החזית הצפונית היא החזית הכי מסוכנת למדינת ישראל. החזית הדרומית, לעומת זאת, היא הרבה פחות מסוכנת. אבל מאז ההתנתקות מרצועת עזה והשתלטות החמאס עליה, רצועת עזה היא מוקד הפעילות האלימה המרכזית נגד מדינת ישראל; היא זו שגררה את ישראל לשלוש מלחמות; זו שמהווה מוקד לפעילות עוינת לישראל בעולם; זו שגורמת לכך שישראל מואשמת בעולם בפשעי מלחמה, ברצח עם, בהרג ילדים, במצור אכזרי ובהרעבה; היא זאת ששולט בה ארגון שחרט על דגלו את השמדת ישראל ואינו מוכן להיות שותף לכל הסדר מדיני עם הפלסטינים. במילים אחרות, רצועת עזה וחמאס הם למעשה הבעיה האסטרטגית המרכזית הקרובה המעסיקה את ישראל מזה שנים - בתחום הביטחוני, המדיני וההסברתי.
מבצע "צוק איתן" מהקיץ האחרון נתן לחמאס מכה צבאית קשה, ומכה לא פחות קשה לאוכלוסייה האזרחית. אבל הבעיה האסטרטגית נשארה כמו שהיא. תוך כדי המבצע ולאחריו עלו כמה רעיונות כיצד לטפל בבעיה הזאת. היו כאלו שתמכו בחיסול פיזי של העוצמה הצבאית של חמאס על ידי כיבוש הרצועה בווריאציות שונות; היו כאלו שדגלו בנוסחה של שיקום הרצועה תמורת פירוזה; היו כאלו שהוסיפו לכך את ההצ-עה שבתמיכה ערבית ובינלאומית תוחזר הרשות הפלסטינית של אבו מאזן לרצועה ותתפוס שם את השלטון. אז מה קרה מכל אלו ומה מתרחש עכשיו ברצועה?
שלושה מאפיינים מרכזיים: הבולט ביותר הוא שכל השיקום של הרצועה (שהוקצו לו תרומות של יותר מארבעה מיליארד דולר) תקוע, לא מתקדם; האו״ם, שנטל על עצמו את ניהול השיקום, הודיע שאזל הכסף שנועד לשיקום בתי התושבים ברצועה. מובן שפרצו מהומות.
ומה עוד בולט? שהמאמץ העיקרי של חמאס הוא לא לשיקום האזרחי אלא לשיקום היכולות הצבאיות. קשה היום להבריח, אבל יש ייצור עצמי, ומעל לכל יש כוח אדם. מה שחמאס עושה הוא להקים מסגרות צבאיות חדשות, לגייס ולהכשיר אלפי נערים ללחימה; לשים דגש על אימונים הכוללים כיבוש מוצב של צה״ל וחטיפת חיילים; לחזק את מנגנוני הביטחון על מנת לכפות את שלטונו, וכמובן לחפור מנהרות ולשקם מנהרות הרוסות. כל המדינות שהבטיחו לתרום רואות זאת ומבינות שכסף שיועבר לרצועה ירד לטמיון, וזוהי ככל הנראה הסיבה המ¬רכזית לכך שזרם התרומות כמעט פסק.
המלחמה המתנהלת בין מצרים לארגוני הג׳יהאד בסיני משפיעה לרעה על חמאס ועל האוכלוסייה האזרחית ומגבירה את המצוקה שלה: המעברים למצרים סגורים לגמרי, המצרים מתמידים בהשמדה טוטאלית של המנהרות ויוצרים רצועת חיץ שרוחבה קילומטר בין הרצועה למצרים, והזרוע הצבאית של חמאס הוכרזה על ידי המצרים כארגון טרור. בתחום המדיני המשמעות היא שמצרים חדלה כבר מלשמש כמתווך מול חמאס. והרשות הפלסטינית? כוחה בזירה הבינלאומית. יכולתה מול חמאס היא אפסית.
סך הכל לפנינו עוד חבית אבק שריפה. חמאס רוצה לשמר את שליטתו, אין לו עכשיו אינטרס ליזום משהו אלים, אך לך תדע אילו נסיבות חדשות, שאינך יכול לחזות אותן, יביאו לפיצוץ מוקדם של חבית אבק השריפה העזתית. מה אומרות לנו המפלגות על תפיסתן לגבי החבית הזאת, ביחס לבעיה האסטרטגית שהכי מציקה לנו? כלום.