כ-24 שעות לאחר מתקפת הטרור של חיזבאללה בצפון, חזרו רשתות הטלוויזיות לשדר את שפת הדרמה האהובה על אנשי השררה בארץ. לבושים מעילי עור, עם ארשת פנים רצינית ובלשון צבאית דקלמו הפוליטיקאים והפרשנים את שפת הכוח. בפי ראש הממשלה בכבודו ובעצמו: ״מי שישחק באש יחטוף אש״. או בפי הגנרלים בדימוס עמי איילון, עמוס ידלין ויואב גלנט, שפיזרו אשליות כוח כגון ״יש ביכולתנו לסכל את מזימתם״ או ״צה״ל יכול להם״. שלא לדבר על רוני דניאל, שמגמד את חיזבאללה ומאדיר את כוחנו הצבאי.
זהו שיח שאהוב על מרבית הציבור. הוא מרגיע, כי הוא מפזר אשליה שאת האתגרים העומדים בפנינו ניתן לפתור בכוח צבאי. אותו שיח מילא את אולפני הטלוויזיה בזמן ״צוק איתן״: ״לרמוס את חמאס״ ו״להשיב את ההרתעה״.
אולם במציאות צריך לשאול ביושר: האם חמאס הוכה או הורתע? הוא חזר לייצר רקטות ולחפור מנהרות. האם חיזבאללה הפסיק להתבצר ברמת הגולן? נסראללה נשבע שלא, וגם האיראנים.
אכן נגד טרור יש לפעול גם בכוח, וצה״ל חזק הוא תנאי הכרחי לביטחון. אך האמת היא שאין פתרון צבאי לסוגיית הטרור. לא כאן ולא באזורים אחרים.
מרכיב לא פחות חשוב בכוח צבאי היא תבונה מדינית. העולם למד כי כדי להתמודד עם הטרור יש לשלב הפעלת כוח מידתית עם קואליציה דיפלומטית קולקטיבית. ארצות הברית הג¬דולה מתמודדת מול המדינה האסלאמית (דאע״ש) הן בתקיפות מהאוויר והן בקואליציית כוחות שמשלבת את ראשי המערב ואת המדינות הערביות הפרגמטיות, בעיקר מצרים, ירדן וסעודיה.
גם אנו חייבים להבין שהעולם השתנה. אין עוד זבנג וגמרנו. ב-1967 הספיקו לנו שישה ימים כדי לנצח את כל צבאות ערב. ב-2014 גם 50 יום לא הספיקו לנו כדי לנצח ארגון טרור בעוצמה בינונית כמו חמאס.
הטרור ניזון בעיקר מאהדה עממית. כדי להתמודד איתו יש צורך לבודד אותו בסביבה שבה הוא צומח. הלקח מכאן הוא שלצד הגנרלים יש לשלב מדינאים נבונים; ואת מדיניות ההרתעה של צה״ל יש לשלב, ללא חצוצרות הפוליטיקאים, עם מעשים מדיניים משלימים.
בהקשר של המאבק בטרור, מדובר בשלושה מאמצים משלימים: בניית קואליציה אזורית של אינטרסים עם מצרים, ירדן, סעודיה והרשות הפלסטינית, שמתנגדים לחמאס, לחיזבאללה ודאע״ש; השתלבות בקואליציה הבינלאומית כנגד הטרור, בהובלת ארצות הברית; ויוזמת פתרון מדיני לסוגיה הפלסטינית. זו הסוגיה שבהקשר המזרח תיכוני מעסיקה הן את מדינות ערב המתונות והן את ראשי ארצות הברית ואירופה. זו הסוגיה שמוסיפה דלק במנועי הטרוריסטים. אנו נותרים רק עם שפת השררה ופתרון השררה, כי הממשלה הנוכחית אינה מוכנה לפתרון מדיני, ובכך מגישה למחבלים הישגים על מגש של כסף.
בהקשר של המאבק בטרור, מדובר בשלושה מאמצים משלימים: בניית קואליציה אזורית של אינטרסים עם מצרים, ירדן, סעודיה והרשות הפלסטינית, שמתנגדים לחמאס, לחיזבאללה ודאע״ש; השתלבות בקואליציה הבינלאומית כנגד הטרור, בהובלת ארצות הברית; ויוזמת פתרון מדיני לסוגיה הפלסטינית. זו הסוגיה שבהקשר המזרח תיכוני מעסיקה הן את מדינות ערב המתונות והן את ראשי ארצות הברית ואירופה. זו הסוגיה שמוסיפה דלק במנועי הטרוריסטים. אנו נותרים רק עם שפת השררה ופתרון השררה, כי הממשלה הנוכחית אינה מוכנה לפתרון מדיני, ובכך מגישה למחבלים הישגים על מגש של כסף.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה מנהיגים צעירים".