למגילת איכה היסטוריה מרתקת, מדהימה. ספק אם כל אלה שבליל תשעה באב יושבים בבית הכנסת ומאזינים לקריאת המגילה, מודעים לעובדה המרכזית בהיסטוריה הזאת, שנושאת מטען של אקטואליות ולקחים מוחשיים נוכח מחזה העוועים המתחולל לנגד עינינו.
מגילת איכה לא נכתבה אחרי חורבן ירושלים. ירמיהו הנביא כתב את המגילה, או מדויק יותר, הכתיב לסופרו ברוך, לא כפי שמקובל לחשוב כקינה על חורבן בית המקדש. מטרת ירמיהו הייתה לקונן על המצב הפנימי המסוכן ששלט בירושלים ולהזהיר־להתריע מפני מציאות חברתית מאיימת.
יהויקים, מלך יהודה באותה תקופה, לא אהב בלשון המעטה את תוכנה הקשה של מגילת איכה – וציווה להעלותה באש. אבל ירמיהו לא התיירא מזעם המלך ולא השתתק מחמת תגובתו. הנביא הכתיב טיוטה שנייה, שקיימת כמגילת איכה עד ימינו.
האם זה לא מדהים? "איכה ישבה בדד?". בדיוק מה שקורה למדינת ישראל וצובר תאוצה בזירה העולמית בשבועות האחרונים. יוזמות, מהלכים ותוכניות שהממשלה הנוכחית נוקטת ודוחפת בשלושת חודשי קיומה גורמים לכך שארצות הנחשבות ידידותיות, הבולטת בהן כמובן ארה"ב, מבודדות את ישראל.
הוכחה צורבת להתרחקות המופגנת מישראל היא העובדה שלראשונה, בתום למעלה משלושה חודשים בתפקיד, ראש ממשלה לא הוזמן רשמית לפגישה בבית הלבן. הנשיא ג'ו ביידן אומנם קיים שיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל הוא לא הזמין אותו. בעגה הדיפלומטית זה אומר, "אני לא ברוגז איתך, אבל אני מצטער, הממשלה הימנית־דתית־קיצונית שהקמת, היצורים שמינית לשרים, ההתבטאויות הגסות והמתריסות שהם משווקים – אינני יכול לתת לכל זה הכשר בפגישה רשמית איתך בבית הלבן".
מן הראוי, לדעתי, להדגיש שמדינת ישראל איננה על סף חורבן. אין סכנה כזאת. במלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא הנאצי בפיקודו של גנרל רומל כבש את אל־עלמיין בגבול מצרים, רווחו הערכות כי הגרמנים ימשיכו בהתקדמותם ויגיעו לארץ ישראל.
ביישוב פרצה בהלה, אך הרב הראשי באותן שנים, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרגיע את הרוחות. "אין במקורות שלנו אף אזכור של חורבן בית שלישי", הצהיר, "זה לא יקרה". הרב ישראל מאיר לאו, מי שכיהן כרב הראשי האשכנזי, אמר לאחרונה כי "אני לא יודע אם אפשר להשוות (את המשבר בארץ היום) לחורבן בית שני, אבל יש משהו דומה". עם זאת הרב מיהר להבהיר כי "בורא עולם לא הביא אותנו משם לפה, מחורבן לבניין, בשביל להרוס את עצמנו".
הדברים מרגיעים, אבל אינם מפחיתים כמלוא הנימה את הסכנה, את האיום לעתידה של ישראל כמדינה חופשית ודמוקרטית לכל אזרחיה. הפילוג, עומק השסע והשתוללות השנאה המתחוללים לנגד עינינו מדרדרים את החברה בישראל למלחמת אחים.
הצרה היא שאין בימינו בישראל (ולא בתפוצות) דמות תורנית, רוחנית, מוסרית, מקובלת על כולם, שיכולה למלא לפחות חלקית את הנוכחות והנאמנות לעם ולמדינה שהנביא ירמיהו והנביאים אחריו ביטאו. חמור מכך, המגזר הלא קטן של מי שמזוהים כנמנים עם ההנהגה הרוחנית בישראל – מנהיגי חצרות חסידיות, גדולי תורה, ראשי ישיבות גדולות, רבני ערים גדולות – מתעטפים בשתיקה ואינם משמיעים קול לנוכח ההשתוללות הבלתי מרוסנת המתחוללת זה חודשים בזירה הפוליטית בישראל. מצב שיש המזהירים שמוביל להידרדרות למלחמת אחים. האם יש להם מה לומר והם פשוט פוחדים?
מה שהנביא ירמיהו לא חזה, ואם כן לא נתן לכך ביטוי במגילת איכה, הוא שהעם בציון יתעורר, לא יישב בשקט לנוכח התנהלות ההפקר ההרסנית של הפוליטיקאים – וייצא בהמוניו לרחובות. למחות, לצעוק מרה, ולדרוש בקול רם סוף להתנהגות עוועים שמעצימה את הפילוג וקורעת את המירכאות מהמונח המזעזע "מלחמת אחים".