מי שהופתעו או נרעשו מהתקריות האלימות שאירעו באחרונה כמאפיין מקצין במריבות בין פלגים בישיבת פוניבז' ובהפגנות של חרדים באשדוד ובירושלים - הם אלה שהתעלמו עד כה, מרצון מאולץ או מרוב בושה, מההשתלטות הזוחלת של מנהיגי מחנה הליטאים על היהדות ולא הגיבו במחאה או במעשה על השתררות ראשי הישיבות הליטאיות על עיצוב סדר היום והעדיפויות של הציבור החרדי.
התופעה החמורה הזאת אינה מוגבלת לתחומי ישראל. גם בקרב המגזר החרדי בארה"ב, במיוחד בריכוזי החרדים בניו יורק ובסביבתה, צובר תאוצה בשנים האחרונות תהליך של התגברות נוכחותם והתפשטות השפעתם של ראשי ישיבות, רבנים ועסקנים ליטאים. במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה מכהנים שבעה חברים. שישה מהם ראשי ישיבות ורק אחד אדמו"ר חסידי. עסקנים מקומיים קוראים להתפתחות הזאת, "הסאטמריזציה של הציבור הדתי" - כלומר התפשטות הקנאות של חסידות סאטמר ושנאתה לסביבה לקהילה הדתית.
יש כמובן סיבות ולא חסרים גורמים לגיטימיים בעיני החרדים להתכתשויות הפנימיות ולהפגנות. אבל ההתנהגות האלימה של לומדי תורה וגילויי השנאה בין שומרי מצוות בהיקפים לא זכורים הם תוצאה ואשמת הקנאות של הליטאיות שראשי ישיבות ועסקנים הצליחו להפוך לתפיסת החיים המובילה והמשפיעה בציבור החרדי. בניגוד לתנועת החסידות שמלכתחילה נוסדה כהתרסה ובלם להשפעת רבנים ולקפדנותם הקיצונית של למדנים ליטאים והעניקה ליהדות שמחה, פנים צוחקות וגילויי קרבה - הליטאיות כפתה על היהדות ארשת פנים זועפת, העמיסה על עול קיום המצוות תוספת של החמרות ואיסורים ועקרה כל יחס וסימן של קרבה לזולת.
אין עוררין על גדלותם בתורה של ראשי הישיבות הליטאיות ואין לערער על סמכותם ההלכתית של גדולי התורה הליטאים. גם אורח חייהם הצנוע ראוי לכל שבח. אבל כל המידות האלה לא הופכות אותם למנהיגי ציבור משום שתכונות אלה מאבדות את ערכן אם המחונן בהם הוא קנאי וקיצוני.
"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", מתריעים חכמי התלמוד (מסכת בבא מציעא דף ל'). הגמרא עצמה תוהה על חריפות האמרה הזאת ושואלת: אלא על מה אמורים בתי הדין לדון אם לא דיני תורה? התשובה היא "שלא עבדו לפנים משורת הדין". כלומר, הדיינים והרבנים מיצו תמיד את הדין ודבקו בתפיסת ייקוב הדין את ההר - וגרמו בכך לחורבן.
ההגדרה המרשיעה עתיקת היומין הזאת הולמת במדויק את התנהלות ראשי הישיבות וגדולי התורה הליטאים בישראל ובתפוצה הגדולה בארה"ב. היא באה לידי ביטוי בדעותיהם ובתגובותיהם לבעיות ולנושאים שעל סדר היום הציבורי בישראל, כמו הגיור, השוויון בנטל ועוד.
האלימות והשנאה שהתערו וקנו אחיזה בהתנהגותם של חלקים בקרב ציבור לומדי תורה ושומרי מצוות נחשבים חריגים, אבל יש בהם פוטנציאל של הרס רוחני מנהיגי החצרות החסידיות בעבר, האדמו"רים של הדור הקודם, עוד זכרו ושמרו את עיקרו שהיה קיים באורתודוקסיה המאורגנת במזרח אירופה לפני השואה, שלפיו ראשי ישיבות ליטאיות קיבלו את הכבוד המגיע להם כגדולי תורה, אבל באופן מוקפד ביותר הם הורחקו מההנהגה היומיומית של הציבור החרדי, והשפעתם על סדר העדיפויות של ציבור שומרי המצוות הייתה מוגבלת ביותר.
החצרות החסידיות המרכזיות בימינו הפכו לאימפריות. אבל ראשיהן מתמקדים בפיקוח ובהשגחה על הקהלים הגדולים שלהם ומגלים אדישות כלפי התעצמות שליטת הליטאים על היהדות - התפתחות שתניב התחזקות הקנאות, התגברות ההיבדלות מכלל ישראל והתפשטות תופעת הגטאות ביהדות.