סיום הליך הפריימריז בליכוד עורר תגובות שונות במערכת הפוליטית. משום מה, התקשורת הרבתה לעסוק ב"חיסולם" הפוליטי של משה פייגלין וציפי חוטובלי, אשר מזוהים עם האגף הדתי־רדיקאלי והלאומני של הליכוד. אם מישהו רוצה לראות בכך הישג משמעותי של ניקוי האורוות הקיצוני בליכוד, שירווח לו. מאידך, נשמעים בתקשורת קולות המבקשים להלל ולשבח את מצביעי הליכוד, אשר בחרו רשימה מאוזנת, בלתי קיצונית בעליל. יש המרחיקים ומסתמכים על סקרים אד הוק, שאין להם ולא כלום עם המציאות שתיווצר לאחר 17 במרץ.
מובן מאליו שבולמוס הסקרים נועד לעצב את דעת הקהל, ובמילים פחות יפות, להונות אותו. השיח הפוליטי עד עתה הוא רדוד ובלתי רציונלי. הוא יצרי מאוד ותעמולתי בצורה מחרידה. נאומו של נתניהו בהשקת הקמפיין של הליכוד היה מבזה ויהיר. רטוריקה תעמולתית ותו לא. “צוק איתן" זה ביטחון? תשאלו
את דני דנון. קרע עם האמריקאים זה ביטחון? קבלת הרשות הפלסטינית לבית הדין הפלילי בהאג זה ביטחון? בידוד ישראל באירופה זה ביטחון? די. אל יתהלל חוגר כמפתח.
הימנעות של חלק גדול של הפוליטיקאים מן השיח המדיני־ביטחוני, שמא לנתניהו וממשלתו יש יתרון גדול בתחום, היא שטות. ללא הגעה להסדר עם הפלסטינים והמשך ההתכתשות המדינית־צבאית, לא ניתן יהיה לטפל בכלכלה או בחברה. כל אימת שישראל נמצאת בעימות מתמשך, ותקציבי עתק יוזרמו לביטחון או למה שנתפס בעיני הימין כביטחון (ההתנחלויות), לא תישאר אופציה לשנות את המצב הכלכלי־חברתי. מי שמעוניין מאוד בהמשך הסטטוס קוו, ומי שעושה הון פוליטי מכך, הם הליכוד והבית היהודי בתמיכת פוליטיקאים ממפלגות אחרות, דוגמת אלה מש"ס או אלי ישי וחבריו. אסור להותיר את הזירה המדינית־ביטחונית בידי הימין בלבד. אין להם, ומעולם לא היה להם מונופול על ביטחונה של ישראל והגנתה.
איזו סיבה יש לאנשי מפלגות המרכז־שמאל להחביא את הנושא הביטחוני? מעולם אנשי השמאל שהיו בשלטון לא החזירו שטחים, כפי שעשו אנשי הימין. מעולם לא ביצעו אנשי השמאל התנתקות, הרסו את היישובים היהודיים עד היסוד ופינו את יושביהם כפי שעשו הימנים. הטוענים נגד אוסלו ו"פשעיו" אינם יכולים להצביע על שום שטח מיושב יהודים שהועבר לפלסטינים. אז מדוע נמנעים ראשי מחנה המרכז־שמאל להתמודד עם הסיפורים והבדיות של הימין, היודע לשמור על ביטחון ישראל? מספיק לחזור אל דברי דנון (מהרשימה ה"מעולה" של הליכוד) בזמן “צוק איתן" על תפקוד ראש הממשלה ושר הביטחון. יש גם להבליט את דברי שר החוץ, אשר מתאר בצורה מאוד ישירה את כישלונו של נתניהו בתחום המדיני־ביטחוני.
נתניהו נשמע כאילו רק נחת על כיסא ראש הממשלה. שריו ונושאי כליו כאילו רק אתמול קיבלו מושב במיניסטר הכה נחשק. במשך שש השנים האחרונות נתניהו וחבריו היו בשלטון. הם ניהלו מדיניות כלכלית קפיטליסטית חזירית. חבריו מן הימין, אנשי הבית היהודי, דאגו לבנייתו של הבית היהודי, אך בית ליהודים מחוץ לשטחים הם לא בנו. שר הכלכלה שאינו מתנצל ואינו מתבלבל, אחראי על הקמתם ושגשוגם של מקומות עבודה לאזרחי ישראל? איפה הוא היה זולת ערוצי הטלוויזיה או מצלמות האינטרנט?
רשימת הליכוד שנבחרה אינה שונה מזו שהייתה וזו שתהיה. אותן דמויות, אותה מדיניות של "שב ואל תעשה" בתחום המדיני, דרוויניזם כלכלי־חברתי. למצביעי הליכוד וש"ס המסורתיים, הנמנים עם השכבות המוחלשות ביותר בחברה, יש לבוא בטענות רק אל עצמם. נקמות מטופשות בעלות ריח נפתלין לא יסייעו לשיפור המצב.