אחת הטענות הקלאסיות של הפמיניזם גורסת שהעובדה שתולדות האנושות לא משופעות במדעניות, במוזיקאיות, בסופרות - וכך הלאה, היא שנשים לא חונכו להצליח, להצטיין או לרכוש השכלה פורמלית. על פי ההנחה הזאת, בעוד מאה־מאתיים שנים של שוויון יחסי הסטטיסטיקה העגומה הזאת צפויה להשתנות. אני לא כופר בטענה הזאת, אלא רק מבקש להצביע על העובדה שגם אנחנו, הגברים, נדפקנו כהוגן ממהלך ההיסטוריה האנושית.
ההוכחה שלי לעניין היא כמובן קיומם של אתרי פורנו.
כן, אני יודע שיש גם פורנו לנשים, אבל זה חריג בערך כמו מועמד מזרחי מצליח ברשימת הבית היהודי. למעלה מ-90% מצרכני הפורנו בעולם הם גברים. בין עשרות חברי, מאות מכרי ואלפי ה״שלום-שלום״ שמקיפים אותי, אני לא מכיר אפילו צדיק אחד בסדום. נכון שלא תמיד מדובר בפורנו בהגדרתו: אחד מוצא לו כיסא נוח בחוף הים ומתצפת על המשתזפות, שני מייחל למצוא בין ערוצי הסרטים השונים איזה סרט נועז לעת לילה, שלישי יתעכב במבט עורג על הדוגמנית השווה מהפרסומת - וכל 4,997 האחרים פשוט יצפו בפורנו מקוון, מתנת הטכנולוגיה לאנושות.
כן, אני יודע שאני חייב לכם הסבר: מה הקשר בין כל זה לבין העובדה שהציביליזציה האנושית אולי קיפחה את הנשים, אבל את הגברים - בחיי שהיא דפקה עד העצם. ובכן, הפופולריות של הפורנו, למרות תחושות האשם שנלוות לצריכתו, היא ההוכחה החזקה ביותר לתסכולו המתמשך של הגבר. כל גבר. כמעט.
ההיסטוריה האנושית ידעה עליות ומורדות, דתות ותיאוריות שלטוניות באו והלכו מן העולם, מדענים סברו, מדענים טעו, גנרלים ניצחו, גנרלים הובסו - ועדיין לא נולד הגבר שינצח את השיטה: את השיטה שלפיה ביום מן הימים ייאלץ לאחוז בידה של אישה אחת ולהבטיח לה שמעתה זה רק היא והוא, ואם יפר את הבטחתו זו, הוא עלול להיפרד מילדיו וממחצית רכושו.
כך, בעוד היא זוכה (לפחות בתיאוריה) בכל החבילה, הוא מאפסן את החבילה (בהנחה כמובן שאינו ניצב במשטרת ישראל) ובורח לעולם הפנטזיה.
האבסורד הוא שיש נשים שרואות בצריכת הפורנו של בן זוגן משום בגידה. בגידה? הרי תעשיית המיליארדים הזאת לא הייתה מתקיימת ולו חמש דקות, אלמלא גברים שהחליטו להיות נאמנים רק לנשותיהם! חשבתן פעם על כך שהעברת הפנטזיות המיניות שלנו לעולם וירטואלי היא הוכחת הנאמנות הגדולה ביותר שלנו לכן בעולם האמיתי?
אני יודע שאפשר לנסות למתוח כאן את החבל עוד יותר ולשאול - ומה עם זנות? הרי גם הזנות לא באה לעולם אלא כדי לתעל אליה את התסכול המיני הגברי בעולם שעדיין מקדש את מוסד הנישואים. זה נכון, אלא שהפורנו הפך חלק גדול מהזנות לווירטואלית. אם במקורותינו מתבקש אדם שגבר עליו יצרו לעטות שחורים וללכת לעיר אחרת... הרי שהיום כל מה שהוא צריך לעשות הוא ללחוץ כמה פעמים על העכבר, משהו שאפשר לעשות, תודה לאל, גם ביד אחת.
הנה לכם חתיכת מעגל קסמים: אנחנו מאשימים את ״ההיסטוריה״ בהדרת נשים מהפוליטיקה, מהצבא, מהאמנות ומהמדע, אבל בה בעת השתמשה אותה היסטוריה, לטוב ולרע, בתסכול המיני הגברי בתור מקור האנרגיה הזמין והעשיר ביותר לקידומה: אחד שמתוסכל מכך שהוא לא מצליח להשיג נשים שוות, ממציא רשת חברתית וקורא לה פייסבוק, אחר, מתוסכל מאהבה נכזבת, הולך ורוצח ראש ממשלה (במילים אחרות: מה שווה לנו שלום אזורי אם לא ניתן להעלות תמונות מהחופשה בבגדד לפייסבוק?).
הדוגמה האחרונה מביאה אותנו למחשבה הנוגה שיש כאלה שלא מסתפקים בפורנו - וגם לא ברומן מחוץ לנישואים -שאולי הוא עבירה על חוקי המוסר, אבל עדיין לא על החוק הפלילי. כל אותן הטרדות מיניות למשל לא באו לעולם אלא משום שהוא מלא בגברים מתוסכלים. כדי שלא אובן לא נכון: אני לא חולק על כך שמדובר בעבירה שראויה לעונש, אבל גם אם נסכים על כך שמדובר בעיוות חמור, לא ניפטר מהחובה לשאול את השאלה: מה דפוק בשיטה שלפיה רובנו חיים, עד שהיא מצמיחה כל כך הרבה עיוותים?
אז מה היה לנו עד עכשיו? ובכן: נשים שמנסות להשתחרר מהתפקיד הקלאסי שגזרה עליהן ההיסטוריה. גברים שהוליכו את אותה היסטוריה ממש למקום שבו התסכול המיני הוא בן לוויתם הקבוע, ואתם, קוראי היקרים, שזה עתה זכיתם באמתלה נהדרת לצרוך השבוע הרבה פורנו כאקט של הפגנת נאמנות לנשותיכם. תבלו. ♦