כדאי להאזין למה שאומר ראש השב"כ רונן בר, הוא יודע על מה הוא מדבר. בר, שנאם השבוע בטקס לזכרו של חיים הרצוג, הנשיא השישי של מדינת ישראל, ואביו של הנשיא המכהן יצחק הרצוג, בחר להתמקד ב"קלות הבלתי נתפסת של ההשמצה ברשת, שעלולה להביא לאסון שלא נצליח להתאושש ממנו".
בר בקיא במה שקורה ברשתות החברתיות. אנשיו עוקבים בדאגה אחרי השיח האלים ברשתות, ומנסים להתחקות אחר מי שעומדים מאחוריו. בשב"כ מנסים לצוד את המפגע היהודי הבא, קודם שייקח את החוק לידיים. ההתרשמות של השב"כ היא שאם מסע ההסתה הנוכחי יימשך, זה עלול לקרות מהר יותר ממה שניתן להעריך.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
השיח ברשתות החברתיות הפך אלים ומאיים, בעיקר משום שלהבדיל מאמצעי התקשורת האחרים, אין ברשתות החברתיות פיקוח על אמינות החומר שמתפרסם. יש מי שמאמינים שכל מה שנכתב או מצולם ברשתות החברתיות נכון - מה שרחוק מאוד מהאמת. גולשים מיומנים מנסים ליצור בחסות האנונימיות מצג שווא, תוך הפעלת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, והם מצליחים בכך.
השב"כ אמור לגלות מדינות וארגונים עוינים, שמנסים להשפיע על השיח הציבורי ועל המערכת הפנימית בישראל. בשב"כ מודאגים מכך שאנחנו טובים יותר מהאיראנים או מחיזבאללה בהפצת פייק ניוז. אין ספק שהפרסומים מבית אינם נופלים בחומרתם מאלה שמפיצים גורמים עוינים מחוץ לישראל. ככל שהאמצעים הטכנולוגיים משתכללים ומשולבת בהם גם בינה מלאכותית, ניתן להשיג בעזרתם בקלות רבה את המטרה.
הרשתות החברתיות הופכות מסוכנות. גולשים מעבירים במחשבים או באמצעות טלפונים ניידים, חומרים שנראים אמינים, אך מתגלים חסרי בסיס. חייבים להתייחס ברצינות לאזהרה שמשמיע ראש השב"כ. הכתובת כבר על הקיר.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
חנופה במיטבה
קראתי ראיון עם גלית אלטשטיין, שהייתה המפקדת הזמנית של גלי צה"ל, שפורסם בעיתון "הארץ", וחיפשתי בתחתית הראיון את הסימון המוכר (מ) שבו נהגו לסמן בעבר מודעות בתשלום. אין ספק שהראיון היה חנופה במיטבה. הוא לא עסק בביקורת על התנהלותה של אלטשטיין, וניתן היה להתרשם שהיא הייתה האדם הנכון במקום הנכון, דבר שרחוק מאוד מהמציאות. בכותרות המשנה נכתב שאלטשטיין היא האישה הראשונה שפיקדה על גלי צה"ל. אין לכך שום משמעות. בעידן שבו נשים מכהנות בתפקידים בכירים, אין חידוש מסעיר בכך שאישה מפקדת על תחנת שידור צבאית.
אלא שבמקרה הזה, המפקדת הזמנית לא שירתה בצה"ל. אלטשטיין מנסה להציג את עצמה כלוחמת חופש העיתונות, והיא רחוקה מלהיות כזאת. המינוי שלה היה פוליטי ולא מקצועי. היא מונתה לתפקיד, בעיקר כדי לסלק את יעקב ברדוגו מגלי צה"ל, כפי שציפה ממנה לעשות מי שמינה אותה, שר הביטחון לשעבר בני גנץ, והיא עמדה במשימה. בתקופתה הודח אמיר איבגי מתפקיד מנהל החדשות של גלי צה"ל, אף על פי שמדובר בעיתונאי מוכשר, בעל שיקול דעת ראוי, שהוכיח עצמו בעבר בעריכה ובהגשה בחטיבת החדשות של הטלוויזיה.
אלטשטיין לא אכזבה את מי שמינה אותה. למרות זאת, ועדת איתור שמינה אותה שר ביטחון גנץ, לא מצאה אותה ראויה להמשיך לשמש מפקדת גלי צה"ל ובחרה באור צלקובניק למפקד הבא של תחנת השידור הצבאית. אף שצלקובניק נמצא הראוי ביותר מכל המועמדים, הוא לא נכנס לתפקיד, בעיקר משום שפוליטיקאים לא מחפשים כנראה את האיש הראוי והמוכשר ביותר, אלא מועמד חסר חוט שדרה, שלדעתם יוכל להעניק להם את השירות הטוב והיעיל ביותר.
כך מצא עצמו דני זקן, שהוא חסר ניסיון ניהולי, בתפקיד שיש בו צורך בעמוד שדרה יציב. מי שמינה את זקן לתפקיד, מעוניין להחזיר את ברדוגו לגלי צה"ל. ברדוגו אינו פסול לתפקיד, שעה שהמינויים הם על רקע פוליטי. השאלה היא למה שר הביטחון יואב גלנט צריך היה לסבך את העניינים. הוא יכול היה למנות את ברדוגו למפקד גלי צה"ל, מבלי שהוא נדרש לבצע מינוי עלוב של זקן למפקד הזמני.
הכתב המיתולוגי
אני מכיר את משה נוסבאום מערוץ 12 הרבה מאוד שנים. עבדנו יחד בעבר בקול ישראל. אני זוכר שלא מעט אנשים התבלבלו כשעבדנו ברדיו בין נוסבאום לנסטלבאום. באחת הפעמים, כשנוסבאום נפצע מרימון בעזה, בזמן שהכין כתבה לרדיו, קיבלתי פרחים שנשלחו אליו. צלצלתי לנוסבאום והצעתי להעביר לו את הפרחים. הוא התעניין מי השולח, ואמר לי, "תשאיר אותם אצלך".
נזכרתי בסיפור כשקראתי שעמותת אלווין בחרה בכתב הוותיק והאהוב לקבל פרס לאחר שחשף באומץ את התמודדותו עם מחלת ה־ALS והעניק בכך השראה למאות אלפי אזרחים עם מוגבלות שחיים בישראל. הוועדה ציינה את החלטתו של נוסבאום לשתף את הציבור באתגרים של המחלה, ולהמשיך בעבודתו בטלוויזיה - למרות הקשיים הרבים.
על נוסבאום אפשר לומר שהוא היה הכתב המיתולוגי לענייני משטרה של קול ישראל והוא המשיך לשאת בתואר גם כשעבר לעבוד בערוץ 12. עד שנוסבאום חשף באומץ את מחלתו, היו רבים שהעזו להציע להוריד אותו מהמסך. ההחלטה לאפשר לו להמשיך לשדר, כל עוד ירצה בכך וכל עוד הוא יכול, היא החלטה נכונה ואמיצה, שראויה לכל שבח.
הייתי שותף לסיפור דומה, שקשור בכתב מיתולוגי אחר של הערוץ הראשון, שגם הוא היה כתב לענייני משטרה, אורי כהן אהרונוב ז"ל. זה היה בתקופה שבה הייתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון. לקראת סיום תפקידי לקה כהן אהרונוב באלצהיימר ואיבד בהדרגה את הקשר עם הסביבה. במקרה שלו, לא ניתן היה לאפשר לו להמשיך להופיע על המסך ולשדר, אבל דאגנו לכך שהוא יגיע לעבודה כל פעם שחפץ בכך. בנוסף, נשמרו עבורו הכיסא והשולחן ששימשו אותו בטלוויזיה עשרות שנים. הוא המשיך להעביר ידיעות למהדורת החדשות, ולאחר שהן נבדקו - הן שודרו.
בחודשים האחרונים לחייו היה כהן אהרונוב מגיע למערכת כשהוא מלווה במטפל האישי שלו והתקבל בחום ובאהבה. מי שראויים לשבחים על הטיפול בו בתקופה שבה הוא חלה הם יוני בן מנחם, שהיה מנכ"ל רשות השידור, וזליג רבינוביץ', עוזר המנכ"ל באותה תקופה, שהעניקו לי את הגיבוי הדרוש ואפשרו לי להעסיק אותו עד סמוך למותו. בשירות הציבורי קל להפגין מחוות אנושיות של התחשבות כלפי עובדים, אך השיקולים בשוק הפרטי שונים. דווקא בשל כך, אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 12 וחברי הדירקטוריון של חברת החדשות, ראויים להערכה גדולה על התנהלותם בטיפול ובדאגה לנוסבאום.
לא פראיירים
כל מי שנוסע לחו"ל יודע עד כמה התמרוקים באירופה ובארה"ב זולים בהשוואה לאלה שנמכרים בישראל. צריך לברך את ח"כ אריאל קלנר (הליכוד), שעומד בראש רפורמת התמרוקים שיוצאת לדרך, ואמורה להיכנס לתוקף בימים הקרובים. זה קורה לאחר דיונים שארכו יותר מעשור.
לראשונה נשלם הרבה פחות על התמרוקים שאנחנו רוכשים בארץ. משמעות הרפורמה החדשה היא הקלה ברגולציה, שמשמעותה עבור הצרכן היא הוזלת מחירים. על פי ההסדר החדש, ישראל תאמץ את התקינה האירופית. בשלב ראשון, מדובר בהוראת שעה למשך שנה. אני משוכנע שבקרוב מאוד נפסיק להיות פראיירים. זה יקרה אחרי שהרפורמה תצא לדרך. חברות התמרוקים הגדולות גוזרות עלינו קופון ענק. בקרוב הן יבינו שלא נשלם יותר ממה שמשלמים מי שרוכשים תמרוקים בארה"ב ובאירופה.