ביבי לא ביבי", ללא פוליטיקה, ללא הסחי והגועל, החרדות והפחדים, הסכנות והאיומים. טור חיובי ומאיר פנים לשבוע החג.
נתחיל. מגילת העצמאות היא אחד הדברים הטובים שיש לנו. מסמך מכונן, שעליו חתמו כל ותיקי היישוב, מחרדים ועד קומוניסטים, שישבו על ערש הולדתה של מדינת ישראל.
זה קצת פשע שלא לומדים אותה בבתי הספר, שלא משננים אותה די בשיעורי חינוך בצה"ל ובתנועות הנוער ובעצם שלא כל אזרחית ואזרח יודעים אותה פחות או יותר בעל פה.
יש לי חבר, קוראים לו יוסי. הוא הקים ומפעיל כתרומה לקהילה וכחזון, בתי ספר מקצועיים, האחד במרכז הארץ והשני בצפונה. הוא גם מעסיק כמה מאות אנשים, וכבר שנים שהוא מדפיס ומחלק עותקים של מגילת העצמאות לכולם. לא קריזה אישית, אלא הבנה של ההיכרות החסרה עם הדבר הכי מחבר אותנו ושסביבו אפשר וצריך להתלכד. אבל אם לא תכיר ולא תדע – איך תלמד?.
בחודש האחרון יוסי הדפיס אלפים רבים של עותקים ממגילת העצמאות לחלוקה בצמתים ובהפגנות. הוא מאמין שזו הדרך. ואני, ודאי כמו רבים, סבור שבהיעדר חוקה לישראל, צריכים לחוקק דחוף את חוק יסוד "מגילת העצמאות" כמצפון וכמצפן לאומי של מדינת היהודים הנבנית, המתמודדת, הקולטת עלייה ושבתוכה מיעוט ערבי לא מבוטל.
לקראת יום העצמאות, מממן לרוב בנק הפועלים דגל ישראל, המצורף לקוראי העיתונים. והנה השנה, כל הארץ דגלי כחול־לבן, המדינה מוצפת. חזון הבנק התממש בדרך אחרת והוא מונף בקריאה "דמוקרטיה" מדן ועד אילת.
אם הייתי בנק, הייתי מצרף השנה עותק יפה של מגילת העצמאות. אם יקראו אותה ויעיינו בה רק 50% – דיינו. ואם יתלו אותה במרפסת או במשרד 5% – די דיינו.
הפסח הזה, שבו אנו מספרים על יציאתנו מעבדות לחירות; החודש הזה שבו נציין את יום הזיכרון לשואה, את יום הזיכרון לחללי צה"ל ואת יום העצמאות – הם הזמן הנכון להבין שיש לנו מסמך אחד, רק בן 75 שנה, כל כך נכון וכל כך אקטואלי ושסביבו ניתן להגיע להסכמות.
2. התפתחות הטכנולוגיה, התחזקות ההשפעה של הרשתות החברתיות, השסע בחברה הישראלית והתחזקות מרכיבי התודעה על אופי שדה המערכה – כל אלו הופכים את תפקידו של דובר צה"ל למרכזי וחשוב יותר במטה הכללי. משלב התכנון, דרך שלב הביצוע ועד לשלב האחרון והמייגע של "המלחמה שלאחר המלחמה", הקרב על התודעה והנרטיב בארץ וברחבי העולם.
ספק אם ישנו גוף דוברותי נוסף בישראל או אפילו ברחבי העולם, המתמודד עם מנעד כה רחב של נושאים, בזירות כה רבות ובעוצמת איומים קרובים ורחוקים כמו שמתמודד דובר צה"ל. אני אומר זאת כמי שמכיר את גופי הדוברות בישראל ואת גופי הדוברות, למשל, בפנטגון או בזרועות הצבא האמריקאי, או גופים אזרחיים מקבילים.
אני כותב את הדברים על רקע חילופי דוברי צה"ל בשבוע שעבר. כל דובר צה"ל שמתחלף, מחליף עמו פחות או יותר תקופה, יכולת, אמצעים ומנעד אתגרים. קצב ההתפתחות וההשפעה בתחום מהיר יותר מכל מרכיב אחר בשדה הקרב המסורתי והמודרני באוויר, בים וביבשה. היות שהמלחמות המודרניות הינן במרחב האורבני בלב אוכלוסיות, כל אחד בצד שלנו ובצד של האויב שחמוש בסמארטפון הוא עיתונאי, דובר, פרשן, ועוד לא דיברנו על הלוחמה הפסיכולוגית והפייק ניוז.
לפני קצת יותר מעשור סיימתי ארבע שנים כדובר צה"ל. מבחינת הטכנולוגיה, הידע וההתקדמות, עידן כהונתי נראה לי לעתים כתקופת האבן.
הפיקוד העליון של היום - הרמטכ"ל, האלופים והמפקדים - מבינים היטב את חשיבות מערך הדוברות (אגב, שם ישן ולא רלוונטי. השם הנכון הוא מערך הדיפלומטיה הצבאית), מקצים לו קשב ואמצעים ומיקום מרכזי בהערכת המצב וכך ראוי.
לטקס חילופי דוברי צה"ל במבנה החדש של היחידה ברמת אביב הגיעו רוב דוברי צה"ל לשעבר. דוברות ותקשורת זו כנראה מחלה סופנית.
הדובר היוצא, תא"ל רן כוכב, הגיע מתפקיד מפקד להק ההגנה האווירית, אף על פי שמגיל 20 הוא חשב והתנהג תקשורת ושנים חלם להחליף טילים במילים - וזכה. מחליפו, תא"ל דני הגרי, הוא איש חיל הים ומפקד שייטת בעברו. אולם דווקא תפקידיו כעוזר וכראש לשכת הרמטכ"לים גדי איזנקוט ובני גנץ, הכשירו אותו לתפקיד. כמי שעתיד לעמוד בראש היחידה ולשמש כיועץ תקשורת של המטה הכללי הוא עתיד לגלות בהקדם כי הגלים הגבוהים, שאותם הכיר בים הסוער, הם כאין וכאפס לעומת אלה שהוא עתיד לפגוש ביבשה. תודה לרן כוכב ובהצלחה לתא"ל דניאל הגרי.
3. מישהי הציעה לי לצמצם את ההאזנה לתוכניות חדשות ואקטואליה בדרכים. שאקשיב למוזיקה, לפודקסטים או פשוט אכבה את המכשיר, אתמכר לנוף ולאוויר ואחשוב. פשוט לחשוב.
אז אני נוסע (די הרבה יחסית) וחושב. השבוע חשבתי על הכמות הבלתי נתפסת של עמותות החסד, הסיוע והרווחה שפועלות במדינת ישראל. חרדיות, חילוניות ומעורבות, באין־ספור תחומים. אין דבר כזה בעולם!.
יומנו מוקדש לרוב בתקשורת ובשיחות בין אדם לחברו ולמשפחתו למחלוקות, לפלגנות ולפוליטיקאים. איננו שומעים די את קולם של עושי הטוב המתהלכים בינינו בתחום הרפואה והסיעוד, בתחום איסוף המזון, בתי התמחוי, הקמחא דפסחא. את כנפיים של קרמבו ויד שרה, את איחוד הצלה ואת פתחון לב, את ארגון ידידים ואת זק"א, את המסיעים חולים פלסטינים מהמחסומים לטיפול רפואי, את ארגוני הידידים של מוסדות הבריאות וארגוני התרבות.
אני נוסע בדרכים וחושב על ההיקפים של אלפי עמותות וארגונים, מאות אלפי מתנדבות ומתנדבים, מקריית שמונה ועד אילת. את הטור הזה מובילים החרדים, עם אין־ספור עמותות חסד וצדקה, שמהם נהנים כלל אזרחי ישראל. אני נוסע, חושב ומתפעל. יום אחד יכוננו כאן חוק גיוס אזרחי לכל: לבני ולבנות 18 יהודים וערבים, חילונים וחרדים. חלק מהעמותות הללו, לפחות בעיניי, ראויות להיות תחליף לשירות האזרחי בצבא.
אשרי העם שככה לו. כל כך הרבה אנשים טובים ודורשי טוב מתהלכים בינינו בשקט, מכורים לעשייתם הטובה. מגיעה להם ולנו מנהיגות טובה וראויה.
4. אין כמו סדר פסח בבית. זה נכון. אני זוכר בערגה את ליל הסדר בבית סבתא, עם הריחות, המאכלים הסוריים, האווירה, הכיסא השמור לאליהו הנביא ואת האחיינים שלי מחפשים את האפיקומן (אני אף פעם לא התלהבתי מלמצוא אותו).
אני זוכר בגעגוע את לילות הסדר בחדר האוכל בלהבות חביבה, שלווה תמיד בריח פריחת ההדרים שפשט בקיבוץ, במרק עם הקניידלך של ברכה ז"ל, את ה"חד גדיא", המקהלה.
אבא שלי יעקב ז"ל, איש פלמ"ח, לא ויתר על הסדר בקיבוץ. זו הייתה אהבתו הגדולה, ומדי חג היה מגיע עם אמא ואחיי לעשות חג בקיבוץ.
והיו אירועי סדר גם ביד אליהו ובחולון בבית אמא ואבא וגם לילות סדר בצבא עם חיילים בודדים.
השנה החלטנו לנוח ועשינו את הסדר במלון בהרצליה. יומיים של מנוחה, בלי לוודא שקנינו את כל הברכות ובלי הדודה שתביא פשטידה. נכון, זה לא אותו הדבר, לא אותם הריחות, אבל מעת לעת מותר וצריך לגוון.
בשנה הבאה בע"ה בלהבות חביבה הבנויה.
5. כשאתם מטיילים ברחבי ישראל בימי החג, נסו לעשות כמוני. זה מרפא ומטעין. כשאתם יורדים מכיוון התענכים לעמק, שימו לכם בפול ווליום את "ירדה השבת אל בקעת גינוסר" או את "עמק שלי" של הגבעטרון. כשאתם שועטים (בזהירות) לאילת, שימו לכם את "ערבה אין קץ".
בשדרות תל אביב ולאורך חופיה תאזינו ל"יש לי סימפטיה" של מאיר ויזלטיר ז"ל. את הדרך מהגליל המערבי לכיוון מפרץ חיפה או מעוספיה לכיוון חיפה תלוו עם "ההר הירוק כל ימות השנה" של יורם טהרלב. ובדרך היורדת מהרובע היהודי של רחבת הכותל המערבי, השיר המומלץ הוא "מעל פסגת הר הצופים" של יהורם גאון. ואם משעמם לכם ויש לכם זמן, סעו לקיבוץ משמרות, התפרקדו על הדשא, שימו באוזניות את "יש ערימה של חברה על הדשא", ודמיינו את חנן יובל, מאיר אריאל ושלום חנוך ואפילו את אריק איינשטיין, שוכבים ממש לידכם ושרים איתכם. אחר כך קפצו לאכול משהו במעצמה הקולינרית פרדס חנה. זה יהיה חג כהלכתו.
6. לא יכולנו לבקש לעצמנו מתנה טובה ומדהימה יותר לחג האביב שבא מאשר זו שלה זכינו. בשבח והודיה לבורא עולם, זכיתי לנכד שלישי, בן בכור לבכורי שלי אורי ולכלתי המדהימה נטליה. כבר למדתי מכם שהלב יכול ויודע להתרחב כשצריך וכי אוכל לאהוב את אלמה, יהב ואת הרך הנולד ושיש מקום לעוד. ימים לפני הלידה השלימו נטליה ואורי לבנות בשעה טובה את ביתם בלהבות חביבה, ליד אמא ואבא ולצד אחיותיו, ואני מודה לאל עליון על שזכיתי.
מועדים לשמחה ושבת שלום.