מחליפים תלבושת: פלורליזם זה לא כאן

האם אנחנו באיראן? האם הפכנו למדינת טליבאן? מעתה נשים נדרשות לעטות שכבות בד רבות ולהצניע את עצמן מפחד מטיפים דתיים? התשובה היא כמובן לא.

שלט על אוטובוס ואפילו קמפיין טלוויזיוני עוד לא הכריחו אף אחד לשנות את אורחותיו. במדינה דמוקרטית האזרח מוכרח לציית רק לחוק ולצו מצפונו. האדם החושב, האזרח הליברל, מן הסתם רואה את השלטים והוא מזדעזע ורוצה לקבול על כפייה דתית, אולם הוא יכול גם שלא.

שהרי פלורליזם פועל לכל הכיוונים, וכמו שאנחנו מסוגלים וגאים להכיל דעות ועמדות המבטאות חופש, חירות וקידום זכויות אזרח לכל, כך עלינו להכיל גם דעות ועמדות שמרניות המושמעות במרחב הציבורי, כל עוד אינן מוכלות על הציבור בכוח הזרוע או בכוח החוק.

מיזמים רבים בתחום ההתחדשות היהודית עלו לאחרונה ועוררו מחלוקת וסערה ציבורית, אולם יש הבדל מהותי בין מי שפוסל את האחר ובין מי שמטיף לדעותיו במרחב הציבורי ומנסה לשכנע שדרכו היא הנכונה. קמפיין "שישי ישראלי", שזכה לקיתונות של צוננים, הציג במפגיע משפחה חילונית ופסל את אורחותיה הלא דתיים, כשהוא שופט אותם ומציע אפשרות אחרת, עדיפה יותר. 

לעומת זאת, הסלוגן "לבוש קצר מקצר חיים" הוא בגדר אמירה סתמית הפונה לכל אזרח ואזרחית באשר הם, ואין כאן פסילה גורפת של מגזר, אלא תעמולה להשקפת עולם. מן הסתם, רבות הדתיות ורבים הדתיים ששומעים זמירות כאלה מפי מחנכים ומורים ורבנים לאורך שנות חייהם.

אפשר להתווכח על הרטוריקה, אפשר לבוז למי שנזקק לאיומים כדי להשריש ערכים המקובלים עליו, אבל להוריד את השלטים בטענה שאנו חברה מודרנית וליברלית, זה בדיוק דבר והיפוכו. שהרי חברה נאורה גורסת זכות להביע דעות ותומכת בריבוי קולות, הקשבה לערכי התרבות של האחר, גם אם הוא מוזר וטועה בעינינו. גם אם הוא גס רוח.

החברה הישראלית שבטית ביותר, והניסיון לאיין את ההבדלים ולגלף ישראלי מוצלח אחד נוסה בעבר ונכשל כישלון חרוץ. אנחנו מוכרחים לשמור על התפיסה הדמוקרטית, להגן על זכותנו לבחור את אורח חיינו, להילחם במי שמצר את צעדינו בחוק, אבל באותה נשימה אל לנו לאסור ולהקטין את האחר כשהוא מבטא את עמדתו, החשוכה בעינינו. הכי הרבה, תמיד אפשר לצאת בקמפיין נגדי: לבוש קצר? לבש מה שתבחר!"