קמתי כמו בכל בוקר בשעה מוקדמת ויצאתי מביתי בבת ים לתחנה של קו 40 של דן. חיכיתי ספציפית לנהג הרצל ביטון, שאני רגילה ואוהבת לנסוע איתו בכל בוקר למקום עבודתי בתל אביב. האוטובוס היה מלא והיו נוסעים שנאלצו לעמוד. בצומת מעריב, קצת לפני התחנה הבאה ואחרי שהאוטובוס החל לנסוע באור ירוק, המחבל התנפל ודקר את הנהג.
אני הייתי עם אוזניות בחלק הקדמי של האוטובוס ולא הבנתי בהתחלה מה קורה, אבל אחרי כמה שניות קלטתי שזה פיגוע. התחושה הייתה מזעזעת. כל האנשים רצו לחלק האחורי של האוטובוס ודרכו אחד על השני. חלק מהאנשים נפלו. הייתה בהלה ואנשים צעקו וצרחו. המחבל עצמו דקר אנשים בלי הכרה כשהוא צועק בערבית.
כשהמחבל הגיע לכיוון שלי הנהג נתן ברקס חזק והאוטובוס עצר בפתאומיות. המחבל איבד שיווי משקל והסכין נפלה לו. בזמן שהוא התכופף והרים את הסכין, אני הספקתי לרוץ לחלק האחורי של האוטובוס - וזה היה נורא מה שראיתי שם. למרבה המזל, לפני שהנהג התמוטט הוא הצליח לפתוח את דלתות האוטובוס. אנשים יצאו במהירות לכביש. זה היה נורא צפוף ומפחיד. חלק מהאנשים נפלו וקמו והמשיכו לרוץ. בשלב הזה גם המחבל יצא מהאוטובוס, רץ אחרי אישה שעמדה בחוץ ודקר אותה בגב.
הוא המשיך לדקור עוד אנשים, אבל רצתי לכיוון השני מהכיוון שהוא רץ אליו. תוך שניות היו במקום אנשים רבים והמולה. מלווים מיחידת נחשון של שב"ס שליוו עצורים עברו שם עם הרכב במקרה והבינו שזה פיגוע. הם עצרו את הרכב והחלו לרדוף אחרי המחבל. הם ירו בהתחלה באוויר ואחר כך ירו לו ברגל. מה שעברנו היה מזעזע. התמונה של המראות הקשים לא תצא לי מהראש. באופן אישי, אני סיימתי עם אוטובוסים. אני גם לא מתכוונת להגיע בימים הקרובים לעבודה. אני צריכה להתאושש. זה היה נורא מה שעברנו. קם אדם בבוקר ולא יודע מה מחכה לו. צריך לנצל כל רגע בחיים.