כמו העורב מתיבת נוח, גם חלקים רבים בשמאל של היום נטולי מעוף, חזון וערכים. מלאי פסימיות וציניות מאוסה. ״רע, רע פה״, הם קוראים בקול כדי להסתיר את העובדה שאין להם את האומץ ולא התושייה למצוא את חוף המבטחים שבקצה האופק. הם אפילו לא חשים בנוח עם הספינה. פוסט־ציונות קוראים לעורב הזה.


יקר פה, מסוכן פה, מנוכר פה, הם אומרים. הכל הולך לאבדון בגלל מתיישבי הארץ העקשנים מגב ההר. הייאוש כולו נובע מן האוחז בהגה ורק אם נחליפו בהם, הכל ייעשה הרבה יותר נוח. אבל העורבים טועים ומטעים.
 
הם טועים כי 70% מהישראלים מגדירים את עצמם כמאושרים. הם טועים כי הישראלים מולידים יותר ילדים לעולם מבכל מדינה מערבית אחרת, ולו רק מפני שהם מאמינים בעתיד, בספינה ובחוף המבטחים. הם טועים כי רק לאחרונה פורסם שהסיכוי ללקות במחלת לב בישראל נמוך במחצית מאירופה, שהישראלים מעשנים פחות ומשתכרים פחות משאר העולם, שמחירי המזון בארץ ירדו בשנה האחרונה בקצב חד יותר מכל מדינה מערבית אחרת.
 

הם טועים כי ישראל היא אחת המדינות היחי־ דות במערב שחמקה כמעט לגמרי מן הסע־ רה הכלכלית שממנה נפגעו כמעט כל אומות אירופה וארצות הברית. אבל העורבים, כאמור, לא רק טועים אלא גם מטעים.

מטעים כי הם אומרים שגורלנו יקר להם ובאותה נשימה מתעקשים על הסכמי עודפים עם רשימה ערבית אנטי־ציונית, שמסרבת לגנות את המאבק העממי נגד ישראל, רק כדי להשתלט על ההגה. הם מטעים כי חוץ מלקרוא ״רע, רע״, הם לא מניחים על השולחן שום מפת דרכים חלופית שניתן באמת לקחת אותה ברצינות.
 
בעצם, המאבק על ההגה השלטוני הוא מאבק על דמותה, צביונה וקיומה של הספינה כולה. הספינה שעליה נמצא עם ישראל. כל השאר הסחה כדי להשתלט על ההגה. כל מה שצריך כדי שיהיה פה עוד יותר טוב זה לעשות ציונות. לחזק את הריבונות ולגבות את צה״ל - זה מה שייתן לנו ביטחון וירתיע את האויבים שלנו.

לבנות יותר דירות, בכל חלקי הארץ, זה מה שיוזיל את הדיור. להתגאות בעם הנפלא שלנו, בסמלים שלנו, להיות עם חופשי בארצנו, זה מה שיעשה לנו טוב.
אם זה היה תלוי בעורב של נוח, האנושות הייתה תקועה בתיבה עד היום. אם זה תלוי במקהלת העורבים של השמאל האנטי־ציוני, תמיד יהיה פה רע. אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות. כמו היונה שהביאה לתיבה עלה של זית, אנחנו נבוא לקלפי ביום שלישי עם פתק למפלגה ציונית. כדי שימשיך להיות פה טוב.

הכותב הינו מנכ״ל תנועת "אם תרצו"