כמו חברות ביטוח, גם סוכנויות ביון אינן יכולות להבטיח כיסוי מלא לנזקים. השירותים הצרפתיים לא היו יכולים לדעת על כל תא של טרוריסטים, בוודאי לא על התארגנות של בודדים או של זוגות, שזממו בסתר להוציא אל הפועל פיגועים. להזכירכם, גם ארגון חשאי ויעיל כמו השב"כ לא ידע על התוכנית לחטוף ישראלים בצומת גוש עציון ביוני האחרון – פיגוע שהסתיים ברצח שלושת תלמידי הישיבה - ולקח עוד זמן מה עד שעלה על עקבות מחבלי החמאס. 

"ברוב המקרים, שירות ביון אינו יכול לחזות מתי פנאט הופך מרדיקל שמביע מחשבות לטרוריסט אלים", צוטט אתמול בכיר הCIA לשעבר, ברוס רידל, על ידי סוכנות הידיעות רויטרס בהקשר של אירועי פריז, "הבעיה של שירותי הביטחון של צרפת", הוסיף רידל, "היא שיש כל כך הרבה אזרחים צרפתים שהצטרפו למלחמות הג'יהאד בסוריה, בעיראק ובמקומות אחרים וחזרו הביתה, שהם אינם יכולים לעקוב אחר כולם ולפקח עליהם".

אלה הם דברים שקולים ובעיקרון נכונים. אך בכל זאת, עולה רושם כי הפעם נחלו שירותי המודיעין הצרפתיים כישלון מהדהד. האחים סעיד ושריף קוואשי, המחבלים שרצחו שני שוטרים ו12 בני אדם במערכת המגזין הסאטירי "שארלי הבדו", היו יעדים חשובים של שירותי הביטחון. שמותיהם הופיעו גם ב-TIDE, מאגר המידע המרכזי של המודיעין האמריקאי על טרוריסטים מוכרים או על חשודים בפעילות טרור. הביון האמריקאי חולק את הרשימה, שמורכבת מיותר ממיליון שמות, עם שירותים עמיתים, כך שהם היו מוכרים למודיעין הצרפתי. שמותיהם אף הופיעו ברשימה בינלאומית של מנועי טיסה. 

אחד האחים התאמן ב-2011 אצל אל קאעידה בתימן. בצרפת הם פעלו כגייסים של מתנדבים לעיראק. אלה היו סמנים מעידים שהיו צריכים להדליק את כל נורות האזהרה. אך בשנה האחרונה, לאחר שלא היו מעורבים באירועים חריגים והנמיכו פרופיל, המעקב אחריהם התרופף. בשעה שמומחים זרים כמו רידל מנסים לגלות הבנה למה שעשה או לא עשה מספיק שירות הביטחון הפנימי בצרפת, הביקורת הנוקבת ביותר מושמעת דווקא מצד אנשי מקצוע בצרפת עצמה.

כמה מהם לא מהססים להגדיר במילה "מחדל" את מה שנגלה לעינינו לאחר שלושה ימים שבהם הייתה בירת צרפת במעין מצור, בעת שהתנהל מרדף אחר ארבעה ג'יהאדיסטים חמושים בקלצ'ניקובים. "הבעיה שלנו", אמר לי מומחה צרפתי בכיר לביטחון ולמודיעין שביקש להישאר בעילום שם, "היא במבנה קהילת הביון שלנו".

הסבר: בשנת 2008 אוחדו יחידות המודיעין של המשטרה (RG) ושל שירות הביטחון הפנימי (DST) לגוף אחד הקרוי DCRI, ששמו שונה ב-2014 ל-DGSI (המנהלה הכללית לביטחון פנים), הכפוף לשר הפנים. לדברי המומחה, כוונת האיחוד היתה טובה: לייעל את עבודת האיסוף, למנוע כפילויות ולשכלל את יכולת המעקב אחר חשודים. בפועל, עם זאת, המטרה לא הושגה.

"המודל הזה לא עובד", הוסיף המומחה, "הDST התמקד בעבר ב'נושאים הגדולים', כלומר בעיקר ריגול נגדי, מעקב אחר קבוצות טרור גדולות כמו אל קאעידה, בעוד שה-RG, המודיעין המשטרתי, עשה בעבר את מבצעי השטח המלוכלכים – חדירה בזהויות בדויות למסגדים, האזנה לאימאמים ודיווחים מיידיים על כך. זו היתה עבודה שיטתית, מתסכלת ואיטית, אך היא נשאה תוצאות". 

לדבריו, "עם איחוד הסוכנויות, נבלעו יחידות ה-RG במבנה החדש והועמדו בצל ה-DST, שתמיד ראה עצמו כארגון אריסטוקרטי שלא מתעסק במה שנתפס כזוטות. הלך מחשבה זה 'זיהם' את כל המבנה החדש. באופן אירוני, ככל שאיום הטרור האסלאמי גבר - כך נחלש הכיסוי שלו".

כמובן שהבעיה של צרפת אינה רק של מבנה השירותים החשאיים שלה, והיא עמוקה יותר. צרפת, כמו כל אירופה המערבית, צריכה להבין שעליה לשנות דיסקט ולהפנים שהיא נמצאת במצב מלחמה מול המאיימים על הציביליזציה, על התרבות ועל המורשת שלה. עליה לחוקק חוקים נוקשים יותר נגד הטרור, להדק את הפיקוח על הגירה, ואולי אף לשלול אזרחות מפעילי טרור.

עליה גם לחדד את ההכרה של המערכת המשפטית כי מדובר במאבק בין תרבויות. מדובר בתהליך ממושך שלוקח זמן עד שיימצאו האיזונים הנכונים בין שמירה על חופש הפרט, על עקרונות הליברליזם ועל ערכי הדמוקרטיה, לבין ההגנה על ביטחון הרפובליקה. כמו שקרה בארצות הברית לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001, שמירה על הביטחון תוביל במקרים כאלה בהכרח להגבלה מסויימת של חירויות הפרט.