אם עדיין לא הבנתם באיזו מדינה אתם חיים, אזי אירועי השבוע האחרון יעזרו לכם להתמצא במרחב ובזמן. זה היה השבוע שבו נחשפו פרשיות מסריחות אם לא פליליות בבית ראש הממשלה. זה היה שבוע שבו נקברו חללי צה״ל אחרי פעולה שנויה במחלוקת. זה היה שבוע שבו נתפסו מבקר המדינה והיועץ המשפטי כשהם שוברים את הכלים בהגנה אישית על ראש הממשלה. זה היה שבוע שבו כל אדם סביר הבין שתעלול הנאום של נתניהו בקונגרס הוא נזק לביטחון המדינה, וזה היה גם השבוע שבו עלתה התמיכה בראש הממשלה.
אתם הבנתם את זה, אזרחים ואזרחיות יקרים ויקרות? זה היה גם השבוע שבו סוכמו סופית (?) תוצאות הבחירות הפנימיות בליכוד ואחרי הפיאסקו עלתה המפלגה בסקרים. ברלין? לונדון? אולי מאדים? שמעתי שהשנה תשוגר לשם חללית שאמורה לנחות בשנת 2020, שזו בדיוק הקדנציה הרביעית או החמישית או השישית (תלוי בקצב נפילת הממשלות), של נתניהו בדרך לשבירת שיאי קריסת ובחירת ממשלות בצרפת ובאיטליה.
זה גם היה השבוע שבו גילה יאיר לפיד את האור, כלומר את החושך. ״אנחנו חיים במציאות שבה שומרי הסף שותקים כשראש הממשלה מתחבא מאחורי אשתו והופך את בית ראש הממשלה לארמון של קיסרות מנותקת ונהנתנית״, אמר לפיד הנסער באירוע ליד כלא מעשיהו. ״מה הבעיה להגיש דוח על הוצאות?!״, זעם האיש והג׳ל, ״שימו חמישה חוקרים, תחזרו עם התוצאות תוך שבוע. מה הבעיה לבדוק את הבקבוקים, את ריהוט הגן, את המים בבריכה בקיסריה ואת גלידת הפיסטוק?״. הבעיה היא שלפיד ישב שנתיים בממשלה כשכל הג׳אז הזה ניגן בדציבלים של אצטדיון רוק, ועד שלא גורש משם הוא לא ידע, לא שמע, לא ראה ולא עשה כלום.
קרו גם דברים טובים השבוע. התפטר וויליאם שאבאס, יו״ר ועדת החקירה של האו״ם לבירור אירועי צוק איתן. הקמפיין נגדו, כך טען, כאילו הוא מוטה לטובת הפלסטינים, עשוי לחבל בלגיטימיות של מסקנות הדוח. ״עכשיו״, הגיב ראש הממשלה נתניהו, ״צריך לגנוז את פרסום הדוח״. לידיעת ראש הממשלה: אין סיכוי שהדוח ייגנז. לידיעת אזרחי ישראל: הקמפיין נגד שאבאס היה פשוט מטומטם. אין ספק שמחליפו יפסוק כמוהו - אולי יהיה שינוי זניח בניואנס וצריך להתפלל שלא לרעה. אם שאבאס היה נשאר בתפקיד והדוח היה קטלני, ייתכן שלקמפיין נגדו היה סוג של השפעה, ועכשיו מה? גם אם מחליפו יהיה גדול האנטישמים (כולם כאלה), לא ניתן יהיה לנהל נגדו קמפיין דומה. יש גבול למניפולציה הזאת. או שאין.
המפלג הסדרתי
מה שעשוי לשבור את כל הנאחס הזה הוא המפלגה הערבית המאוחדת. האיחוד הזה הניב עד כה בסקרים מנדט נוסף. אם החבורה הזאת תעבוד כמו שמצופה ממנה, היא עשויה להגיע ל־14 מנדטים עם סיכוי לא רע לגוש חוסם.
״רצה להעלים ונעלם בעצמו״. מוחמד אגברייה ממש נהנה לגלגל את הע' הגרונית כשהוא קורא בבית הקפה של פהמי אבו מוך, מול מחנה 80, תוצאות סקר שהעלה את הרשימה הערבית המאוחדת ל־12 מנדטים והוריד את ליברמן אל קו אחוז החסימה. הסיבה למסיבה של אגברייה היא קריסת יוזמתו של ליברמן, שנתמכה על ידי נתניהו והרוב הימני בכנסת, להעלות את אחוז החסימה באמתלה של משילות.
הוא ממש לא פוליטיקאי, וחברי הכנסת הערבים הם לא כוס הקפה שלו, אבל הרעיון שליברמן לא עובר את אחוז החסימה מאוד מוצא חן בעיניו. כמו בעיני הרבה מאוד יהודים. מבחינתו של אגברייה, תושב אום אל־פחם, חיסולו הפוליטי של ליברמן הוא גם עניין קיומי אישי. הוא באמת חושש שליברמן עשוי לגרום לכך שאום אל־פחם תהיה מצדו המזרחי של הגבול בשטחי הרשות.
״עזוב שטויות״, אני אומר לו, ״זה לא יקרה, אף אחד לא לוקח את ליברמן ברצינות חוץ מהמשטרה והפרקליטות״. אגברייה מנענע ראשו כמסרב, ״אני לא יודע״, הוא אומר, ״אבל אני יודע שהכל יכול לקרות כאן. מה, לא שמעת מה קרה בנכבה?״. בעניין שלשמו התכנסנו, כלומר הסיכויים של המפלגה הערבית להפוך לכוח פוליטי משמעותי, אגברייה מעדיף לחכות ולראות. כן, הוא יצביע בעדה. לא, הוא בדרך כלל לא מצביע. לבחירות לכנסת הוא לא מצביע, אבל לעיריית אום אל־פחם הוא מצביע תמיד. בל״ד. למה? כי אגברייה (החמולה מהצד שלו) הולכים עם בל״ד.
יש באום אל־פחם אלפי אגברייה. לא כולם מצביעים בל״ד, אבל למועצה יש להם מועמד משלהם. וזו בדיוק הבעיה שניצבת בפני מנהיגות הרשימה הערבית המאוחדת. איך לוקחים מגזר שמצביע לכנסת בקצת יותר מ־50% ומעלים אותו לשיעורי ההצבעה לרשויות המקומיות - יותר מ־90%. וכמו תמיד, בדומה למה שקרה בין אריה דרעי לאלי ישי, גם אצלם צף המפלג הסדרתי הקבוע. הפעם זה חבר הכנסת לשעבר טלב א־סאנע, שקפץ ורשם מפלגה ערבית נוספת לאחר שחד״ש, רע״מ־תע״ל ובל״ד החליטו על ריצה משותפת.
א־סאנע לא נבחר בסיבוב הקודם של רע״מ־תע״ל ולא היה לו סיכוי להשתלב גם במהלך הנוכחי. כמו תמיד, זה סיפור של אגו, מעמד וכסף. א־סאנע, תושב לקיה בנגב, דרש במהלך המגעים להקמת הרשימה המשותפת להיות ראש ועדת המעקב של ערביי ישראל פלוס משכורת נדיבה. אמרו לו לא, והוא נסע לוועדת הבחירות בירושלים כדי לרשום מפלגה ערבית נוספת. כמו אלי ישי, גם לו אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. גם מספר הקולות שהוא עשוי לגרוע מהמאמץ הכללי הוא בסדר גודל של אלפים בודדים. קריאת התיגר היא עניין אנושי ומסורתי: אגו, שמירה על הכבוד, נקם וכמה פריימים באוויר מעולם לא הזיקו לבדואי או יהודי מתוסכלים שניהם.
כדי להגיע לכך ששלוש המפלגות הערביות יתאחדו לצורך הבחירות היה צורך לא רק בליברמן ובאיום של אחוז החסימה, אלא גם בהרבה מאוד כיפופי ידיים בתוך המפלגות ולא מעט גמישות אידיאולוגית. שלא לדבר על אפסון האגו. קשה היה לצפות שבל״ד ישבו עם חברי כנסת יהודים מחד״ש, ובעיקר שקומוניסטים ישבו עם אסלאמיסטים מרע״מ־תע״ל. ואכן, חבר הכנסת דב חנין ניהל עד דקת ההצבעה ממש קרב פנימי בתוך חד״ש כדי למנוע את האיחוד, אלא שהברית שנכרתה בין ג'מאל זחאלקה, יו״ר בל״ד, לבין מוחמד ברכה, היו״ר הפורש של חד״ש, ובייחוד נדיבותו המפתיעה (רק את היהודים) של אחמד טיבי והצעתו לוותר על ראשות הרשימה, עשו את האיחוד.
טיבי הוא אומנם הח״כ הפופולרי, אבל בעצם אין לו מפלגה, או תנועה. יש לו רקע, כחבר ועדת הכספים, של ניהול מסחרה פרלמנטרית מתוחכמת שהניבה למגזר מאות מיליונים, וכמובן לפחות יציע באצטדיון דוחא בסכנין אמור להיקרא על שמו. שלוש המפלגות אגב, אינן מוותרות על זהותן ועל מנגנוניהן. במאבק נגד ממשלת הימין אמורה החזית הפרלמנטרית הערבית להיות מרכיב מכריע בגוש חוסם שימנע הקמת ממשלת ימין. בזמנו של יצחק רבין זה עבד. אין סיבה, פרט לריקבונה של החברה הישראלית, שזה לא יקרה גם הפעם.