כוחות אדירים הופעלו במערכת הבחירות הזאת כדי להכריע, בשנייה האחרונה, את הוויכוח ההיסטורי בעניין הפלסטיני. האנרגיות והכספים הגדולים שהשקיעו בקמפיין גורמים זרים, שונים ומשונים, כוונו רק לעניין הזה.

ההכפשות האישיות הדרמטיות על בנימין נתניהו נועדו רק לכך. הכל מתוך תחושת מצוקה של חובבי הפלסטינים, מבית ומחוץ, שזו הרכבת האחרונה. ההזדמנות האחרונה לנצל מועקה כלכלית־חברתית וביקורת נגד ההתנהלות האישית של ראש הממשלה, כדי להקים, בדלת האחורית, את מדינת פלסטין. 

 
המהלך הזה נכשל והתרסק. הוא נכשל למרות התנאים האופטימליים שעמדו לרשות מוביליו: טינה עמוקה של מרבית הציבור על יוקר המחיה ובמיוחד על מחירי הדיור, תחושת גועל נרחבת מההתנהגות האישית של בני הזוג נתניהו, עימות קשה עם הממשל האמריקאי ומלחמה פרסונלית של כמה מבכירי הליכוד בעבר נגד מפלגת האם ובייחוד נגד העומד בראשה. 
 
למרות כל אלו הצליח נתניהו להתאושש ברגע האחרון, והוא ירכיב כנראה את הממשלה הבאה. אלא שהוא עשה את זה בדרך חדה ומחייבת, שלא מאפשרת לו חישוב נתיב מחדש. 
 
הוא חזר, באופן מלא, לעמדות הקלאסיות של הליכוד והמחנה הלאומי: להתחייבות לא לחלק את ירושלים ולא לפנות יישובים, להבטחה לא להקים מדינה פלסטינית ולצו הקמת ממשלה לאומית עם הבית היהודי.  רק נוכח השבועות הדרמטיים הללו, ואל מול הסכנה הברורה של עליית ממשלת שמאל, הצליח נתניהו לגרום לרבים לקחת גלולות נגד בחילה ולהצביע לו שוב. רק אל מול ההבטחה החדה והברורה הזאת. 
 

את הלקח הדרמטי הזה חייב נתניהו לנצור. את ההתחייבויות הללו מחוייב ראש הממשלה לכבד. בפעם הראשונה בקריירה שלו הגיע הזמן שיפעל עם המחנה הטבעי שלו, למימוש העקרונות שעליהם הוא גדל ולהם הטיף כל חייו. לא תהיה לו הזדמנות נוספת. כי אם הפעם יתברר, שוב, שאין כל משמעות למה שיוצא מפיו ברגעי מצוקה, יוכח שכל ההשמצות נגדו היו נכונות.
 
וחוץ מזה, יש לנתניהו לקחים נוספים ליישם ומהר. יותר מכל עלתה הזעקה הכלכלית של הציבור במערכה הזאת, ולגביה הגיע הזמן לחולל את הרפורמות האמיתיות. להוריד מסים, לפתוח את התחרות ולהתרכז בשיפור איכות החיים של כולנו.